חשיבות הפעילות הספורטיבית עבור ילדים ומבוגרים ברורה לכל. חשוב מאוד לעודד ילדים לקחת חלק בפעילות ספורטיבית מאורגנת, כבר בגילאי הגן וביה"ס היסודי. כאשר הפעילות הספורטיבית מאורגנת, מעוגנת במסגרת מוגדרת ומלווה על ידי אנשי מקצוע (מאמנים מקצועיים) הסיכוי להתמדה לאורך זמן גדול יותר, היות ופעילות מובנית ובעל סטינג קבוע מובילה פעמים רבות להפיכת ההתנהלות "להרגל" וחלק בלתי נפרד מלוח הזמנים ומערכת השעות של מבוגרים וילדים כאחד. מומלץ לשלב ילדים (אך לא רק) בפעילויות ספורטיביות בהן הם חווים את מירב ההנאה, היות והנאה עומדת בבסיס הנעה והתמדה.
בנוסף מומלץ לאפשר לילדים למצות את "שלב הטעימות"- התנסות בענפי ספורט מגוונים על מנת למצוא את הענף הספורטיבי בו הפעילות אכן מונעת באופן פנימי ומתוך רצון ועניין, ולא מונעת באופן חיצוני "כי כל הילדים מהכיתה בכדורגל" או כי "ההורים ממש אוהבים ג'ודו". אחוז קטן של הילדים העוסקים בספורט הם בעלי כישרון יוצא דופן. מאמנים מקצועיים ומנוסים הם בעלי "טביעת עין" ומאתרים ילדים ברוכי כישרונות במהירות רבה. לילדים שמאותרים כברוכי כישרונות, מוצעות לרוב אפשרויות אימון מקצועיות- מעבר מפעילות "חובבנית" המונעת מהנאה לפעילות "תחרותית". כאשר ילד הופך לספורטאי תחרותי/הישגי, הדבר מחייב פעמים רבות שינוי חד וקיצוני באורח החיים. למעשה מדובר בויתור על "אורח חיים כילד רגיל" "נטול דאגות" בו הילד פועל באופן ילדותי תואם גיל ומונע על ידי רצונותיו (לפחות בשעות החוץ בית ספריות) ומעבר לעולם של "צריך ל…" "חשוב ל…" "עושים כך ולא אחרת" עולם האחריות, המשמעת הקפדנית, הויתורים וסדרי עדיפויות".
הורים הופכים להיות גורם מעכב וישנם ספורטאים שאף מבקשים מן ההורים שלא להגיע למשחקים | צילום: shutterstock
ספורטאים תחרותיים מצופים בין רגע להפוך "לבוגרים", וכמובן שההורים (וכלל המשפחה) מצופים לבצע אף הם את השינוי. ספורטאים תחרותיים זקוקים למעטפת רחבה, לתמיכה וסיוע מקסימלי של ההורים. (הורים רוכשים ציוד, מסיעים לאימונים, מסיעים לתחרויות וכדומה) הורה שמקבל על עצמו את התפקיד "הורה של ספורטאי", הופך להיות מעורב וחלק בלתי נפרד מחייו הספורטיביים של הילד או הילדה. הניסיון מלמד כי ספורטאים.יות שמקבלים.ות תמיכה מקסימלית מההורים והמשפחה, מתמידים לאורך זמן. תמיכה מקסימלית היא ברמה הטכנית פונקציונלית ובראש ובראשונה ברמה הרגשית מנטלית.
זו לא הקריירה הספורטיבית שלכם – רצוי לא להתערב
הורות מעורבת מביעה עניין בשלומו של הילד והתקדמותו על מנת לתמוך בו ולקדם אותו. הורות מתערבת נוטה "לחצות את הגבולות" התערבות בהחלטות מאמן למשל או מתן הנחיות אימון לספורטאי במקום המאמן לעיתים עד כי הפיכת ההורה לגורם מפריע בתחרויות ומשחקים. (ועדת וילן 2005 למשל ציינה שההורים הם הגורם האלים מספר אחד בליגות הכדורגל של הילדים והליגות הנמוכות) נוכחות הורים חשובה מאוד במשחקים ותחרויות כאשר הם גורם מעודד ותומך, כאשר הורים מתקשים להסתיר את רגשותיהם או חרדותיהם הם הופכים להיות גורם מעכב וישנם ספורטאים שאף מבקשים מן ההורים שלא להגיע למשחקים/תחרויות.
נוכחות הורית באימון עלולה לערער את מאזן הכוחות השברירי והקריטי מול המאמן.ת | צילום: shutterstock
באחד המקרים מתעמלת מכשירים למשל ביקשה מאימה שלא להיות נוכחת בתחרויות היות ואמרה שהיא שומעת את נשימתה של אימה נעתקת בכל פעם שהיא עולה לקורה, או במקרה אחר ג'ודוקא צעיר ביקש מאביו שלא להגיע לתחרויות היות והוא רואה את האכזבה על פניו בכל פעם שהיריב זוכה בנקודות, במקרה נוסף במשחק כדורגל אחד האבות שהיה קרוב פיסית לשחקנים יותר מהמאמן שעמד על קווי המגרש, "חילק הוראות" והנחיות לשחקנים ובפרט לבנו תוך כדי משחק והמשיך בהתנהלות זו גם כאשר בנו הוחלף בשחקן אחר. למרבה השמחה הורים מתערבים אינם הרוב, ומרבית הספורטאים נהנים מהורות מעורבת ולא מתערבת ולכן נוכחותם חשובה בתחרויות ומשחקים. אך מה לגבי אימונים? אימונים הם "אופרה אחרת". אימונים הם הממלכה הבלעדית של המאמן והספורטאים. באימונים מתרחש שלב ההקניה והלמידה ועל מנת שתתרחש למידה נודעת חשיבות להקשבה, ריכוז ואמון.
כאשר הורה נוכח באימון הוא משנה את מאזן הכוחות השברירי ומקשה על יצירת הקשב המיוחד שהוא כל כך חשוב בין מאמן וספורטאי. בהתעמלות מכשירים הריכוז והשקט מאוד חשובים בשלב למידת התרגילים השונים, נוכחות הורים לא רק מפריעה היא אף יכולה להיות מסוכנת. וישנן דוגמאות גם בענפי ספורט אחרים. בדומה לכך שהורים אינם "יושבים בכיתה" אך שותפים למסיבות ופעילויות מוגדרות במסגרות החינוך, הורים אינם אמורים "לשבת באימון" אלא להיות שותפים ל"ימים פתוחים" או "אימונים פתוחים" תחרויות ומשחקים אליהם הוזמנו על ידי המאמנים. מעורבות מחזקת ומעלה את החוסן התערבות מחלישה.
דגנית גלסמן- פסיכולוגית חינוכית מדריכה, ופסיכולוגית ספורט. מוזנים לבקר בעמוד הפייסבוק שלי.
