לכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן
ניר מור, בן 37, נשוי עם 2 ילדים, גר בגבעת שמואל, מאמן כושר ואוהב לרוץ ולטייל בטבע
"אני בוחן את עצמי בתחרויות קונספט שונות כמו ה-DNF" | צילום: תומר פדר SportPhotography
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"מגיל קטן חינכו אותי לספורט וככה מצאתי את עצמי רודף אחרי כדור כל הילדות. בתור נער כבר התחלתי להשתתף במרוצים וטריאתלונים בסופי שבוע הפנויים. לקראת גיל הנוער הבנתי שכדורגלן אני כבר לא אהיה ובמקביל להכנות לצה"ל השקעתי יותר בכושר סבולת, עד שבגיל 18 רצתי את המרתון הראשון שלי".
למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"ככל שגיליתי יותר ויותר את עולם הריצה פשוט נשאבתי לתוכו מתוך אהבה והנאה. ספורט יחידני מאוד עניין אותי לעומת ספורט קבוצתי עליו גדלתי. המקום שבו תמיד יש לאן לשאוף ולהשתפר זה מה שמרתק אותי להמשיך להשקיע וכמובן האהבה לטבע באימונים מהולים באדרנלין זו הרגשה שאני מאוד נהנה ממנה".
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"אני מאוד מתחבר כאמור לעולם הריצה ובפרט לעולם האולטרה מרתון. עם השנים גילית שמהירות ואינטנסיביות באימונים פחות מרגשים אותי, לעומת ריצות ארוכות (שאני אוהב לקרוא להן ריצות טיול בעיקר בסופי שבוע) שבהן אני מתחבר לטבע בקצב נח ונהנה מאוד מהדרך ולפעמים נדמה שאפשר להמשיך את האימון עוד ועוד. בנוסף קיימת פינה חמה בלב לעולם הכדורגל עליו גדלתי ותמיד אתגעגע, אבל לצערי זה לא תמיד מסתדר בגלל אילוצי זמן".
היכן אתה מתאמן?
"לרוב במהלך השבוע אני מתאמן לבד באזור הבית ומנסה לשלב אימונים באזור נחל הירקון כמה שרק אפשר. ההנאה הגדולה ביותר מבחינתי הם האימונים הארוכים בטבע בסוף השבוע איפה שרק אפשר ביחד עם אח שלי. לרוב אנחנו נעדיף אימונים ביערות וככל שיהיה מאתגר יותר ככה נהנה יותר".
"בכל תחרות שאני משתתף אני שואף להפיק את המרב מעצמי" | צילום: באדיבות ניר מור
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים אתה מקדיש לספורט?
"מבחינת כמות האימונים אני בדרך כלל מתאמן עד ארבעה אימוני ריצה בשבוע לכל היותר ואם מזדמן גם אימון חדר כושר אחד. בשבוע ממוצע אני מתאמן 50-60 ק"מ ולקראת תחרות אגיע גם למרחקים של 100 ק"מ בשבוע".
ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?
"אני חושב שזכיתי להשתתף ברוב התחרויות למרחקים ארוכים בארץ, אני מאוד אוהב את האווירה בתחרויות האלה. סובב עמק, הר לעמק, תנ"ך תש"ח, ים אל י-ם, וכו'. הכי נהניתי בצ'אלנג' 24 שהיה מתקיים בניצנה בגלל החום והמשפחתיות שיש שם. לאחרונה אני בוחן את עצמי בתחרויות קונספט שונות כמו הספרטניון וה-DNF שהן מעניינות מאוד. יצא לי גם להשתתף בריצות שונות באזור ההררי של תאילנד ותחרות רב יומית ביוון ועוד, אבל בסוף אני תמיד הכי נהנה בארץ".
שיא אישי מיוחד.
"בכל תחרות שאני משתתף אני תמיד שואף להפיק את המרב מעצמי, גם כשאני עושה טעויות אני מנסה לתקן תוך כדי ולסיים הכי טוב שאפשר. ההישג הכי משמעותי מבחינתי היה סיום בהצלחה של אולטרה בתאילנד למרות המשברים המנטליים והפיזיים בתנאי אקלים לא רגילים עם תוואי שטח מאתגר מאוד. תחרות שהסתיימה בלי פודיום, אבל עם תחושת סיפוק מדהימה והרבה זמן לש רגיעה עד להורדת דופק מוחלטת וחזרה לשגרה. הפודיום האחרון היה בספרטניון 2022 שם סיימתי שני במקצה של 24 שעות אחרי אריאל רוזנפלד האלוף הבלתי מעורער".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"האהבה לריצה ולחיים בכלל הם שנותנים לי את המוטיבציה והאנרגיות לצאת להתאמן בכל מצב ובלי תנאים. אני פשוט אוהב את זה ונהנה מהדרך. בנוסף, כאבא צעיר אני מגלה שהמוטיבציה שלי להתעסק במה שאני אוהב בסוף מועברת ומושרשת לילדים שלי, וכל עוד אני רואה שזה המצב זה תמיד יחזק אותי להמשיך להשקיע יותר ולתת סיבות לילדים שלי לעשות את מה שהם אוהבים".
