בשנים האחרונות עלתה תשומת הלב לאחד ממרכיבי הכושר הגופני החשובים במיוחד: הקואורדינציה. מסתבר, שחשוב לשפר מרכיב כושר גופני זה בכל מעגלי החיים ואף בחלק מהמקרים יש צורך לבצע אימונים ספציפיים לשיפור יכולת קואורדנטיבית במיוחד כשמדובר על ספורטאים מקצועיים ברמות השונות. אך, גם אוכלוסייה רחבה מגיל ילדות ועד קשישים, חשוב שישפרו יכולת זו מכיוון שיש לכך גם השלכות שונות על איכות התנועה וגם על החיים של האדם. נציין גם, שמדובר במרכיב כושר גופני קרדינלי שעליו גם ממליצים ארגוני הבריאות המובילים (לרבות הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט ACSM) כאחד מ-4 מרכיבי כושר גופני עיקריים שחשוב לשפר (השלושה הנוספים הם: סבולת לב ריאה, כוח וגמישות).
צילום: shutterstock
נציין שמוכרים שלושה סוגים של קואורדינציה המושתתים על האופן בה כל תנועה אמורה להתבצע: דיוק בביצוע תנועות פשוטות ומורכבות שונות, דיוק בביצוע תנועות אשר יש לבצע אותם במהירות מקסימלית או תחת לחץ זמן או מגבלת זמן מסוים, ודיוק בביצוע מיומנויות פשוטות ומורכבות אשר יש לבצען במהירות הגבוהה ביותר או תחת לחץ של זמן וזאת תוך שינוי תמידי של הסביבה או בנוכחותו של יריב (ראו מקור מס' 5)
בהתייחס לילדים נציין שבמקרים רבים ניתן לראות בעיות שונות של לקות קואורדניטיבית שעשויה להתבטא במצבים כגון: פציעות ומעידות של הילדים בתדירות גבוהה ואף יום יומית, הימנעות מאינטראקציה חברתית גופנית בבית הספר או בגן השעשועים, קושי בעלייה וירידה ממכשולים שונים כגון: ספסלים, מתקנים, אבנים גדולות וכדומה, התעייפות מוגברת מביצוע פעולות פשוטות יחסית, ביצוע תנועות יומיומיות עם קומפנסציות (פיצוי) תנועתי ועוד.
מהי קורדינאציה?
קואורדינציה הנה חיבור של מספר תנועות פשוטות לתנועה מורכבת אחת באופן מתואם ומאורגן, במטרה ליצור תנועה יעילה וחסכונית. על מנת שתתקיים קואורדינציה טובה נדרשים מיומנויות שונות של מערכות הגוף כגון: ראייה, שמיעה, מערכת ווסטיבולרית, מערכת תחושתית, שרירים ומערכת העצבים המרכזית.
לקות בהתפתחות של קואורדינציה (DCD – Development Coordination Disorder) הנה לקות בהתפתחות של קואורדינציה מוטורית (עדינה או גסה) המשליכה על תפקודי היומיום, על פעילויות פנאי וכן גם על למידה מסוגים שונים (לרבות אקדמית) וזאת, ללא פגיעה נוירולוגית או פגיעה באינטליגנציה. אצל ילדים עם קשיי קואורדינציה הדבר נראה כאילו גופם לא מסונכרן עם הפעולה הנדרשת וזאת, ייתכן, בגלל סדר פעולות לא נכון, שימוש בכוח יתר או בפחיתות של כוח. אבחנה של DCD ניתנת כאשר הקשיים הקואורדינטיביים אינם נגרמים בשל מצב רפואי כללי. נציין, שהשכיחות גבוהה יותר אצל בנים לעומת בנות (ראה מקור מספר 1).
מהצד השני ולא פחות מטריד, ישנן הפרעות קשב ופעלתנות יתר שפוגעת ביכולת להפנות קשב ולהתרכז במשימה שלפניך, לצד היפראקטיביות ואימפולסיביות. יש פגיעה בתפקודים הניהוליים של הילד הלוקה בה, כגון תשומת לב ומיקוד, מוטיבציה התמדה ו-ויסות רגשי. ההפרעה היא נוירו-התפתחותית. הפרעת קשב חופפת למצבים אחרים כגון: הפרעת עיבוד חושי, חרדה, הפרעת תפקוד ביצועי ועוד. אלה נקראים: "מצבים נלווים". מכיוון שהם "באים" יחד עם הפרעת קשב. אך, קשיי קואורדינציה הם חלק בלתי נפרד ומשמעותי מהקושי ועליו נתעכב.
