לאור הופעת צמיד ה-Power Balance בארץ הקודש, ומסע הקידום לו הוא זוכה גם בעיתונות רצינית (תחת השם כתבה פרסומית) מצאתי לנכון להביא את המאמר הבא הסוקר את הנושא מזווית אחרת. מטרת המאמר לנסות ולתת תשובות בהתבסס על הידע המדעי הקיים כיום. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב: http://www.sportsscientists.com/
מאת:ד"ר רוס טאקר, תרגום: תומר גמינדר
בשבוע שעבר התחיל ויכוח גדול על צמיד ה-Power Balance, אשר הטכנולוגיה ההולוגרפית שלו אמורה "לעבוד עם שדות האנרגיה הטבעיים של גופכם", "מהדהד (resonate) ומגיב לשדה האנרגיה הטבעי" כדי לשפר שיווי משקל, סיבולת וגמישות. טוב מדי מכדי להיות אמיתי? כפי הנראה, כן, מכיוון אשר בשבוע שעבר, הטענה הפרסומית השקרית שנתנה על ידי החברה נבדקה ונחשפה על ידי מקורות רבים.
הויכוח החל באוסטרליה, היכן שהוועדה האחראית על פרסומות פסקה כי Power Balance חייבת לזכות כל לקוח לא מרוצה אחרי שלא נמצאה כל ראייה. Power Balance עצמם הוציאו הצהרה האומרת ש"אין עדות מדעית אמינה" שהצמידים בכלל עובדים. בעקבות זאת הוגשה תביעה ייצוגיות בלוס אנג'לס, הוטל קנס של 300,000 יורו באיטליה על פרסום שיקרי ופורסם סיכום של משרד הבריאות האמריקאי (NIH) שהראיה המדעית חסרה. כאן בדרום אפריקה, העיתונים המקומיים עקבו אחרי הסיפור. אני התראיינתי ברדיו אתמול, אז לכל הפחות, הויכוח התחיל.
לפני כן, הצמיד היה סנסציה – הפריט הנמכר ביותר בחנויות ספורט בדרום אפריקה, וכפי שנאמר לי, תעשייה של מיליוני דולרים. CNBC קראה לו "המוצר הספורטיבי של 2010" והוא היה רב מכר ב-Amazon.com. בהתחשב בכך שניתן להזמין הזמנת כמות של 500 צמידים ב-$475 ואז למכור את הצמיד בשווה ערך ל-$70, אתם יכולים להבין שלמישהו כאן יש את המקבילה למכונת דפוס המדפיסה שטרות, בעזרת הטענות הפרסומיות של החברה. טענות פרסומיות אלה והתמימות של אנשים סידרו לכמה וכמה אנשים לחיים.
בתוך קהל המטרה, הדעות חלוקות. רבים אומרים "הגיע הזמן שיחשפו אותם", בזמן שאחרים מצדיקים את הרכישה. ההגנה השכיחה ביותר כמובן ואחת אשר שווה דיון, היא שנראה שהצמיד עובד, ולמי איכפת למה? התפיסה היא מציאות, בסופו של דבר..
.
כמובן, לאחר ששילמת את שווה הערך ל-$70 לפיסת פלסטיק, אתה מושקע בצמיד יותר ממה שאתה רוצה להאמין. המחיר הוא למעשה חלק חשוב באסטרטגית השיווק. אתה לא מבטיח תועלות מדהימות שכאלה ואז מבקש תמורתן $10. ככל שהמחיר גבוה יותר, תגדל ה"אפקטיביות" של התמיד, וכך גם הרצון להגן עליו, ללא קשר אם ההבטחה השיווקית הייתה אמת או לא!
באופן מדעי, הדעות פחות חלוקות: לדוגמה, חברנו איניגו מוחיקה כתב את הדברים הבאים באתר הרשת שלו: "אין לי כל ברירה מלבד להודות שהחינוך האקדמי שלי אינו מספיק כדי לפרש את מה שניראה כמו גיבוב שטויות". רוב הדעות המדעיות שראיתי מתרצות את הצמיד כאפקט פלסבו. אפקט פלסבו הוא תופעה בה אפילו להתערבות "לא אפקטיבית" (כמו גלולות סוכר במחקר רפואי) יש אפקט בגלל האמונה של הנבדק שהיא עובדת. כדי ללמוד יותר על אפקט הפלסבו, יש פרק מרתק ומעמיק בספר של בן גולדקרה Bad Science. בהחלט שווה קריאה.
