לכל ספורטאי השבוע לחצו כאן

חנוך רדליך, 37, גר ביקנעם עלית, רוכב, כתב אופניים ומדריך רכיבה

"אני לא רוכב או מתאמן כמעט אף פעם בסופי השבוע" | צילום: יואב לביא

איך נכנסת לראשונה לספורט? 

"התחלתי לרכוב כשהייתי בן 13, בשנת 1994, כילד שמנמן ולא ממש ספורטיב כל חיי חונכתי לאהבת הארץ, והיכולת לטייל בעזרת האופניים למקומות אליהם קשה להגיע ברכב או בהליכה קסמה לי מאד. אבא שלי, אברהם, המכיר את הארץ כאת כף ידו, נכנס יחד איתי לספורט, ויחד טיילנו בכל רחבי הארץ, בתקופה בה לרכוב עם טייץ ועם נעלי קליטים היה נדיר מאד.
לאחר הצבא החלטתי שאני רוצה להתחיל להתחרות בענף ה-XC, ולאחר שנתיים של תחרויות בארץ, הייתי רוכב ההרים הראשון שיצא להתחרות בסבב האמריקאי, בארצות הברית. התחריתי כ-4 עונות עם קבוצת טרק האמריקאית, וחייתי לבד בקרוואן בכל צפון אמריקה. חוויה שעיצבה מאד את האדם והספורטאי שאני היום.
בשנת 2008 לקחתי צעד לאחור מעולם ה-X התחרותי, והתחלתי להתמקד בעולם האנדורנס. שמתי דגש על תחרויות ארוכות במיוחד, כמו הצ'ימיצ'ורי (162 קילומטרים) ולאחריו תחרויות ארוכות יותר ויותר, כולל תחרויות 24 שעות. מיעוט אירועי אולטרה אנדוראנס בארץ הביא אותי להתחיל ולהמציא אתגרים משלי, וכך מצאתי עצמי מקיף את "ראש ציפור" 24 שעות, יוצא למסעות בייקפקינג, עם כל הציוד עלי, של 750 קילומטרים, מבלה 24 שעות על טריינר או משלים את "אתגר 20 הפסגות" ב-70 שעות. הארד קור.

בשנים האחרונות הדגש שלי הוא על תחרויות 'בייקפקינג', בהן רוכבים מרחק מאד גדול, במסלול קבוע מראש, ללא שלבים, ללא מרשלים וללא סימון בשטח. כל הציוד לו אני זקוק נמצא על האופניים, כולל כל ציוד השינה, התיקונים, הביגוד והמזון להם אזדקק. אני רוכב לפחות 20 שעות ביממה, ישן על הארץ בשק שינה ולא מתקלח שבוע. כיף לא נורמלי".

"האופניים עבורי, הם שלוחה של הגוף שלי" | צילום: אלבום פרטי

למה בחרת דווקא בספורט הזה?

"האופניים עבורי, הם שלוחה של הגוף שלי. חלק בלתי נפרד ממי שאני, וממי שהייתי שואף להיות. היכולת הזו- להתחבר לכלי מכאני, שפותח בפני דלתות ודרכים למקומות המרוחקים ביותר, הן פיזית והן מנטאלית, היא הבסיס לשאיפות ולחלומות הגדולים ביותר שלי. החיבור לגוף והרצון לדחוף אותו לקצה גבול היכולת הם המנוע שלי לחזור שוב ושוב לאירועי הסבולת הקשים ביותר שקיימים".

מה ענף הספורט האהוב עלייך? 

"איני עוסק בענף אחר חוץ מאופניים, אך חשוב לי לגעת בכמה שיותר דיסיפלינות שהענף מספק: XC, אפיק, אנדורו, סינגלספיד, אולטרה אנדורנס ואפילו כביש. אני משתדל לעבוד על היכולות בכל תת-ענף, כיוון שרוכב טוב הוא רוכב שלם, כזה שמחזיק בארסנל רחב של יכולות רכיבה".

היכן אתה מתאמן?

"המקומות בהם אני רוכב הם מאד מגוונים. אני מעביר אימונים באיזור יקנעם, ולכן מוצא עצמי רוכב בכל איזור עמק יזרעאל והכרמל, אך כיוון שאני מאמן גם פעמיים בשבוע במרכז, אז כל איזור החוף, השפלה והרי ירושלים נמצאים גם הם בתפריט. כשאני מעמיס לקראת תחרויות מטרה, ושעות האוכף גדלות, רכיבות האימון שלי מכסות את כל הארץ- עם ימים רצופים של קרוב ל-200 קילומטרים. באימונים הארוכים שלי אני רוכב לבד לחלוטין, כיוון שכך אני גם מתחרה. הזמן הזה שלי, לבד על האוכף בטבע, הוא מה שמחבר אותי לעצמי וליכולת להמשיך ולרכוב, גם כשכל המתחרים כבר מתעייפים ועוצרים לנוח".

כמה שעות שבועיות שבועיים אתה מקדיש לספורט?

