בשני העשורים (כמעט) שאתר שוונג קיים כתבו בו מאות רבות של כותבים. חלקם אנשי מקצוע, אך חלקם היו דמויות שחיידק הריצה דבק בהם, למרות שהכחישו כל קשר עד לאותו מאורע והחלו לרוץ. בהתחלה עשו זאת ממקום של התבוננות אישית על עצמם בתוך התהליך ובהמשך על מנת לשתף את הקוראים בחוויות הפיזיות כמו גם המנטליות שלהם בדרך אל האושר הצפוי להגיע לאחר כל שלב בהתקדמות. ד"ר אור עזרתי, 45, היה בדיוק אחד כזה.

אור עזרתי (משמאל) | צילום: עופר ביידה

הוא לא היה ספורטאי בצעירותו והתעקש לעמוד על כך שהיה אפילו "אנטי-ספורטאי" וכך כתב על עצמו בטור הראשון שכתב בשוונג כשפצח בקריירת הריצה שלו: "אף פעם לא הייתי ספורטאי. הייתי ילד מגושם ששיחק שחמט במקום כדורגל, ושחיכה כבר להגיע לגיל שבו השאלה כמה מהר אתה רץ לא משפיעה על מעמדך החברתי. אני לא ספורטאי וזו אחת מתכונות האישיות הבולטות שלי, אני לא מתעניין ספורט כל משדרי הספורט משעממים אותי, מעולם לא הייתי במשחק כדורגל".

לא הכרתי את אור באופן אישי, אבל את השם שלו שמעתי רבות בחלל משרדי שוונג מניר ברק מנכ"ל החברה בעבר, שהכיר אותו בעיקר בזכות הכתיבה המושחזת שלו בטור הקבוע שלו אצלנו באתר, אך גם בכתיבתו בעיתון "הארץ" שם כתב בנושאים שונים. המאמן שלו באותה תקופה בה החל להתאמן וליווה אותו היה רן שילון, שאמר לי הבוקר שאור היה חכם ובעל חוש הומר: "את אור תמיד אפשר היה לזהות ממרחק גדול עם ה'אפרו' והתלתלים שלו שהיה מופיע קודם מתנדנד מצד לצד, אחריו היה מופיע חיוך גדול ולבסוף אור. גם שנים אחרי, כאשר כבר לא התאמן אצלי, הייתי פוגש אותו ברחובות תל אביב, לפעמים בריצה, לפעמים דוחף עגלת תינוק. אור תחסר לי".

האיורים שליוו את הטורים של אור עזרתי | איור: גגו עשת

עזרתי היה פסיכולוג במקצועו ולמרות הפרולוג עליו בו הוא מספר כי לא אהב ספורט, מתברר שמשהו בכל זאת הניע אותו ב"מהירות האור" ולאט לאט הוא צבר קילומטרים, מרוצים ואירועי ספורט. בשנת 2008 סיים את המרתון הראשון שלו בטבריה בתוצאה 4:16 שע', שנה לאחר מכן כבר נכנס למשטר אימונים וסיים את מרתון טבריה בתוצאה 3:28 שע'. מכאן הוא רק המריא והחליט להצטרף לחבורת האולטראיסטים המצומצמת מאוד שהיתה אז בישראל והתאמן למרוץ האולטרה של פרוספורט למרחק 100 ק"מ – הוא סיים אותו בזמן של 14:33 שע'. כן, הילד שלא אהב ספורט, הגשים חלום והתחיל לאהוב את הספורט בדרך שלו, ברגליים שלו וב"מהירות האור".

אור עזרתי מסיים את אולטרה פרוספורט למרחק 100 ק"מ | צילום: אמיר כהן

אור עזרתי מת הלילה מסרטן והדברים שכתב לאורך השנים על ריצה יכולים להתחבר לכל רץ מנוסה, מתחיל וגם למי שהחליט לפרוש, כי אור ידע לנגוע באותן נקודות חשופות ומצומצמות של הנפש שבתנועה, הנה אחת כזו מתוך אחד הטורים שלו: :מאז שהתחלתי לרוץ, גם כשאני לא רץ אני כל הזמן בתנועה. תנועה לעבר האתגר הבא, מבחינת הזמן ומבחינת המרחק. אני אניח לתנועה הזאת לשאת אותי בינתיים, ונראה אם ביום חמישי בתשע בבוקר אמצע את עצמי בין הסדינים, או בין הרצים".

טורים נבחרים של אור עזרתי:
קוראים לי אור ואני לא ספורטאי – פרולוג
חצי המרתון הראשון שלי
געגועי לשמנמן

לטורים נוספים של אור עזרתי כתבו בתיבת החיפוש למעלה "מהירות האור".