ממחקרים בתחום עולה שישנו קשר הדוק בין ביצוע מיומנויות מוטוריות גסות אצל ילדים והפרעות קשב וריכוז. אלה הסובלים מהפרעות קשב וריכוז התקשו במשימות כגון: תרגילי שיווי משקל, ריצה, הליכה, מסירות ותפיסות כדור, בעיטה בכדור, שינוי מצב גוף ועוד. כך שיש צורך גם לתרגל ולאמן ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז וגם סובלים כאמור, מיכולת מוטורית ירודה.
אז מה ניתן לעשות?
להלן כלים יישומיים לשיפור הקואורדינציה אצל ילדים ומבוגרים כאחד שעוסקים בפעילות גופנית או בספורט באופן מקצועי:
1. שיפור בקואורדינציה המוטורית: קרי, ביצוע משימות שונות ותרגולים לשם שיפור התיאום בין שתי הידיים בביצוע תרגיל או משימה מסוימת. מדובר על שילוב של מספר תנועות כמו בריקוד, משחקי כדור, שילוב של גפיים עליונים ותחתונים יחד ועוד.
2. פעילות: תרגול על בסיס קבוע של מיומנות חדשה שהילד או המבוגר לא מכירים וביצוע שלה באופן קבוע מאות ואף – אלפי פעמים. ככל שהתנועה/משימה מורכבת יותר, כמובן, הדבר יצריך תרגול רב יותר של המתאמן/ת.
3. משימה: הוספת אלמנטים שונים למשימה המבוצעת וכך להקשות למעשה את המורכבות של התנועה הנדרשת. לדוגמה, כדרור כדור על הרצפה עם הרגליים ותוך כדי גם ביצוע תנועה מסוימת של הזרועות.
צילום: shutterstock
4. שילוב של מעברי מכשולים שונים: מעל, מהצד, לפנים, לאחור וכדומה.
5. מעברים: מעבר של מכשולים שונים הנמצאים בגבהים לא זהים וכן עלייה וירידה ממכשולים או עצמים שונים כמו: ספסל, אבנים גדולות בפארק או במקום האימון וכדומה.
6. לימוד קפיצה: מצריך קואורדינציה לא מעטה (באופן יחסי) בשלבים עד הגעה לחבל.
7. אימוני התנגדות: בשנים האחרונות אנו רואים אימוני כוח לילדים, אימוני התנגדות ,חיזוק, כוח השרירים, שיפור הקשר העצבי שרירי, ובגילאי ההתבגרות עלייה בהיפרטרופיה באמצעות אימוני התנגדות, אימונים פליאומטרים תחת פיקוח – ילדים אלה מרוויחים שיפור תנועתי, שיפור מוטורי, שיפור כוח והעלאת הביטחון העצמי שללא ספק הוא מרכיב חשוב בפני עצמו .
נציין לגבי השמנה, שנמצא שילדים שסבלו מ-DCD בילדות היו מועדים יותר לעודף משקל ו/או השמנת יתר בילדות והיו מגושמים בתנועה שלהם וכן היו בסיכון מוגבר להיות גם מבוגרים הסובלים מהשמנה. לא רק, נמצא שישנו קשר בין תפקוד נוירולוגי ירוד בגילאי הילדות להשלכות בריאותיות בגיל המבוגר לרבות – השמנה. ילדים אלו גם נמנעים מתנועה ופעילות גופנית דבר שבפני עצמו מהווה מקום ליושבנות ולחוסר תזוזה אשר מובילה להשמנה וצריכה מוגברת של מזון.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי
מורן נחמני – MPH;MPE;EP-C(ACSM) | פיזיולוג מאמץ ורכז ומרצה בכיר בהכשרת קורסי מדריכי חדר כושר
בעלים של המרכז האישי לכושר ותזונה חיפה. בעל תואר שני בבריאות הציבור ובמדעי האימון הגופני מטעם המכללה האקדמית בוינגייט. דוקטורנט במסלול לפיזיולוגיה
מקורות:
1. בית חולים שיבא
2. הארץ
3. שוונג
4. מרכז קואורדינציה
5. אתר ראנרס
6. מדיקל
