לפי מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Open NetworkTrusted Source, זיהו החוקרים קשר בין פעילות גופנית בעצימות קלה בקרב מבוגרים לבין סיכון מופחת לדמנציה. המחקר החשוב הזה יהווה פתח למחקר נוסף כשהמטרה תהיה לקבוע האם פעילות גופנית בעצימות קלה גורמת להפחתת הסיכון לדמנציה.
ואולי אפשר למנוע מקרים רבים מהסוג הזה? | צילום: shutterstock
עוד כתבות בנושא
הקשר בין הליכה לתוחלת חיים, איכות ובריאות
מדוע מומלץ לבצע פעילות גופנית של עד 30 דקות ביום?
כך פעילות ספורטיבית מעכבת את ההזדקנות
דמנציה היא מונח כללי למגוון מצבים המאופיינים בהפרעה קוגניטיבית. היא בדרך כלל משפיעה על אנשים מעל גיל 65, אם כי היא לא מהווה חלק מההזדקנות. הסוג השכיח ביותר של דמנציה הוא מחלת אלצהיימר. מחלת האלצהיימר היא מחלה נוירודגנרטיבית, כלומר היא מחמירה עם הזמן.
לפי ארגון הבריאות העולמי, במהלך השלבים המוקדמים של דמנציה, הסובלים ממנה עלולים להיות שכחנים, לאבד את תחושת הזמן או לא לזכור אנשים מוכרים. בשלבים המאוחרים שלה, דמנציה עלולה להפחית באופן משמעותי את המודעות של הפרט לעולם.
אין כיום תרופה לדמנציה נוירודגנרטיבית. במקום זאת, ברפואה מתמקדים בהפחתת הסימפטומים ובקידום שינויים באורח החיים שעלולים להפחית את הסיכון להתפתחות דמנציה.
מחקר של יותר מ-60 אלף משתתפים
במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו האם יש קשר בין ביצוע פעילות גופנית בעצימות קלה לבין סיכון מופחת לפתח דמנציה בקרב מבוגרים. המחקר כלל 62,286 משתתפים בגילאי 65 ומעלה, ללא אבחנה של דמנציה, ולכל אחד מהם היה תיעוד רפואי שסופק דרך מאגר הנתונים של הביטוח הלאומי של דרום קוריאה.
החוקרים אספו נתונים מינואר 2009 ועד לדצמבר 2012 ועקבו אחר המשתתפים עד סוף דצמבר 2013. הם השלימו ניתוח נתונים מיולי 2020 ועד ינואר 2021. נשים היוו 60.4% מסך המשתתפים במחקר והגיל הממוצע של המשתתפים
היה 73.2.
המשתתפים תיעדו את רמת הפעילות הגופנית שלהם בתחילת תקופת המחקר באמצעות שאלונים. החוקרים בדקו את התדירות, העוצמה ומשך האימונים כדי לקבוע את ההוצאה האנרגטית בכל פעילות. לאחר תקופת מעקב חציונית של 42 חודשים, החוקרים ציינו כמה משתתפים פיתחו דמנציה.
הספורט יכול למנוע כל כך הרבה צרות, אבל ככל הנראה גם את אחת המחלות היותר קשות של הזקנה | צילום: shutterstock
סיכון מופחת לדמנציה
במהלך תקופת המעקב, 6% מהמשתתפים פיתחו דמנציה. החוקרים חילקו את המשתתפים לארבע קבוצות בהתאם
למידת הפעילות הגופנית שלהם: לא פעילים, לא פעילים מספיק, פעילים ופעילים מאוד.
הם גילו שלמשתתפים לא פעילים מספיק היה סיכון מופחת ב-10% לפתח דמנציה בהשוואה למשתתפים לא פעילים. למשתתפים פעילים היה סיכון מופחת ב-20%, בעוד שלמשתתפים פעילים מאוד היה סיכון מופחת ב-28%. הממצאים נותרו זהים גם אחרי שלקחו בחשבון גיל, מין ושכיחות של שבץ מוחי ומחלות נלוות אחרות.