מה אנחנו מבינים מעמדה זו שלא משנה למה הצמיד עובד, כל עוד הוא עובד? אני חושב שכדי לענות על כך באופן מלא, אתם צריכים להבין מעט את אסטרטגיית המיקוד וקהל היעד ש-Power Balance מיצב עצמו עבורם. בשלבים המוקדמים, כאשר הצמיד רק יצא, ניתנה הבטחה "מדעית" מוגדרת היטב על מה שהצמיד הציע, כולל "הוכחות" שהוא עובד.
הוכחה זו קיבלה צורה. הדגמות כיצד הצמיד יכול לשפר את הכוח או הגמישות בצורה של מבחן, בו מישהו העמיד אותך לפניו עם הידיים פרוסות לצדדים, ואז היו דוחפים למטה יד אחת וגורמים לך לאבד את שיווי המשקל. ואז, היו נותנים לך את צמיד ההולגרמה הקסום, חוזרים על המבחן, ובאופן קסום, היית יציב יותר ומסוגל להתנגד ללחץ שלהם! היו מבחנים נוספים – גמישות ושיווי משקל, אבל העקרונות היו דומים.
מבחן זה של "קינזיולוגיה יישומית" נידון ומוסבר בהמשך, אך בבסיסו של דבר, מה שרואים זה יישום חכם של כוח בזוויות ומומנטים שונים, בשילוב עם ההתאמה של המיידית של הגוף, מכיוון שהוא מוכן לקראת המבחן השני. אפקט הלימוד גורם לגוף להיות מוכן למבחן השני אפילו בהעדר מניפולציה מכוונת מצד הבוחן והוא האחראי העיקרי לשיפור בין שני המבחנים (אשר תמיד מסונכרן עם החזקת הצמיד, כמובן). כמובן התנאים שבהם המבחן נעשה אינם מאפשרים לכך להיות ברור מאליו והצרכן משתכנע. בסופן של יום לראות זה להאמין וכך לחוות את האפקט, זה משכנע מאוד, זה שיווק שכסף לא יכול לקנות …
הנקודה היא שאנשים רבים, הלקוחות הראשונים של Power Balance, קנו את הצמיד על בסיס זה – המדע היה ברור, וכביכול אמין – הם חוו אותו. אפקט הפלסבו נוצר למעשה אצל הלקוח, מכיוון שהחברה "הוכיחה" שהצמיד עובד! זה לא שאנשים אהבו את מראה ההולוגרמה הכסופה ולכן האמינו שהיא עובדת – נאמר להן, והראו להם, שהיא עובדת.
אחרי הקבוצה הראשונה הגיעו אלו שחשבו שלא יזיק לנסות, אשר האמינו שאם זה עבד להם, זה יעבוד גם לי. אנשים אלו פשוט עוקבים, ולעיתים קרובות אפילו לא יודעים מדוע הם קונים. לכן, אם אתם Power Balance, מה שאתם צריכים באמת זה מספר שמות מוכרים שיענדו את שצמיד, מאחר והם מובילי דעת הקהל שלכם. כאן נכנסים סלבריטאים וספורטאים מוכרים, אשר פגיעים במיוחד לסוג זה של הבטחה – כוכבי ספורט במיוחד נוטים לאמונות טפלות, וההבטחה לשיווי משקל טוב יותר, כוח וגמישות טובה מדי מכדי להתנגד, במיוחד אם היא לא דורשת כל אימון.
כמעט מיד, כמעט לכולם יש אחד ואז גם אתם חייבים לעקוב אחרי המגמה, מכיוון שאפילו אם אתם לא באמת מאמינים שזה עובד, יש קול קטן שאומר "יתכן שזה עובד, ואני היחיד בלי זה". זו הסיבה שזה כל כך נפוץ בספורט – מרבית הספורטאים יעשו משהו ללא כל בסיס, אלא אם יש בצידו גם סיכון. לצמיד הולוגרמה אין שום סיכון, אז הם עונדים אותו, ולא דואגים האם יש מאחוריו עדות מדעית או יתרון.
כך גם מרבית הצרכנים יענדו אותו בתקווה, או אמונה, ללא קשר לעובדות. כל זה בסדר – עד שחוזרים אחורה ורואים שכל ההבטחה מאחורי הצמיד שהוא עובד היא תוצאה של תיאוריה "מדעית" כלשהי שהודגמה כנכונה בעזרת הדגמות כאלו. אז מבינים שבמקור ביצעו מניפולציות על התפיסות והאמונות שלכם באסטרטגיה מתוכננת ומבוקרת על דיי חברה ששולי הרווח שלה הם מעל 3000%! אם זה לא משכנע אתכם שזה ראוי לגינוי, שום דבר לא יעשה זאת.
