מאת:דפנה שב

לרוץ בקבוצה זה תמיד עדיף על לרוץ לבד. במועדון רצי רמת השרון של זהבה שמואלי הדגש החברתי בולט ולא רק הריצה בלבד, מדובר על קבוצה חברתית גדולה ותומכת מבחינות רבות. דפנה שב, אמנם נמצאת בגרמניה אבל לא שוכחת את המועדון שלה

יום בחיי המועדון – הכנה למרוץ אייל 2007 ערך וצלם: אמיר כהן




זהבה שמואלי, האשה שעומדת מאחורי הקמתו של מועדון רצי רמת השרון לפני חמש עשרה שנים. שמואלי הייתה רצה למרחקים ארוכים ויצגה את ישראל בתחרויות רבות בעולם, בתקופה שנדיר היה לראות נשים בכלל מתחרות במרחקים הארוכים. זהבה הייתה ספורטאית אולימפית וייצגה את ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס במרתון (2:40 שע'). עד היום זהבה מחזיקה בשיא ישראלי בריצת 20 ק"מ שעומד על 69 דק'.

בעולם הגדול, זהבה נחשפה לתופעת מועדוני הריצה והחליטה שהיא רוצה ליישם אותה בארץ. "הדוגמא של מועדוני הריצה הייתה מאד פופולארית ואהבתי את ההווי שהיה חלק משגרת האימונים של הרצים. גם בבלגיה, בפינלנד ובעיקר בניו-יורק תמיד אחרי האימון או תחרות או המקלחת היו נאספים הרצים וחולקים חוויות", היא מספרת.

באותה תקופה המצב בארץ לא התקרב למצב שבשאר העולם מבחינת מתן מענה לאתלטים. היו אגודות שניסו לתת את המענה אך הן נסגרו ולמעשה, לא הייתה קיימת שום מסגרת לרצים שרצים להנאתם ואינם מעונינים במסגרת תחרותית אלא מסגרת חברתית שיכולה להביא גם לשיפור ההישגים מתוך כוח הקבוצה. זהבה שמואלי, שכבר אז הייתה מנהלת מחלקת אתלטיקה ברמת השרון, יזמה את הקמת המועדון. "להפתעתי הגיעו שלושים רצים לאימון הראשון", היא אומרת.

 

פעילות המועדון

מאז הקמת המועדון ועד היום זהבה שמואלי לא הפסיקה לאמן. היא מנהלת את המועדון הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית, בהיבט זה מתפקד המועדון כמו משפחה אחת גדולה. כל אירוע מיוחד מצוין במסגרת הקבוצה, כל יום הולדת, לעיתים ימי נישואין, לידות ועד אירועים אישיים כמו קידום בעבודה. כל רץ המעונין להצטרף למועדון מקבל יחס אישי ונבנית עבורו תוכנית אימונים על פי המטרות האישיות שלו. מתוך ההכרה האישית של המאמנת את הרצים ואת מטרותיהם היא מכוונת כל אחד עם מי לרוץ באימונים וכך כל אחד מוצא בקבוצה אנשים ברמה שלו.

פעילות המועדון במהלך השנה ענפה במיוחד. יציאה לפחות לשני מחנות אימונים, אחד לפני מרתון טבריה, בו נערכת הריצה הארוכה האחרונה והשני, בסוף העונה, תחילת הקיץ, שנועד גם הוא לגיבוש ולסיכום העונה.
פעם בשנה בוחרת הקבוצה מרתון בחו"ל והרצים חברי המועדון המעונינים להצטרף לנסיעה מתארגנים כקבוצה ומשלבים את הנסיעה למרתון עם טיול והכרת היעד. בכך הופכת הנסיעה למרתון, לטיול וחוויה בלתי נשכחת.

בשל הרשת החברתית שנטוותה כתוצאה מהאירועים החברתיים הרבים נרקמו במהלך השנים חברויות וקשרים ואף כמה זוגות שהתחתנו והביאו ילדים, דוגמא טובה לכך היא היכרותם של אמיר כהן מצוות אתר שוונג שהכיר את בת זוגו במועדון, "אורנה ואני הכרנו במועדון ב- 2007. בתחילת דרכי במועדון, חיזרתי אחריה בימי שישי לאחר האימון ובדרך קיבלתי תשובה "אני עסוקה". אחרי קילומטרים רבים של ריצה והתמדה בלתי פוסקת, זכיתי לתשובה חיובית. זה לא היה קורה אילולא האווירה המדהימה שיש במועדון. החברות העמוקה והקרבה בין האנשים היא ערך מוסף לריצה. אורנה ואני ביחד למעלה משנה וחושבים על לרוץ ביחד עם עגלת תינוק  ", מספר אמיר .
תופעה נפוצה שמתרחשת בתקופה האחרונה בנוסף לכל היא שיתוף של בני המשפחה של כל רץ במועדון וכך ההיכרות האישית של כל אחד היא רחבה יותר.

