שם: סאלח שאהין
גיל: 37
מצב משפחתי: נשוי עם ילד
אזור מגורים: גר בשפרעם
תעסוקה: זכיין מפעל הפיס ובעל חנות נוחות. חותר ומתאמן במרכז דניאל לחתירה בתל אביב
"נפצעתי בקרב עם מחבלים והספורט עוזר לי" | צילום: Detlev Seyb
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"כל חיי מגיל קטן היו סביב הספורט, שיחקתי כדורסל בילדותי בקריית מוצקין, קריית חיים. לאחר הפציעה ותהליך שיקום ארוך חזרתי לשחק כדורסל אבל מזווית מוזרה לי לגמרי בזמנו על כיסא גלגלים בבית הלוחם חיפה, הגעתי לעתודה של נבחרת ישראל בכדורסל ושיחקתי בליגת-העל בבית הלוחם חיפה".
ספר סיפור בלתי נשכח?
"הפציעה שלי היא הסיפור שלא נשכח, מהיותי מוגדר פצוע במצב אנוש נגד כל הסיכויים הצלחתי לשרוד. עבדתי כמאבטח במערך הממלכתי של רשות שדות התעופה. בפיגוע שאירע במחסום קרני בגבול עזה בשנת 2005 נפצעתי בקרב עם מחבלים בעת מילוי תפקידי. בפיגוע המשולב נרצחו שישה אזרחים ישראלים וחמישה נפצעו, ביניהם גם אני שנפגע מקליעים בפלג גופו התחתון. על תפקודי האמיץ באירוע קיבלתי שני ציונים לשבח – האחד משר התחבורה דאז, מאיר שטרית, והשני ממנכ"ל רשות שדות התעופה, גבי אופיר".
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"את ענף החתירה לא הכרתי ולא ידעתי על קיומו. הנגיעה עם ענף החתירה היה מקרי לגמרי דרך הבת של המאמן שלי בכדורסל, שופאניה, שעובדת אצל יעל לנדר בספורט ההישגי, שסיפרה שמחפשים חותר לסירת רביעייה ושאלה אותי אם אני מעוניין וכך נכנסתי לענף והתמכרתי יש לומר".
סאלח שאהין (משמאל) ושי-לי מזרחי | צילום: Detlev Seyb
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"ענף הכדורסל, כיוון שגדלתי על הענף הזה והנתונים הפיזיולוגים שלי עוזרים לי. למעשה, זהו הספורט הראשון אליו הגעתי לאחר הפציעה, שיחקתי בבית הלוחם שבחיפה ואף שיחקתי בליגת-העל".
היכן אתה מתאמן?
"אני חותר ומתאמן במרכז דניאל לחתירה שעל גדות הירקון בתל אביב, ביחד עם המאמן דימה מרגולן. אני חותר עם שי-לי מזרחי בסירה זוגית. בנוסף, איתי חותרים גם אחיה קליין, ברק חצור, סימונה גורן, מיכל פיינבלט בסירת רביעייה.
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים אתה מקדיש לספורט?
"אני משקיע בין 9-11 אימונים שבועיים".
ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?
"אני אמנם חדש בענף החתירה ונמצא בו שנה וחודשיים, אולם הספקתי להשתתף באליפות עולם וגביע עולם ותחרות באיטליה".
שיא אישי מיוחד.
"ביולי האחרון זכינו אני ושי-לי את מדליית הזהב בתחרות גביע העולם שהתקיימה ברוטרדם בחתירה זוגית. בחודש אוגוסט האחרון התחריתי ביחד עם שי-לי, בסירה זוגית, באליפות העולם באוסטריה, שם סיימנו את גמר A במקום החמישי בעולם".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"להשאיר חותם וחותמת על הישג למרות המגבלה שנוצרה עקב הפציעה, ולהוכיח שמגבלה זה לא סוף העולם".
האם אתה מקפיד על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"כן אני מקפיד וזה בעזרת איילת הנפלאה, התזונאית מווינגיט. אני מקפיד לאכול נכון ומאוזן ולפרוס את הארוחות לחמש במהלך היום. לפני כל אימון בחצי שעה משהוא בקטנה מועשר בחלבון אחרי אימון ירקות וארוחה עשירה בחלבון".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"לא הייתי מגדיר זאת כסוד. כשרוצים משהו, מגייסים את כל המשאבים הזמינים והלא זמינים. לעתים רבות זה כרוך בהרבה ויתורים ובהקרבה גדולה, לא רק ממני כספורטאי אלא כל המשפחה מתגייסת כדי שנוכל להשיג את המטרה. אני חושב שברגע שיש מי שמאמין בך זה נותן את הכוח להמשיך".
על מה היית מוותר בספורט שלך.
"המרחק. הנסיעות מדי יום מתישות נורא. אני מתגורר בצפון וזה דורש ממני נסיעה כמעט כל יום, במיוחד בימים בהם שאני לא נשאר לישון בתל אביב. מדובר בנסיעה של 220 ק"מ הלוך חזור כשאני מתחיל את היום ב-4:30 בבוקר".
מי המודל לחיקוי שלך?
"מייקל גורדון, כי להיות הכי טוב במה שאתה עושה".
תן טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?
"אם אתם עושים משהו, תעשו אותו הכי טוב, תעשו אותו עד הסוף – או שאל תעשו אותו בכלל".
המלצה על ספר שנתן לך השראה?
"האלכימאי של פאולו קואלו".
מה המטרה הבאה בלוח המטרות?
"אני כרגע חושב על ההחלמה עקב החמרה בריאותית מהפציעה על מנת לחזור בכל הכוח לחתור ולהתחרות".