אם אני הייתי צרכן שנפרד מסכום כסף ניכר לקנות הולוגרמה שאמרו לי שהיא עובדת מסיבות מוטעות בבירור, אז מנקודת מבט מוסרית בלבד, הייתי מתרגז לגלות שהמדע מוכיח כי הטענה מפוקפקת לחלוטין. לא בזבזתי את כל הכסף לקנות משהו שהאמנתי שעובד, לא השקעתי באפקט הפלסבו שלי. המסחור הוא חלק מהבעיה, אבל יותר מכך, זו הידיעה שחברה הבטיחה לי משהו, הונתה אותי להאמין ב"מדע" שלא קיים, שהופך זאת לכל כך חשוב לחשוף זאת.
לאלה שענדו את הצמיד ובאמת מאמינים שהם מקבלים ערך נוסף לאימונים שלהם כתוצאה ממנו, זה נפלא. מאמצים מאוחרים אלה, כל אחד, אולי נהנים מהיתרונות והם צודקים, זה באמת לא משנה למה. אבל אם אתם צועדים צעד אחורה ומסתכלים על התמונה הגדולה, אזי זה משנה, בגלל שבמקור שיקרו לכל השוק.
המדע יאמר לכם שאתם יכולים באותה מידה לשים סרט ורוד בשערותיכם לפני האימון ולקבל את אותן תוצאות, בתנאי שתבזבזו על כך מספיק כסף ותאמינו שזה עובד. כמובן, אם תכננתי אתר רשת מרשים ולבשתי חלוק מעבדה לבן וסיכנתי את המוניטין המקצועי שלי כדי לציין את היעילות, זה יעזור אפילו יותר. אבל לפרט, אפילו לכוכבי ספורט, אשר עונד את הצמיד פשוט "כי כולם עושים זאת" ובגלל שהוא מאמין שהוא עובד, זה בסדר, ואני לא מתכוון לבקר אותם.
הביקורת צריכה להיות מופנה כלפי:
א. החברה, אשר ניצלה אמונה כדי ליצור רווח ענק.
ב. המדענים, מאמנים והעוסקים בספורט שהקריבו את היושר המקצועי שלהם כדי למכור מוצר, לענוד אותו, ולהלל מה שהוא לכל היותר "מדע זבל".
המחסור במחקר, כפי שאמרתי קודם, הוא חשוד בעצם העדרו ואומר יותר על החברה מאשר כל חקירה. אני יכול להדגיש מספיק כמה קל יחסית לבצע מחקר על צמידי Power Balance. אם החברה הייתה מתעניינת בכך בכלל, הם היו עושים מחקר זה לפני שנים והוא היה מתבצע שוב, על ידי קבוצות חוקרים שונות (כולן בלתי תלויות), ומתפרסם בעיתונים מדעיים הבוחנים את המאמרים על ידי צוות מומחים מהתחום.
אבל אין שום דבר מסוג זה – כמה מחקרים ספונטניים נעשו כדי להוכיח שהאפקט הוא אפקט פלסבו טהור, אבל גם אלה אינם ירחונים מדעיים – כל מה שיש הן כותרות עיתונאיות.
עכשיו, גם מחקרים, אלה אינם מפורסמים. זה בעיקר מכיוון שלאף אחד אין את המניע לבצע ואז לפרסם מחקר שמפריך גימיק. האחריות צריכה להיות על Power Balance להוכיח שהמוצר שלהם עובד. אבל שנים של שיווק לא הראו שכדאי לעשות זאת. למה? בגלל שהמדע אינו משנה, השיווק משנה, אז הם משקיעים יותר בשיווק חברתי שהמביא שמות מפורסמים לצמיד מאשר בהוכחת היעילות. רק כאשר זה מגיע לקידום ופרסום, אז ה"מדע" נעשה לפתע חשוב. לא לחינם עשרות שנים ודורות רבים חלפו עם התפיסה של "שדות אנרגיה ניטראליים", ועדיין אין בדל של הוכחה מדעית תחת תנאים נשלטים שהם קיימים. זו תרמית, והיא עלתה לכם כסף.