"כיוון שאני מאמן לא מעט קבוצות, תחת השם , H.R Team ,Hanoch Redlich Team, אני מבלה קרוב ל-20 שעות שבועיות על האוכף. בתקופות בהן אני מעמיס לקראת איזה אירוע או תחרות, אני מוסיף לכך עוד כ-20 עד 30 שעות אוכף עצמאיות, עם דגש על סבולת ורכיבות מרחקים בקצב נוח. המון המון שעות אוכף, מבלי לוותר על סינגלים וקצת פאן באמצע. יוצא מהבית עם אופניים, תיק שתיה וכסף בכיס. עוצר בתחנות דלק וקונה אוכל, ופשוט ממשיך לרכוב".

"אני מבלה קרוב ל-20 שעות שבועיות על האוכף" | צילום: ראובן שר

ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?

"הכל החל בצ'ימיצ'ורי, תחרות האנדוראנס הראשונה בישראל, ב-2008. משם התחלתי להיכנס חזק לעולם האולטרה. "מבצע עובדה" הגיע אחריו, עם 230 קילומטרים מדבריים וקשים. את שתי התחרויות האלו רכבתי על אופני סינגל-ספיד, ללא הילוכי מאז עברו תחת הגלגלים תחרויות 24 שעות, הנון סטופ 750, 750 קילומטרים מהחרמון לאילת, סולו, עם כל הציוד עלי, וגם תחרות ה'טור דיווייד'- חוצה צפון אמריקה לאורך פסגות הרי הרוקי האמריקאים. תחרות האולטרה-אנדוראנס הארוכה בעולם- 4417 קילומטרים. הגעתי לתחרות הזו פעמיים, ולצערי לא סיימתי, בגלל פציעות מסיבות שונות- הליכה בשלג עמוק למשך שעות ארוכות זה לא משהו שהתאמנתי עליו כל כך… עוד אחזור לשם ואסיים.
מאז שנת 2014 אני מתחרה בכל שנה באירוע ה-HLC, שהוא בעצם ה"טור דיווייד" הישראלי. 1450 קילומטרים של תחרות בייקפקינג מן החרמון ועד אילת, בדרך הארוכה, הקשה, המורכבת והיפה ביותר שאפשר לחשוב עליה. ה-HLC הוא החלום הגדול ביותר שלי, שפשוט התגשם לו בארץ".

שיא אישי מיוחד

"בדרך שלי להפוך לרוכב האולטרה אנדורנס הטוב ביותר שאני מסוגל להיות, עברתי ושברתי המון שיאים אישיים. הם לא נמדדים פה בזמן מסוים או במהירות ספציפית, אלא בהגשמה האישית על האופניים. החלומות שלי בכל שנה הם גדולים יותר וקשים יותר לביצוע. ובכל זאת, ההישג הגדול ביותר שלי, בעיני, הוא השלמת ה-HLC יו-יו. כלומר, הלוך וחזור. בשנת 2016 יצאתי מאילת לבד, כ-8 ימים לפני זינוק תחרות ה-HLC ממג'דל שאמס, ורכבתי את כל המסלול המדויק צפונה. הגעתי למג'דל שאמס יממה לפני הזינוק הרשמי לתחרות. זינקתי עם הרוכבים דרומה, קבעתי את שיא המסלול של האירוע, והשלמתי 2850 קילומטרים של רכיבה עצמאית בשטח, עם כל הציוד עלי. על חוף הים האדום התיישבתי ופרצתי בבכי. הגשמה אישית מהמעלה הראשונה, וזכרון שילווה אותי עד יומי האחרון".

"השלמתי 2,850 קילומטרים של רכיבה עצמאית בשטח, עם כל הציוד עלי" | צילום: ראובן שר

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן? 

"אם לומר את האמת, יש תקופות ארוכות בהן אני מתקשה למצוא את המוטיבציה לצאת ולשבת שעות ארוכות על האוכף. למזלי אני מאמן כ-10 פעמים בשבוע, וכך מוצא עצמי, בעל כורחי, מדווש ברחבי הארץ. השיטה הטובה ביותר שלי לצאת לאימון ארוך באמת, היא למצוא מקום רחוק אליו אני wצריך" להגיע, למשל לקבוע פגישה עם מישהו במרחק 100 קילומטרים מהבית, ואז לרכוב לשם באופניים ולחזור הביתה. זו כבר מחוייבות אמיתית לאימון. יש כמה משפטים שמלווים אותי בדרך, אבל אתן לכם שניים: זה לא משנה כמה לאט אתה רוכב, העיקר הוא לא לעצור. רק תנו לי מים ואוכל- אני כבר אגיע".

האם אתה מקפיד על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?