האם אתה מקפיד על תזונה נכונה?
"אני לא נוהג לתת חשיבות מיוחדת לעולם התזונה, לא באימונים, לא בתחרויות וגם לא בשגרה. בכללי אני לא כזה אכלן גדול וכל עוד זה משביע אותי אז הכל טוב. יש לי חולשה למתוקים, אבל לא בכמויות מופרזות. אני מודע להתנהלות הלא נכונה הזו בכל מה שקשור לעולם הספורט, אבל כזה אני וזה עובד לי טוב בדרך כלל, גם בתחרויות. אין לי ספק שאם אני אעשה קפיצה משמעותית בתחום הזה התוצאות שלי ישתפרו בהתאם. ספציפית לפני תחרויות או לפני אימונים ארוכים אני משתדל להעמיס קצת פחמימות".
סיים בספרטניון במקום השני במקצה של ה-24 שעות. ניר מור | צילום: תומר פדר SportPhotography
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אצלי הסדר עדיפויות הוא מאוד ברור ועקרונית זה עובד אצלי כחוקי ברזל. המשפחה היא תמיד לפני הכל. יצא לי לבטל אימונים כדי להרוויח עוד זמן עם הילדים, או להתפנק בארוחת בוקר עם אשתי ואני מוכן גם לוותר על תחרות למען זה. בתחרות DNF הראשונה בארץ לא נלחמתי במיוחד להמשיך את הסיבובים הרבים כי ביום שישי בבוקר היה יום המשפחה בגן של הילד הקטן ושמחתי להספיק. אני משתדל לבצע את האימונים מוקדם מאוד בבוקר או כשהילדים במסגרות ולי יש זמן פנוי. יום שישי זה הזמן היחיד שבו אני מפספס את המשפחה בבוקר לטובת אימון, אבל תמיד אחזור בזמן להוציא את הילדים מהמסגרות".
על מה היית מוותר בספורט שלך?
"לוגיסטיקה. להבדיל מאח שלי ורצים אחרים בעולם האולטרה שזה אחד הדברים שמושכים אותם, אני דווקא אוהב את המינימליסטיות שבדבר. נועל נעלי ריצה, לובש מכנס וחולצה ויוצא לדרך, גם על שעון אפשר לוותר הרבה פעמים. אני אוהב תחרויות עם נופים מדהימים ומאתגרות במיוחד, אבל תמיד אשמח שיהיו תחנות בדרך ולא אצטרך להתעסק יותר מדי בדברים הנוספים תוך כדי הריצה".
ספר סיפור בלתי נשכח?
"בסובב עמק 2013 השתתפתי במקצה 100 ק"מ וכרגיל לא התכוננתי הכי טוב ופשוט באתי ליהנות בלי ציפיות. זו היתה התחרות הראשונה שאשתי ליוותה אותי (אז עוד היינו רק חברים), ואחרי הסיבוב השני הרגשתי טוב וראיתי את הפודיום באופק, כשהיא ניגשה לשאול לשלומי הבטחתי לה שאם אני מסיים על פודיום אני אציע לה נישואין, וכך היה. כמה חודשים אחר כך כבר היתה חתונה ומאז היא מלווה אותי ברוב התחרויות"".
מי המודל לחיקוי שלך? (דמות נערצת)
"בעולם הספורט קיימות הרבה דמויות של אלופים וגם כאלה שלא, שאני תמיד לומד מהם, במיוחד בארץ. אבל אם יש מישהו שאני לומד ממנו הרבה ונותן לי השראה להנאות החיים ובספורט בכלל אז הייתי מצביע על דניאל קרן. הישגיות זו לא מילה גסה, אבל הסוד להצלחה היא ההנאה שבדרך והוא פשוט נותן לי השראה לזה. מעבר לזה אח שלי הוא גם מודל לחיקוי שלי, את כל החסרונות שלי בעולם הספורט הוא משלים לי, הוא גם המאמן שלי כשצריך והשותף לדרך. ממנו למדתי שאין דבר כזה ויתור והראש הוא השריר הכי חזק בגוף".
המלצה על ספר שנתן לך השראה?
"'נולדנו לרוץ' של כריסטופר מקדוגל, זהו ספר שכל רץ למרחקים ארוכים שמח לקרוא. מסופר בו על שבט שריצה היא דרך החיים שלהם וזה משהו שאני תמיד מנסה לסגל לעצמי. הרבה דברים אני עושה בריצה ומגיע ככה ממקום ולמקום".
