במהלך מגיפת הקורונה וגם לפניה, במהלך תקופות הסגרים, תקופות אביביות למדיי בהם השמש זרחה בחום ומזג האוויר היה נפלא, יוצא לא אחת להביט החוצה או מסביב ולחשוב שהינה כולם פתאום עוסקים בענף ספורט כלשהו. הפארקים המקומיים החלו להתמלא באוכלוסיית ההולכים, רצים, מרימי משקולות, פתאום נדמה שכולם או רובם החלו לעשות פילאטיס. אם לרגע מעיפים מבט אל הכבישים שהיו נטושים במהלך הסגרים (לפחות חצי נטושים), היינו רואים פה ושם משפחות רוכבות להנאתן בחופשיות.
אלא שמחקר שנעשה ע"י ה Sport England מצא ששיעור ההשתתפות והביצוע של פעילות גופנית כלשהיא נמצא בירידה הן בקרב המבוגרים והן בקרב הילדים. במהלך הפאנדמיה הנוכחית אפילו המצב החריף עוד יותר.
בזמנים "נורמליים", כ 4 מתוך 10 מבוגרים בריטיים נמצאים בסיכון משמעותי לבריאותם בעקבות מה שנקרא "חוסר תנועתיות", או מחסור בפעילות גופנית. בסביבות 25% מהאוכלוסייה הינם בלתי פעילים לחלוטין, מה שאומר שהם מקציבים פחות מ 30 דקות בשבוע לפעילות גופנית.
בקרב הילדים, כמעט 8 מתוך 10 ילדים לא מצליחים לצבור את זמן הפעילות המומלץ עבורם לפעילות, הזמן המינימלי המומלץ והכל כך חיוני עבורם על מנת שהמערכת הקרדיווסקולרית שלהם תתפתח באופן תקין וכן צפיפות מסת העצם.
בזמנים שאינם בתחומי מגיפת הקורונה, התחלואה המיוחסת בעקבות חוסר פעילות גופנית הביא לכדי תמותה בסדר גודל של אחד ל שש מיתות בבריטניה, כ 100,000 מיתות רק בבריטניה וכ- 5 מיליון מקרי מוות בעולם כולו, כל אלו מיוחסים לחוסר פעילות גופנית.
מחיר חוסר הפעילות הגופנית בתקופת הקורונה | צילום: shutterstock
אם בחור בשנות ה 20 לחייו חיי בין כיסא המשרד לבין הספה, ניתן למצוא אצלו בשיעור האירעות גבוה במיוחד, תחלואות שונות שמאפיינות בדרך כלל גילאים מבוגרים יותר. כלומר: סוכרת מסוג 2, מחלות כלי דם ולב, וכל מיני סוגי ממאירויות.
העובדה שפעילות גופנית על בסיס שגרתי הינה טובה לבריאות שלך נמצאה כבר מלפני עשרות שנים ואושרה על ידי מחקרים רבים. האפידמיולוג ד"ר ג'רי מוריס הביא לפריצת דרך משמעותית כאשר הוא שם לב שבאוכלוסיית כרטיסנים של אוטובוסים ברחבי לונדון ישנו שעור האירעות נמוך פי 2 של מחלות לבביות בהשוואה לאוכלוסיית נהגי האוטובוסים. האפידמיולוג הגיע למסקנה כי זה קשור ככל הנראה לעובדה שהכרטיסנים עולים הרבה יותר מדרגות מאשר אוכלוסיית נהגי האוטובסים.
משבר החוסר בפעילות גופנית לא הגיע בגלל איזושהי התפרצות מקרית של עצלנות, אלא בגלל ירידה במה שנקרא "פעילות גופנית מקרית" (כלומר הפעילות הגופנית שאנו עושים שאיננה במסגרת אימון קבוע. הכוונה לירידה משמעותית בפעילות גופנית מהסוג שאנו עושים בחיים השגרתיים שלנו, למשל נסיעה למקום עבודה באופניים או בהליכה, עלייה במדרגות למשרד, וכו'.
