היכל התהילה של שוונג. פרויקט מיוחד של שוונג – לחצו כאן לכל הכתבות
גם היום, בגיל 79, השחיין האולימפי גרשון שפע מעיד על עצמו שהוא "מאוד תחרותי" ועם זאת יודע מה הגבולות שלו, ולכן הוא קיבל גם את ההפסדים ואת האכזבות שחווה בקריירה – על כל זה ועוד הוא מספר לנו בראיון לאור כניסתו להיכל התהילה של הספורט הישראלי של שוונג.
אבל במידה ותשאלו את שפע מה רגע השיא שלו כשחיין אז תתפלאו, כנראה, לשמוע שלא מדובר באולימפיאדות שבהן השתתף אלא דווקא בקאמבק שלו כשחיין מאסטרס מצליח. "זה היה באליפות בעולם בפרת' שבאוסטרליה", נזכר שפע. "הייתי בן 65 ושברתי שלושה שיאי עולם: במשחה ל-100 מטר חזה, במשחה ל200 מטר חזה ובמשחה ל-200 מטר מעורב אישי".
ובכל זאת, עוד לפני אליפות העולם ההיא באוסטרליה, שפע, יליד קיבוץ גבעת חיים שלפני הפילוג, ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים ברומא ב-1960, בטוקיו ב-1964 ובמקסיקו סיטי ב-1968. שפע זכה גם בשתי מדליות כסף ובמדליית ארד במשחקי אסיה שנערכו בבנגקוק ב-1966. הישגים אלה ועוד הביאו אותו להיבחר להיכל התהילה של הספורט הישראלי של שוונג.
"למדתי מהר מאוד כמאמן שחייה לעתיד שהאימונים שלי לקראת האולימפיאדה ופסגת הקריירה שלי לא היו נכונים לי", מגלה שפע. "זה אולי נשמע כמו תירוץ, אבל זו היתה המציאות. בגיל 17, באולימפיאדה הראשונה, היית צעיר מדי. הייתי ילדון חלש ששבר שיאי ישראל, כולל של אחי הבכור ראובן, וזה היכה בספורט הישראלי בכלל ובשחייה בפרט. אבל התאמנתי לבד, לא היו לי שחיינים להתאמן איתם. התקדמתי, שיפרתי את השיאים שלי והגעתי לתחרויות הגדולות ושם התאמנו לא נכון. לא הגענו למיצוי היכולת ולא חידדנו את האימונים. היינו עייפים".
התעודה שקיבל גרשון שפע על קביעת שיא העולם ב-200 חזה לשחייני מאסטרס
לעוד כתבות היכל התהילה של שוונג
האתלטית אסתר רוט-שחמורוב
השחיינית עמית עברי
הנבחרים של היכל התהילה לשנת 2022
ולמה זה קרה? מחוסר מקצועיות של צוות האימון?
"הייתי שחיין מאוד ממושמע ועשיתי מה שאמרו לי לעשות, וזה פגע במיקוד שלנו לתחרות. באולימפיאדה הראשונה שלי ברומא 1960 הייתי נער בתחילת הקריירה. באולימפיאדה השנייה של טוקיו 1964, התאמנו ארבעה שחיינים באוניברסיטת ייל שבארה"ב, בזמן החופש מהלימודים. המאמן דאז, יוסף טלקי, קרא למי שעשה קריטריון מתוך החבורה ואמר שבחמשת הימים הבאים אנחנו חופשיים לדאוג לעצמנו. כך יצא שהגענו בכושר טוב יותר לטוקיו כי בקושי התאמנו, החופשה עשתה לנו טוב מבחינת עומס האימונים כי לא הגענו עייפים, ושם השגתי את התוצאות המוצלחות ביותר בקריירה. באולימפיאדה הבאה במקסיקו סיטי 1968, השלישית שלי, הייתי נושא הדגל, ושם זה היה מבחינתי מפח נפש נוראי בכל הקשור לתוצאות שהשגתי במשחים שבהם השתתפתי".