למקרה שPower Balance קוראים זאת, המחקר שאתם צריכים לעשות כדי להראות שהצמיד עובד הוא פשוט – כל מה שאתם צריכים הוא צמיד, אחד אמיתי ואחד מזויף, קבוצה של 50 מתנדבים, ו"בוחן", שאפילו לא צריך להיות בלתי תלוי. במילים אחרות, Power Balance יכולים לשלוח את אחד מאנשיהם כדי לבצע את ה"ניסויים" שלהם. כל עוד הבוחן אינו יודע, אם המתנדב מחזיק צמיד אמיתי או מזויף, המחקר עיוור.
ההיפותזה תהיה שיפור בגמישות (קל למדוד), כוח (אובייקטיבי באותה מידה) ושיווי משקל (לא קל כל כך, אבל אפשרי, בתנאי שהבודק הוא אותו אחד בכל המקרים). אז יש לבדוק כל מתנדב תחת שני המצבים – הצמיד האמיתי והמזויף, וסדר הבדיקה צריך להיות אקראי כך שחצי יעשו קודם את הצמיד המזויף וחצי את האמיתי, זה יטפל כבר ב"אפקט הלימוד" ובהתאמה העצבית במבחנים אלה.
מבחן מסוג זה של double-blind יבסס מהר מאוד האם ההולוגרמה עושה משהו, או שפשוט ענידת הצמיד היא השוני. זה כל כך קל לביצוע שסטודנטים ביצעו זאת "על הדרך", אבל לא Power Balance. המחקרים שמבוצעים, במקרה, הם בעצמם חמקניים מאוד, בגלל שכל כך קל ל"רמות", והווידיאו למטה מראה כיצד מצליחים לבצע זאת. הוא מעט מוגזם – יותר מדי סרקזם, וארוך מדי (קפצו לדקה 5:00 כדי לראות איך המבחנים באמת עובדים, ואיך ההונאה נחשפת), אבל הוא מדויק ומעניין.
ההיתקלות הראשונה שלי עם Power Balance הייתה למעשה לראות את המבחנים האלה – זה היה באקספו של מרתון שני האוקיאנוסים שנה שעברה, היכן שלחברה היה דוכן שביצע הדגמות אלה על עוברים ושבים. אנשים הוקסמו כאשר לפתע, החזקת צמיד עם הולוגרמה שיפרה את שיווי המשקל, הכוח או היציבות שלהם, והחברה בבירור השתמשה במדע כדי לפתות את הצרכנים. הווידיאו למעלה מתייחס, לפחות בחלקו, לשיטה של מכירת הצמיד.
דבר אחרון, תמיד תהיה ביקורת כאשר מדע מתעלם מה"לא ידוע" – ישנם הרבה דברים שטרם הוכחו. לפעמים כי אי אפשר (קשה מדי להוכיח מדעית), או מוקדם מדי. וזה יהיה מדע רע לא פחות להתעלם מכל טענה פשוט בגלל מחסור בהוכחות. אבל מדע קיים מסיבה טובה – הוא מאתגר אמירות והיפותזות, בוחן אותן ואז מאשר או מפריך אותן. מדע טוב הוא ספקני באופיו, אבל עדיין פתוח לאפשרויות.
אבל כאשר היפותזה (הצמיד משפר שיווי משקל, למשל) נעשית לטענה שיווקית ללא כל הוכחה שהיא, אזי המדע צודק בביקורת. בפרט כאשר טענות אלה קיימות זמן רב, ועדיין אין שום הוכחה. זה שונה אם חברה מוציאה ווסט מהפכני העוזר לאתלטים לווסת את טמפ' הגוף באימונים בחום – זה מוצר שהוא חדש, ודורש בדיקה. אבל ההבטחה הזו קיימת כבר שנים, ואף אחד לא יכול למצוא הוכחה.
לכן, הביקורת כי המדע צר אופקים איננה מוצדקת. אם ההוכחה הייתה קיימת, היא הייתה נמצאת כבר. היא לא נמצאה, ומבלי להיות צרי אופקים, היא איננה קיימת. אני עוזב אתכם עם ווידאו, שיר של טים מינצ'ים. פקפקו בכל, אבל אל תהיו יותר מדי פתוחים לרעיונות, לפעמים המדע כבר דיבר.
ד"ר רוס טאקר
בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון. תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית ומערכות ספורטיביות ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת מטרה זו על ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים בעזרת המאמרים, אימון והסברה. חי בקייפ טאון, דרום אפריקה, שם הוא מבלה את מרבית זמנו כמרצה בכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. עובד עם קבוצות ספורט וספורטאים אולימפיים.
למאמר זה נכתב פוסט תגובה- אני הצמיד ושפיותי המנטאלית
