פסולת.
כמה כוח יש למילה.
מלים נרדפות לפסולת: זבל, אשפה, דומן.

טובעים בפסולת של עצמנו | צילום: shutterstock

לעוד כתבות קיימות בשוונג

המלים הללו מתארות למעשה חומר שאנו רוצים להיפטר ממנו ובאותה עת הן עושות נזק תודעתי למשהו הזה שעד לפני מספר רגעים היה מוצר ששימש אותנו ונהנינו ממנו. ואז קרה משהו והוא הופך לפסול בעינינו ומשם ל.. פסולת. לפי מילון אבניאן: "פסולת היא שארית חסרת ערך המופרדת מדבר מנוצל: את הפסולת השלך לפח". אבל רגע, מה פתאום? איך זה קרה? ולמה כבר תייגנו אותו ככזה? זהו? כך הוא סיים את מחזור חייו? כל כך מהר? אולי בכל זאת ננסה להחיותו?

ומה עם המילה זבל? במשמעותה החקלאית היא הרי חיובית. זבל עופות או פרות שימש ועדיין משמש אותנו בחקלאות. אם נזבל את האדמה אזי היא תהיה פורייה יותר – ובאופן אישי מבחינתי אם "תזבלו" לי את השכל, אני רק אודה לכם כי ככל הנראה אגדל מזה. והמילה אשפה? המילה המקראית אשפה מציינת "נרתיק לחיצים". והנה, גם היא בהמשך הדרך הפכה לפסולת.

קצת נתונים עלינו בישראל

1. כמות האשפה בישראל היא מהגדולות בעולם! אנחנו הזויים

2. ישראלי מייצר בממוצע בין 1.5-2.8 ק"ג פלסטיק ביום! לשם השוואה- אירופה עומדת על פחות מ 1.3 ק"ג לאדם

3. מדי שנה מצטברים בישראל כמיליון טון פסולת פלסטיק! הפלסטיק מהווה מרכיב מרכזי באשפה

4. אנחנו גם המובילים בעולם בשימוש בפלסטיק חד־פעמי מזהם. 18% מהפסולת שלנו היא פלסטיק לעומת ארה"ב, שם זה "רק" 11%.

מה שלאחד הוא זבל לשני הוא אוצר | צילום: shutterstock

הדבר המדאיג ביותר הוא היחס שלנו לחומר. במקום לראות בחומר משהו עם מחזור חיים אנו מתייחסים כמעט לכל דבר כדבר זמני, בעל אורך חיים מוגבל וקצר. זו חשיבה שכמעט ולא היתה קיימת עד לפני 30 שנה ובוודאי לא בדורות הקודמים לכך.

בעבר היו מתקנים וממשיכים להשתמש או מעבירים לאחות או לאח או לשכן או לתרומה. תשאלו את סבא וסבתא. היתה חשיבה שהיום מנסים להטמיעה מחדש: Waste to material. כלומר לקחת משהו ולפיח בו חיים מחדש, אולי לשימוש אחר.

לצערי התופעה הזו הולכת ומקצינה יותר בחברה הערבית, שם נוספים לזה עוד אלמנטים תרבותיים ותשתיתיים. שילוב מנצח של חידלון. עליית מדרגה מעריכית.

במשך שנים החברה הערבית התנהלה במרחב כפרי, בין שדות וכרמים, עובדי אדמה ומכבדי אדמה. זה הלך ונעלם ובקרוב לא יהיה מי שיזכור כי כך היה. ברגע אחד היתה קפיצה דרמטית לתרבות צריכה מערבית, ללא כל הכנה.
הדבר מצריך תיקון. אצל כולנו, כל החברה הישראלית.

מה עושים?

1. חינוך והעלאת מודעות להפחתת הצרכנות ההזויה שלנו

2. יד 2 – פיתוח המודעות לשימוש חוזר של כל מוצר. מה שלאחד הוא זבל לשני הוא אוצר

3. חקיקת חוקים ואכיפה

4. יצירת תשתיות לקליטה ומיון של חומרים. תתפלאו אך 90% מהחומרים עדיין ניתנים לשימוש

5. לדבר על זה. להעלות את זה על סדר היום המשפחתי, החברתי, הבית ספרי, העירוני.
עלינו לפעול היום. ולא – זה יתנקם בנו, במאגרי המים, בתשתיות, באיכות האוויר, הסביבה ולמעשה בבריאותנו.

בסרטון – אזור בו בעבר יצאתי לריצה נעימה באזור כפרי ירוק. היום זה נראה אבוד.