לאה סחיווסחורדר, 30, מודיעין, מאמנת טיפוס וכושר
מתמקדת בחיזוקים ואימונים. לאה סחיווסחורדר | צילום: אלבום פרטי
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"שיחקתי פוטבול אמריקאי 12 שנים כולל נבחרת ישראל לנשים ורכבתי על אופני כביש לא תחרותי – הכרתי מטפס ששאל אם אני רוצה לבוא לטפס? ואני שאלתי אותו מה זה טיפוס? הייתי רגילה ששואלים אותי מה זה פוטבול. מפה לשם – ניסיתי. טיפסתי, התאהבתי ונשארתי".
מה ענף הספורט האהוב עלייך? (אפשר כמה).
"כמובן שאחרי טיפוס, בא הפוטבול ששם גדלתי אחרי הכל ואז באים אופני הכביש שהם אהבה שנשארה מהילדות וזה גם האהבה שחיה בבית בצורת בן הזוג רוכב כביש תחרותי".
היכן את מתאמנת?
"אני מתאמנת על קירות שונים בשביל הגיוון ויש לי גם ציוד אימונים נרחב בבית. אם אני לא מספיקה בלו"ז אז אני מגובה בבית. המאמן כרגע יצטרך להישאר אנונימי, אבל אני מתאמנת עם מאמן צמוד ותוכנית חודשית".
כמה שעות שבועיות את מקדישה לספורט?
"כל השבוע חוץ מימי מנוחה שלמדתי אחרי כל כך הרבה פציעות שזה כל כך חשוב. יש ימים שיש לי גם 3 אימונים חוץ מהטיפוס של אימונים משלימים כגון תליות על פינגר בורד ומתח עם משקל וגם אימוני כוח של משקולות ופלג גוף תחתון אז אני מחלקת את היום לאימוני בוקר ואימוני ערב".
מתאמנת על קירות שונים בשביל הגיוון | צילום: לאה סחיווסחורדר
ספרי על תחרויות שהשתתפת בהם?
"אחרי שעזבתי את הפוטבול הבנתי שלנצח תחרויות זה לא יקרה. החלפתי ספורט בגיל יחסית מאוחר בגיל 26 ולא גדלתי לתוך הטיפוס. אני לא משתתפת בתחרויות בינלאומיות ובארץ אני משתתפת כדי לתמוך בקידום הנשים בספורט הטיפוס ובכלל".
שיא אישי מיוחד.
"השיא שלי הוא ההצלחה שלי להתמיד כשאני כל פעם מצליחה להתחזק או לעלות ברמה בטיפוס או בדירוג, כשאני מצליחה לטפס דירוג שקשה לי או לעשות צעדים שקשים לי ואני מתגברת עליהם או על הפחד. להגיע לקיר או למצוק ושהטיפוס זורם לי והגוף יודע מה לעשות בלי להיאבק".
מה המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"להיות אישה חזקה. להיות אמא חזקה. לראות את הבן שלי אומר לי 'ואוו אמא את חזקה ממש', זו צורת החינוך הכי טובה שיכולה להיות. להוות דוגמה של מאמנת חזקה לילדים ובמיוחד לילדות שאני מאמנת. אני אוהבת שרירים ואני רוצה ללבוש כאלה כל יום".
האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"אנחנו דוגלים בבית באוכל שהכי קרוב לאדמה בצורה צמחית ואורגנית, בלי אוכל מתועש בגזרת החלבון: בעיקר הודו אדום עם חלבון וברזל, טופו וקטניות. חלק מהתזונה היא דגי ים ולא בריכות וביצים אורגניות. אבל בגדול הכי חשוב זה "חוק ה-90-10": 90 אחוז לגוף 10 אחוז לנשמה".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"זה די קל ולא חוכמה כי אנחנו בית של ספורטאים, העבודה שלי היא ספורט, הבן זוג שלי הוא ספורטאי תחרותי והבן שלי גם מאוד ילד שאוהב ספורט ופעיל רוב השבוע, ובבית יש מתקני אימונים ככה שאי אפשר לפספס שזה העיקר".
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"על סקסיזם, על הבנה שנשים צריכות להיות בעמדות אימונים, ניהול ובניית מסלולים בדיוק כמו גברים. על זה שאני רוצה שיהיה מלא נשים בכל קיר או במצוקים בחוץ. אבל אני יודעת שאנחנו בדרך לשם ויש נכונות כמעט מכל הקהילה לכך שזה יתגשם".
יש לך סיפור בלתי נשכח?
"טיול טיפוס בעולם הוא בלתי נשכח בעיני, לטפס על מצוקים מדהימים עם נופים עוצרי נשימה ולהכיר מטפסים מכל העולם. בערב אחרי שכולם עייפים ומרוצים מיום הטיפוס שלהם יושבים על בירות מדברים ומתכננים את היום טיפוס הבא. כל יום הוא הרפתקה שלמה מחדש".
מי המודל לחיקוי שלך?
"זה כל כך קשה לבחור!!! יש את המטפסות היותר ותיקות הפורצות דרך ומנגד יש את המטפסות הצעירות שאני נפעמת כל פעם מחדש כשאני צופה בהם. זה תמיד מרגיש לי שיש להם דבק על הידיים מרוב שזה בלתי נתפס לפעמים מה גוף האדם יכול לבצע. מדהים".
מה הטיפ שלך לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?
"זו בחירה מאוד קשה, אבל אני חושבת שאני אתייחס לנושא שלא מדובר הרבה – ימי מנוחה. להבין כמה הגוף רוצה וצריך את זה. להבין שהמשפט "No rest days" הוא מוטו בשביל דרבון באימונים, אבל לא כדי באמת לבצע את זה. כמובן שלכל אחד יש את תכנית האימונים שלו וצריך להבין איך ומתי. אבל מאמנים צריכים להתחיל להבין את משמעות הרוחניות ולא רק הפיזיות של המתאמנים".
מה המטרה הבאה בלוח המטרות?
"כרגע בגלל הקורונה אין לספורטאים החובבים תחרויות כבר ממארס 2020 ככה שהאמת היא די חסרות לי תחרויות. לכן אני מתמקדת על חיזוקים ואימונים קשים כדי להצליח לטפס חזק בחוץ ובקיר. בקיץ אני מתכננת נסיעה לטיול טיפוס (עוד לא ידוע היעד) ולכן אני מתאמנת טוב כדי לבוא חזקה לסלע ולהצליח לטפס חזק".