"באופן כללי אני משתדל לאכול מאד מאוזן, אבל תמיד חשוב לי לשמור על הכיף שבאוכל. לא מוותר על גלדה או עוגיות, ואוהב מאד שוקולד מריר אני אוכל המון, במיוחד בתקופות אימונים משמעותיות, ומקפיד על ירקות והמון פירות. בתוך האימונים הארוכים אני אועל דרעק של תחנות דלק, שותה מיצים ממותקים ומקפיד על אכילת ארטיקים והמון זיתים. נשמע מזעזע, אבל בתחרויות המטרה שלי זהו בדיוק האוכל שנגיש לי לאורך המסלול. לא מתלונן. חוץ ממתי שיש לי צרבת".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?

"הקפדה על סופי שבוע עם המשפחה. אני לא רוכב או מתאמן כמעט אף פעם בסופי השבוע., כיוון שיש לי מספיק זמן אוכף באמצע השבוע, תוך כדי עבודה. זמן משפחה הוא קדוש בעיני. אני מנסה להיות נוכח ברשתות החברתיות, ולהוות חלק מענף האופניים בישראל. אם על ידי עצות לרוכבים וייעוץ למתלבטים בנוגע לאימונים, אופניים או חלקים, ואם על ידי פרסום של החוויות העוברות עלי במהלך הימים הלא ממש שגרתיים שלי. אנשים מאד נהנים לעקוב אחרי מעללי ולפרגן, ויש גם את אלו שלא סובלים אותי או את השטויות שלי. לכולם אני שולח חיבוק".

"יוצא למסעות בייקפקינג, עם כל הציוד עלי, של 750 קילומטרים" | צילום: אלבום פרטי

על מה היית מוותר בספורט שלך?

"לא מוותר על כלום. מאוהב בענף האופניים, ומחכה בכל רגע לצאת למרחבים ופשוט לדווש אל האופק".

ספר סיפור בלתי נשכח?

"2012, הטור דיווייד הראשון שלי. הולך כבר 3 שעות בשלג עמוק צפונית לגבול קנדה-ארה"ב, ווהשעה 10 בלילה. שלג כבד יורד בשקט מסביבי, ופתאום אני שומע רחש מן השיחים. מדובר באיזור המאוכלס ביותר בדובים בצפון אמריקה- דובים שחורים וגריזלי. חושך מוחלט, וצמרמורת עוברת לי בכל הגוף. מה עושה אדם נורמטיבי, חוץ מלא להגיע לשם in the first place? עושה רעש! וכך, ב-10 בלילה, על פסגת הר מושלג, עם דובים בין העצים מסביבי, התחלתי לשיר 'התקווה' בקול הרם ביותר שגופי יכול לייצר. עד היום בסוף של טקסים ממלכתיים, אני מסתכל לצדדים. אתה אף פעם לא יודע מאיפה יקפוץ עליך גריזלי".

מי המודל לחיקוי שלך? 

"מייק הול, שיאן הטור-דיווייד, שיאן הקפת העולם באופניים ואדם עניו ויוצא דופן. לצערי ולצער עולם האולטרה אנדוראנס, מייק נהרג בשנה שעברה מפגיעת רכב, במהלך תחרות בייקפקינג באוסטרליה. מודל חיקוי נוסף הוא אבא שלי, אברהם רדליך, שעל אף שמחלת הסרטן חוזרת שוב ושוב ומנסה להפיל אותו ארצה, ממשיך כל יום לעבוד קשה, לעזור ולגדל 6 ילדים ו-15 נכדים".

"מאוהב בענף האופניים, ומחכה בכל רגע לצאת למרחבים" | צילום: יואב לביא

תן טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?

"לאלו ששואפים רחוק אומר את זה: מעולם עוד לא הגיע הרגע בו נעצרתי לצד הדרך, ואמרתי 'זהו, איני יכול לדווש יותר, אפילו לא דיווש אחד'. תמיד יש בכם עוד, והגוף הקטן שלנו מסוגל להמשיך עוד הרבה מעבר למה שנדמה לכם, אם רק הנפש שלכם תהיה מלאה ברצון להמשיך".

מה המטרה הבאה בלוח המטרות? 

"בימים אלו חזרתי להתאמן לקראת ה-HLC, שקורה בסוף אפריל. כחלק מהאימונים לאירוע, אני משתתף בסמרתון, מרוץ שלבים זוגי במדבר. בנוסף, לקראת אירוע ה'גראן פונדו ים המלח', שמתקיים ב 23-24 במארס החלטתי לקחת כפרויקט את מעלה עקרבים האימתני, המהווה חלק ממסלול הגראן פונדו, ולנסות לטפס אותו מספיק פעמים, עד שאצליח להגיע לגובה מצטבר של פעמיים הר האוורסט. כן, מדובר על 17,500 מטרים של גובה מצטבר, ברכיבה אחת. וכן- זה מטופש כמו שזה נשמע. אחלו לי בהצלחה. זה המקום להודות לספונסרים שלי, טרק ישראל, רודי פרוג'קט ישראל, SHIMANO ישראל ושורש, על תמיכה ללא גבולות, ועל העזרה שלהם להגשמת החלומות שלי".

לכל ספורטאי השבוע לחצו כאן

אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.