בתחרות כמו הישראמן שנמשכת לספורטאי החובב כ-13 שעות, יכולים לקרות שלל תקלות ובעיות בלתי צפויות. ביום שישי האחרון, התחרה גם אוסאמה עבאס, 45, כחלק מ-1,700 ספורטאי ברזל כאמור בתחרות איש הברזל של ישראל במקצה הארוך ובו 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה ו-42.2 ק"מ ריצה. הסיפור שקרה לו במהלך התחרות הצליח להעלות חיוך על שפתותיהם של אנשים רבים.
עבאס גר בכפר גת הגלילית שבצפון ומשתתף בתחרויות איש ברזל משנת 2015, הוא נשוי ויש לו ארבעה ילדים. הוא התחרה בישראמן כבר ארבע פעמים במרחק המלא, הספיק להתחרות בחו"ל בצ'אלנג' רות ובאיטליה ואף להתחרות באולטראמן רידלי ולסיים במקום השלישי כללי. אבל את החיים הספורטיביים שלו הוא החל הרבה קודם בשנת 2004, כאשר התחיל לרוץ על מנת להיות בריא יותר והוא רץ מרחקים של 5 ק"מ ו-8 ק"מ. לאחר מספר שנים נרשם למרתון טבריה ולאחר מכן מרתון תל אביב והמרתון המדברי, ומשם הוא כבר לא הפסיק ועבר להתאמן בטריאתלון. הוא מספר שבמשפחה מקבלים את ההתעסקות הספורטיבית שלו בהבנה, "יש הבנה אבל לפעמים רחוקות גם רומזים לי שזה לא מתאים כל כך לתכנונים שנקבעו. אבל בסך הכל תומכים בי ובסופי שבוע שאני מתאמן, באים לאסוף אותי מנקודות ההחלפה שלי בין האופניים לריצה. גם החברים בכפר מפרגנים לי סך הכל ומעודדים אותי, אבל לעתים אומרים לי בצחוק: 'מה, משעממם לך בחיים?'".
עבאס הגיע לאילת כבר ביום שלישי לקראת התחרות שהתקיימה ביום שישי, על מנת להתמקם להיערך כיאות ולהתאמן מעט על המסלול. יום למחרת הוא ניגש לנקודת החלוקה על מנת לקבל את ערכת המשתתף שלו שם גם קיבל כמו כולם את המדבקות לזיהוי לקסדה, לאופניים וגם לשקים אשר ימתין בשטח ההחלפה של האופניים ב-T1 ובשטח ההחלפה של המעבר לריצה ב-T2. הוא עוד זוכר שאחת המתנדבות הסבירה לו איפה להדביק כל מדבקה ובנוסף היא ציינה שהוא ידביק טוב את מדבקת המספר על השקית כי אם היא תיפול לא יצליחו לזהות את התיק וכל התחרות תיהרס לי וחבל. "המשפט נשמע לי הגיוני וברור, אך לא ידעתי שבעוד יומיים הוא יקבל משמעות שונה לגמרי עבורי", מספר עבאס לשוונג.
ביום חמישי התנהל עבאס על פי הנוהל והכין את שני התיקים להפקדה שיועברו לשטחי ההחלפה השונים ומספר שאפילו לקח דף מהקבלה במלון ורשם גם את שמו ומספר המשתתף שלו ומניח בתוך התיקים. הוא עבר תדרוך והסבר על התחרות והמסלול, ובשעה שלוש הפקיד את הציוד בשטח ההחלפה של האופניים ושל הריצה.
"התכנית שלי היתה לרדת מ-13 שעות וידעתי מה הזמן שאני צריך לעמוד בו בכל אחד מהמקצים: בשחייה 1:40 שע', ברכיבה 7 שע' ובריצה עד 4 שע' וזה היה נראה לי אפשרי לביצוע. יצאתי מהשחייה ורצתי ישר לשטח ההחלפה של האופניים, ביצעתי החלפה ויצאתי לדרך. הרוח והמסלול לא אכזבו ועם התנהלות לא נכונה שלי סיימתי לאחר 7:30 שע'. הגעתי ל-T2 והמתנדבים לוקחים לי את האופנים ואני נכנס לשטח ההחלפה וצועקים לי 'מה המספר שלך' ואני צועק להם שהמספר שלי הוא 80. רצתי לשבת על מנת להחליף בגדים ולהוריד את הקסדה פנימה ושוב צועקים לי 'מה הספר שלך' וכך זה חזר על עצמו מספר פעמים והתחלתי להבין שיש איזו שהיא בעיה. ואז מכל ההמולה והרוח ששורקת מסביב אני שומע את המילה שחששתי שאשמע, 'אין'".