אליק אופיר (57) הצטרף למועדון לפני יותר משנה. עד היום שבו הצטרף למועדון נהג אליק להתאמן לבד, אך מאז שהצטרף הוא רק משתפר. עוד הוא מוסיף, שלמרות השייכות למועדון יש המון אחריות על הרץ והוא מודה בעצמו כי יכל היה להשתפר יותר.

"בשלב זה של החיים שלנו, כאשר כל מעגלי החיים החברתיים כבר מגובשים זה מפתיע שמכירים אנשים טובים, ערכיים וזה גילוי יפה. המועדון תופס מקום בחיים, לפעמים יותר מדי. אני מרגיש שזה קצת משתלט לי על החיים מחוץ לעבודה, מילואים ובית, כי יש תחושת חובה לבוא, אבל אין תחליף לרגע בו אתה לוחץ על כפתור ה"סטופ" של השעון בסוף ריצה, ללכת לכוון האוטו, מים, תמר, חולצה יבשה….זה סיפוק. לכן, אני חושב שחברות במועדון לא ממש מתאימה לכל אחד בעיקר בגלל אילוצי החיים: זמנים, מעגלי חיים תובעניים אחרים, וכמובן אישיות. לי זה מתאים, אבל לא בקלות. די בקושי, אבל למזלי נפלתי על מועדון שגורם לי לנצח את האילוצים", מספר אליק.

גם עבור רינה בסלו (34) ההצטרפות למועדון הביאה לשינוי ברמת האימונים, "האימונים במועדון תרמו משמעותית להישגים שלי. בעבר נהגתי לרוץ לבד על מסילה או סתם בחוץ אבל בקצבים איטיים יותר וללא מחויבות לנפח ק"מ בשבוע. האימון בקבוצה יצר אומץ להשתלב בתחרויות ולהעיז לרוץ מרתון", מספרת רינה. מאז, הצטרפה רינה לקבוצה והספיקה לרוץ חמישה מרתונים ולשפר את תוצאותיה.

 

סוד ההצלחה

בתור חברה קבועה במועדון הדבר שמשך אותי להישאר שם לאורך תקופה ארוכה הוא הגיוון. פעם בשבוע מתאמנת הקבוצה בהדר יוסף למטרת אימון אינטרוולים או פרטלק בפארק (תלוי בעונה), אימון נוסף ביום שישי שנערך ברמת השרון בפרדסים או בעונת הקיץ בחוף הצוק ונווה שלום לסירוגין, ואימון שלישי נערך ביום שבת בו רצים את הריצה הארוכה של השבוע.



מלבד האימונים הללו כל רץ יכול לבחור לעצמו איך ואיפה לערוך את שאר האימונים כאשר הוא יכול להיעזר בחברי הקבוצה. הגיוון במיקום האימון חשוב מאד מבחינת תוכנית האימונים ומבחינה מנטלית. אך בסופו של דבר החומר האנושי הוא שעושה את כל ההבדל. אין דבר יותר משמח מלסיים את האימון ולהיפגש עם כולם בבית קפה, או אחרי האימון עם אוכל על הדשא מול הים או מול הנוף בנווה שלום.

 

עם הפנים לעתיד



מטרתו של כל אחד מחברי הקבוצה הוא להגיע להישגים אישיים. בניית היעדים נעשית בצמוד לתוכנית המרוצים השנתית וכמו שנפוץ בקרב כל רצי המרתון בניית תוכנית עד המרתון עצמו. אולם, לא כל רץ בקבוצה נחשב כאתלט הישגי ולמעשה הרוב הגדול עוסק בריצה מתוך תחביב. אך החשוב הוא שגם הרץ החובבן ביותר מתאמן כמו מקצוען, בהנחה שהוא מוכן להתמיד ולבצע את התוכנית.

 

ישנם מספר רצים במועדון שמייצגים את המועדון בתחרויות רשמיות והם הכשרונות הבולטים בקבוצה:

ריקי סאלם – 38:00 דק' ב-10 ק"מ. 18:52 ב-5 ק"מ.

דרור מנור -32:00 דק' ב-10 ק"מ. 15:43 ב-5 ק"מ.

איתי גלזר -35:15 דק' ב-10 ק"מ, 16:44 דק' ב-5 ק"מ.

גלעד רותם– 2:48 שע' בריצת מרתון, 9:39 שע' באיש ברזל.

יובל אילוז – 35:09 דק' ב-10 ק"מ, 16:47 ב-5 ק"מ.