שפע לקח את הניסיון שלו כשחיין והפך למאמן מצליח, שקודם כל שם דגש על המנוחה הנדרשת שלפני תחרויות חשובות ומקפיד על המונח שהשתרש בתרבות אימון הספורט "טייפר". "היום הטייפר הוא מושג שבעזרתו מאמן יודע איך להקל בעומס לקראת תחרות", מדגיש שפע. "מצד אחד לשחות פחות ומנגד לשחות יותר מהר. לחדד. הטייפר נשען על בסיס שיש לך כשחיין, ואותו הוא מחדד כדי להביא אותך לשיא לפני התחרות כשהמטרה היא להגיע מוכן ולא עייף, גם לא מהבחינה המנטלית. אני דואג גם לקיים שיח על תזונה נכונה לפני תחרות, אירוע קבוצה, לקיים שיחות. כל המרכיבים מסביב מקבלים חידוד מאוד משמעותי, מה שהיה חסר לנו כשחיינים".
היום אתה מאמן את קבוצת אקוותיקים, מחלוצי שחיית המאסטרס בישראל, שיאן עולם. מה מחזיק אותך כל השנים?
"אני בדרך כלל מסיים בין הטובים בעולם, ולפעמים אני הכי טוב בעולם, וזה האתגר. להיות טוב יותר בכל פעם מחדש. כשאני התחלתי בשחיית המאסטרס הייתי בן 47, בקבוצת הגיל של 44 עד 49. וכבר בזינוק הראשון באליפות העולם בריו שבברזיל שברתי שיא עולם במשחה ה-200 מטר חזה. הגעתי גם לגמר במשחה ה-100 מטר חזה והחמצתי במעט את שיא העולם. משחה החזה תמיד היה המועדף עליי, יחד עם המעורב האישי. אני שנים נמצא בשלישייה המובילה בעולם, וכל הזמן מצטרפים צעירים יותר לקבוצת הגיל. וכך נוצרת המטוטלת הזו בין הגיל המבוגר שלי, לאלה שטיפסו לקבוצת הגיל מלמטה".
גרשון שפע בריכת גבעת חיים איחוד | צילום ויקיפדיה: By בועז רוט (Transferred byMatanya/Originally uploaded by Boaz.roth) GFDL, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15512860
מה הישג השיא שלך כמאמן?
"היו לי קבוצות שחייה מאוד חזקות, עם שחיינים מהטובים בארץ. נלחמתי בכל הכוח גם לקיים ניקוד קבוצתי באליפויות השונות כי יש שחיינים טובים, יש אלופים, אבל יש גם את הקבוצה והניקוד הזה מחזק מאוד גם את היכולת האישית של כל אחד. הקבוצה החזקה ביותר שאימנתי והיא השיא שלי כמאמן היתה הפועל גש"ם (איחוד של גבעת חיים, שפיים ומנשה) שניצחה באליפויות והפכה למועדון מוביל בשחייה הישראלית. היו בה אלופים דוגמת ניר שמיר, זוהר וייס, מירב הדר ויובל רותם".
באיזה מקצוע היית בוחר אם לא היית בשחייה?
"אבא שלי היה מורה להתעמלות וממקימי הפועל גבעת חיים. הוא הראשון שעלה לישראל והבין שחברי הקיבוץ צריכים לעסוק בספורט אחרי שעות העבודה. אז הוא התחיל בספורט עממי יותר, כמו מרוצים ואתלטיקה, בתנאים לא תנאים. אם לא הייתי מאמן שחייה הייתי ממשיך את דרכו של אבי והופך למורה להתעמלות. אני מאמין גדול בפעילות גופנית על רבדיה, שריריה ואיבריה. כשהתלבטתי בזמנו בין שחייה לבין בחירה כמורה להתעמלות הבנתי שאי אפשר לעשות את שני הדברים, ובחרתי לשחות".
גרשון דמות מעוררת השראה כל הכבוד !
מיוחד במינו.
מאבות השחייה בישראל, ובאופן מובהק אבי שחיית המאסטרס הישראלית.
הקדים את זמנו אי אז.
מקדים את זמנו גם היום.
זכות להכיר (ולגעת בקיר!) את גרשון שפע.