עבאס מספר שאוזניו עמדו, ליבו דפק בעצמה והוא כולו היה עייף, מפורק וגופו תפוס. קו המחשבה שלו היה מעורפל, אבל הוא עדיין חשב איך הוא מסיים את התחרות בפחות מ-13 שעות. באותו רגע הוא קם והלך לכיוון השקיות שאמורות להיות מסודרות לפי סדר מספרי והתחיל לחפש בעצמו את השקית שלו. "ראיתי את התיקים עם המספר 74, 78, 84, ו-87 אבל לא את התיק שלו. בינתיים הדקות חולפות להם והוא והמתנדבים הופכים את כל התיקים ולא מוצאים.
"לפתע הגיעה אחת המתנדבות שאומרת לי שיחפשו לי נעליים במיוחד בשבילי. מחפשים את מידת הנעל שלי 44, אבל כל מה שמצאו היה במידה 42 ו-43. אני מתיישב על הכיסא ומתחיל לחשוב מה אני עושה עכשיו. הדקות רצו להן ואני עדיין מהרהר האם כדאי לי לרוץ יחף, ואז שוב המתנדבת אומרת לי שנמצא עבורך נעליים אל תהרוס לך את התחרות התאמנת שנה שלמה למה להרוס אותה. ואז הגיע עמית אביבי שחלץ את נעלי ההוקה שלו במידה 45. הסתכלתי עליו ולא חשבתי פעמיים, אמרתי לו 'תודה', נעלתי את הנעליים ויצאתי מיד לריצה".
"הייתי שם עם הרצה שלנו כדי לקבל את הרוכבת שלנו במסגרת השלשות במרחק המלא כאשר אני הייתי השחיין בשלשה", מספר לשוונג עמית אביבי שנתן את נעליו לאוסאמה, "לפתע ראיתי מישהו מגיע כאשר בהמשך הבנתי שזה אוסאמה ולא מצאו את השקית עם הנעליים שלו. 'שאלתי אותו מה המידה שלך?', הוא ענה לי מידה 44. הורדתי את הנעלים שלי ואמרתי לו קח מידה 45. כאחד שעשה את התחרות הזו מיד הבנתי את התסכול של אוסמה ובלי להסס ולחשוב פעמיים הורדתי את הנעליים בזמן שהצוות עדיין חיפש את השקית שלו. אוסאמה אפילו לא הרים את הראש כי היה עסוק בעצמו ואפשר להבין את זה אבל בסוף הוא התחיל את הריצה עם הנעליים שלי".
הריצה מנטפים לכיוון העיר היא במסלול ירידה ועבאס ניסה להתרגל לנעל החדשה שגם היתה במידה גדולה מהמידה שלו. מכיוון שמדובר בריצת מרתון ארוכה, כל צעד הורגש היטב בכף הרגל בה החלו להופיע שלפוחיות. אך מה שהטריד אותו היה שהוא קיבל נעליים ממישהו שהוא לא יודע אפילו איך קוראים לו ואיך הוא אמור להשיב לו את הנעליים? "המחשבה שאני כביכול 'לקחתי' נעליים שהן לא שלי העלימה בינתיים את הכאבים שהחלו להופיע. בהמשך החלו כאבים חזקים באצבעות הרגליים שגרמו לי להאט את הקצב ואמרתי לעצמי שאני ממשיך ויהי מה. כך או כך אין לי שום תחרות בזמן הקרוב ויש לי שבועיים מנוחה, אז מה יכול כבר להיות.
וכך עבאס ממשיך בריצה שלו, עושה סיבוב פרסה בריף הדולפינים, שתייה בנקודת ההזנה, הוא מודה למתנדבים ומתחיל לרוץ לכיוון קו הסיום. הילדים מחכים לרוץ איתי את עשרות המטרים האחרונים אל תוך שרוול הסיום. "אני מסיים, צועקים את השם שלי, אני מסדיר נשימה ומתקדם לעבר היציע. סיימתי בתוצאה 13:29:41 שע' – ננסה בשנה הבאה לרדת מ-13 שע'. חשוב לי מאוד להודות לעמית אביבי על שעזר לי והשאיל לי את נעליו".
תודה גבר שהצלת לו התחרות