לכן המסעות פרסום שמעודדים אנשים להגיע לחדר כושר או לצאת להליכה הם בזבוז כסף וחסר מטרה. אין להקל בערך שיש לאימון גופני, אבל לרוב הסיבה שאנשים באמת אינם עושים פעילות גופנית הינה שהפעילות איננה קורית בטווח הזמן החופשי שלהם, אלא הם צריכים ממש לפנות זמן פנוי מתוך השיגרה העמוסה שלהם. עבור מיליוני אנשים, המשמעות של סגרים עבורם היא ישיבה שעות על גבי שעות, ישיבה למרגלות שולחן המטבח, פינת האוכל או על הספה.
זמן ישיבה מופרז מעמיד בסיכון את מצבם הבריאותי : הוא מסכן במיוחד למצבים כגון סוכרת מסוג 2. אם אנחנו לא מפעילים מערכות שרירים גדולות כמו אלו למשל שיש ברגליים, הפעלה ממושכת, נוצרת שרשרת תגובתית תאית שפוגעת בתפקוד הגופני, פוגעת במטאבוליזם הכללי שלנו, כך שנפגעת יכולתם של אותם אנשים לעכל סוכר מה שמחמיר את המצב הסוכרתי.
אין להקל בערך שיש לאימון גופני | צילום: shutterstock
קיימות המלצות שונות המתייחסות להכנסת פעילות גופנית לשגרת היומיום: למשל לעצור תחנה אחת לפני התחנה שבה אתה אמור לרדת מהאוטובוס ככה שתלך מרחק הליכה גדול יותר, להחנות את הרכב טיפה יותר רחוק מהיעד על מנת ללכת קצת יותר ברגל. אם אין באפשרותך לצאת מהבית בעקבות הסגר, קיימת אפשרות למה שמכונה "שולחן עמידה", או לחילופין לשים שעון עצר כל 45 דקות לקום לעמוד ולעשות איזושהי פעילות גופנית. סך כל הזמן שאתה מבלה בישיבה קשור ישירות עם הסיכון וככל שהישיבה היא ממושכת יותר, כך הסיכונים עולים יותר.
מחקרים מראים שאם אנשים עושים ולו מאמץ הכי קל, "דוחפים" את עצמם לפעילות גופנית, זה יכול להביא ליתרונות יוצאי דופן מהפן הבריאותי.
במשך שנים המחשבה וההמלצה המקובלת היתה שצריך לשאוף להגיע לפחות ל 150 דקות של פעילות גופנית בשבוע ימים, והכי אידיאלי זה שהפעילות תעשה כשעה וחצי, בכל פעם. כיום יותר ויותר מבינים שכל פעילות שהיא עדיפה על פני כלום, גם אם זה לא מגיע להמלצה של לפחות 150 דקות לשבוע. מחקרים משנת 2019 הראו שרצוי לשאוף ל- 10000 צעדים ליום. בקרב נשים מבוגרות אמריקניות הראו שאלו אשר הקפידו לצעוד לפחות 4400 צעדים ליום היה להן סיכויי תמותה נמוכים פי-2 מכאלו אשר צעדו בממוצע 2700 צעדים ליום.
ממליצים להקפיד על התעמלות או איזו שהיא פעילות גופנית שתהייה לפחות 10 דקות ביממה. כאשר מתחילים להתעמל, ההשפעה החיובית על הגוף ועל המצב הבריאותי הכללי היא כמעט מידית. ההמלצות של הממשל האמריקאי בנוגע לפעילות גופנית כוללות ביצוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית עד עצימה, כזו שלאורך זמן תביא לירידה בערכי לחץ הדם, שיפור בתנגודת לאינסולין, שיפור איכות השינה, שיפור ביצועים קוגניטיביים, פחות תסמיני חרדה. בטווח הארוך, שני מחקרים נפרדים מצאו שאנשים אשר רוכבים על אופניים על בסיס שגרתי למקום עבודתם, בעלי סיכויי תמותה מופחתים ב 40% בהשוואה לאלו שאינם רוכבים.
לכן ישנה משמעות רבה לעניין הפעילות הגופנית, במיוחד בתקופות של סגרים. רצוי מאוד לא להפריז באכילה בזמן הישיבה בבית, להגדיל את טווחי ההליכה, לנצל כל הזדמנות שיש כדי ללכת יותר. כעת זה די פשוט שניתן למדוד צעדים שעושים ביממה ועל ידי כך "לסמן" מטרות ולהגיע אליהן.
*כתבה שהתפרסמה בשבועות האחרונים במגזין ה The Guardian ע"י הכתב פיטר ווקר Peter Walker.