ד"ר בויונג ג'ונג, פרופסור לרפואה פנימית באוניברסיטת יונסיי בסיאול ומחבר שותף למחקר אמר בראיון לאתר medicalnewstoday: "אנחנו מעוניינים להדגיש במחקר שלנו שאפילו פעילות גופנית בעצימות קלה, בניגוד לאורח חיים יושבני לחלוטין, עשויה להוביל להפחתת הסיכון לדמנציה. לכן מבוגרים שאינם יכולים לבצע יותר מפעילות גופנית מתונה בגלל שבריריות או מחלות נלוות, יכולים להפיק תועלת מפעילות גופנית בעצימות קלה".
ד"ר בויונג הוסיף: "ישנם מחקרים שהראו שפעילות גופנית בעצימות קלה קשורה לחילוף חומרים והשינויים האלו
בכלי הדם, התאים והמטבוליזם בזכות אותה פעילות גופנית, יכולים להועיל מאוד בהפחתת הסיכון לדמנציה".
סיבתיות
פרופ' פול מ. מתיוס, מנהל המרכז הבריטי לדמנציה ב"אימפריאל קולג" בלונדון, הסביר בראיון ל-medicalnewstoday ש"מדובר במחקר אפידמיולוגי רטרוספקטיבי שנערך היטב. התוצאות עולות בקנה אחד עם מחקרים דומים קודמים באוכלוסיות אחרות, ועם המסקנות של ניסוי FINGER הפרוספקטיבי והאקראי".
"עם זאת", מוסיף פרופ' מתיוס, "כמחקר תצפיתי ניתן להשתמש בו כדי לשער שפעילות גופנית בעצימות קלה עשויה להנפחית את הסיכון לדמנציה. לא ניתן לפרש את התוצאות ישירות כהוכחה לכך שהתחלה של פעילות גופנית בעצימות קלה תפחית את הסיכון לדמנציה", מסכם הפרופסור הבריטי שלא היה מעורב במחקר.
ב-medicalnewstoday ראיינו גם את פרופ' ג'ון גלאצ'ר, מנהל תכנית הדמנציה באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה שגם הוא לא היה מעורב במחקר. הוא הסכים עם פרופ' מתיוס והסביר שהממצאים משמעותיים, אבל שאלת הקשר הסיבתי היא המפתח.
עוד יחקרו הרבה את הנושא הזה בשנים הקרובות" | צילום: shutterstock
"הרעיון שפעילות גופנית מפחיתה את הסיבון לדמנציה הוא סביר לחלוטין, והממצאים הללו מוסיפים לגוף הולך וגדל של ראיות התומכות ברעיון הזה", אמר פרופ' גלאצ'ר והוסיף: "הבעיה היא סיבתיות הפוכה, כלומר שאנשים עם דמנציה מתעמלים פחות. המחקר הזה נערך במידה מסוימת על ידי הסתכלות על אירועים מקריים והסרת משתתפים שלקו בדמנציה בשנתיים הראשונות של המעקב. עקומות המינון לעומת התגובה מרשימות", סיכם פרופ' גלאצ'ר.
פרופ' גלאצ'ר הוסיף: "המנגנונים האפשריים כוללים שיפור בבריאות כלי הדם ושיפור תפקוד המערכת החיסונית. מנגנונים אלה עשויים להיות קשורים זה בזה ואינם בלתי תלויים זה בזה". עם זאת פרופ' מתיוס סבור שישנם גורמים שהחוקרים לא לקחו בחשבון וביניהם שבריריות יחסית, אינטגרציה חברתית, ורקע משפחתי, שלא היו ניתנים לשליטה במחקר. הסבר טריוויאלי לתוצאות הוא שסוגים אלה של משתנים בלתי מבוקרים הובילו להבדלים", הוא אומר ומוסיף: "לחלופין, ישנן עדויות ביולוגיות לכך שפעילות גופנית עלולה להגביר את רמות הגורמים המגנים על נוירונים ולשפר את חילוף החומרים כדי להפחית את מידת ה'הזדקנות', הזדקנות התא והפלסטיות המוחית".
דמנציות שונות?
פרופ' טארה ספיירס ג'ונס, סגנית מנהל המרכז למדעי המוח באוניברסיטת אדינבורו אמרה בראיון ל-medicalnewstoday: "המחקר של גורמי סיכון הניתנים לשינוי דמנציה הוא חשוב מאוד כי ההערכות הטובות ביותר מצביעות על כך שלמעלה משליש ממקרי הדמנציה בעולם ניתנים למניעה על ידי שינוי באורח החיים. אמנם מחקר מסוג זה אינו יכול להוכיח שהפעילות הגופנית היא הגורם להפחתת הסיכון, אבל הנתונים חזקים ומגיעים ממספר רב של אנשים.
"המחקר הזה חשוב כי הוא מצביע על כך שאפילו פעילות גופנית קלה עשויה להוריד את הסיכון לדמנציה. ניתן לבנות על סמך העבודה הזו ניסויים פורמליים לגילוי כוח המניעה של פעילות גופנית, שחלקם מתקיימים כעת ברחבי העולם".
פרוטפ' ספיירס ג'ונס הוסיפה ואמרה: "מחקר זה מראה שפעילות גופנית היתה קשורה למניעת מחלת אלצהיימר יותר מאשר דמנציה וסקולרית, מה שעולה בקנה אחד עם נתונים קודמים. אנחנו לא יודעים מדוע, אבל יתכן שגורמי סיכון אחרים כמו לחץ דם גבוה וסוכרת משפיעים יותר על הסיכון למחלות כלי דם מאשר פעילות גופנית".
ד"ר בויונג הסכים עם זה וציין: "גורמי סיכון אחרים הניתנים לשינוי כמו יתר לחץ דם וסוכרת, יכולים למלא תפקיד חשוב בדמנציה וסקולרית. זו הסיבה שפעילות גופנית מגנה יותר מפני מחלת אלצהיימר מאשר מפני דמנציה וסקולרית".
פרופ' גלאצ'ר מסביר: "היעדר ההשפעה של דמנציה וסקולרית אינו עולה בקנה אחד עם המנגנונים שתוארו לעיל. עם זאת, לניתוח, בשליטה על משתנים הקשורים למחלות כלי דם – לחץ דם, מדד מסת הגוף וכו' – עשויות להיות השפעות מותאמות על דמנציה וסקולרית. ניתוח מפורט יותר יעיד על כך".
ומבחינתו של פרופ' מתיוס: "הבסיס הגנטי למחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית הוא שונה, והמידה שבה הגנים לבדם קובעים אותם היא שונה. זה מצביע על כך שלשינוי של גורמי סיכון ספציפיים צריכות להיות השפעות שונות על שתי התוצאות הקליניות".
המסקנה – כדאי להתאמן כדי להגן על המוח | צילום: shutterstock
מחקרים עתידיים
ד"ר בויונג אמר שמחקר נוסף עם ניתוח מעקב ארוך יותר וסקירה מפורטת יותר של רמות הפעילות הגופנית של המשתתפים יהיה בעל ערך. "כיוון שלדמנציה יש צתקופה תת-קלינית ארוכה, יש צורך במחקרים נוספים עם תקופת מעקב ארוכה יחסית. כמו כן, מכיוון שדפוסי הפעילות הגופנית עלולים להשתנות במהלך תקופת המעקב, יש צורך במחקרים השוקלים את השינוי הזה הפעילות הגופנית", אמר ד"ר בויונג.
פרופ' גלאצ'ר ציין מספר דרכים שבהן חוקרים יוכלו לפתח את המחקר: "מכיוון שלדמנציה יש שלב פרה-סימפטומי של 10-15 שנים, ניתן לשפר את המחקר עךל ידי ירידת נבדקים עם דמנציה מקרית ב-5 השנים הראשונות של המעקב, אבל אני חושש שהמחקר קטן מדי בשביל זה. לכן צריך מחקר גדול יותר. כמו כן, התשובות בשאלונים עלולות להטעות. מחקר באמצעות אקטיגרפיה שיעזור להעריך את התוצאות באופן אובייקטיבי יהיה הצעד הבא החשוב". פרופ' ספיירס ג'ונס סיכמה: "המסר ממחקר זה ודומיו הוא שחשוב להתאמן כדי להגן על המוח שלך ככל שאתה מזדקן".
