איתי שפיגל, 21, הרצליה
"תמיד העדפתי ספורט יחידני לעומת ספורט קבוצתי" | צילום: צלמי שוונג
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"בילדות לא הייתי ספורטאי. היו כמה שנים ששיחקתי כדורסל וכמה שנים שעשיתי הגנה עצמית, אבל התקשיתי להתמיד והרגשתי שמשהו חסר. אבי סיפר לי שהיה צעיר, הוא התאמן כמעט שנה למרתון תל אביב ורץ את כולו. הסיפור תמיד ריתק אותי ורציתי לנסות לרוץ. בגיל 15 התחלתי לרוץ עם אחי הגדול, נהגנו לרוץ 5 ק"מ ב-30 דקות והאתגר ריגש אותי ותמיד שאפתי לשפר עוד ועוד. באיזשהו שלב אחי פרש ואני המשכתי להתמיד. ככל שהזמן עבר התוצאות השתפרו והרצון להשתפר רק הלך והתעצם".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"תמיד העדפתי ספורט יחידני לעומת ספורט קבוצתי. היופי בספורט מהסוג הזה הינה שההישגים שלך תלויים אך ורק בך, אבל הכוח של הקבוצה הוא אדיר. האימונים בקבוצה הופכים את כל החוויה למשמעותית ותורמים לחזק את החברות. בריצה תמיד הצלחתי למצוא מפלט מהחוויות שאני עובר ביום יום וזה מנקה לי את הראש. תחושת הסיפוק שאני מרגיש כשאני עומד ביעדים שהצבתי לעצמי היא מדהימה.
מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"כמובן שענף הספורט האהוב עליי הוא ריצה. בנוסף לריצה אני גם מתמיד באימוני כוח לשיפור הכושר הגופני וגם את זה אני מאוד אוהב".
"בתחרויות בהן אני מתחרה, התחרות היחידה שלי היא עם עצמי והשעון" | צילום: צלמי שוונג
היכן אתה מתאמן?
"אני מתאמן ברצי רמת השרון בהנחיית זהבה שמואלי – ספורטאית אולימפית לשעבר. את רוב האימונים בקבוצה אני מבצע עם חברי הטוב, אלון רם. את אימוני הכוח שלי אני מבצע בקבוצה בשם סטראדל בהנחיית מתן מזרחי".
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים אתה מקדיש לספורט?
"בריצה המדד העיקרי לכמות האימונים הוא הקילומטרים השבועיים. שבועות עמוסים אני חוצה את ה-110 ק"מ, בנוסף לכך אני מוסיף עוד שתי יחידות של אימוני כוח. בימים עמוסים אני רץ פעמיים, כאשר האימון המרכזי הוא בבוקר ובערב אני מוסיף עוד ריצה קלה לשחרור".
ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?
"בתחרויות בהן אני מתחרה, התחרות היחידה שלי היא עם עצמי והשעון. השתתפתי במגוון רחב של תחרויות כשהבולטות הן: מרתון תל אביב, אליפות הארץ ל-15 ק"מ כביש בראשון לציון, חצי מרתון באמסטרדם, מרוץ אייל ומרוץ Bed-Stuy בברוקלין שבניו יורק. בנוסף, ב-2018 הייתי פייסר בראשון לציון במרוץ האביב".
שיא אישי מיוחד.
"שיא אישי שייזכר לי לעד היה כאשר סימנתי בתחילת השנה את חצי המרתון בתל אביב כמטרה עיקרית ותכננתי לשבור שיא עם תוצאה של 1:26. השיא הקודם שלי היה 1:29, בתחילת הדרך הרגשתי שאני מגיע לעונה זו חזק ובהמשך העונה יתמזל מזלי. בהמשך השנה התקדמתי מאוד ובעקבות תחרויות הכנה, סימנתי ביחד עם חברי לקבוצה, אלון רם, מטרה חדשה שהיא ירידה מגבול ה-1:23. בסוף, הגענו לתחרות חזקים בעזרת עבודת צוות חצינו ביחד את קו הסיום ב-1:21:23 – זמן שהיה נראה לנו דמיוני לחלוטין".
"תחושת הסיפוק שאני חווה מיום ליום כשאני מוכיח לעצמי עד כמה אני מסוגל ליותר" | צילום: צלמי שוונג
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"גורם המוטיבציה שלי הוא תחושת הסיפוק שאני חווה מיום ליום כשאני מוכיח לעצמי עד כמה אני מסוגל ליותר ממה שנדמה לי. אני מאוד מתחבר למשפט של האצן אליוד קיפצ'וגה – No human is limited. גם כשאני חושב שאני מוגבל ושיש גבול שלעולם לא אצליח לחצות אותו, אני מגלה לבסוף שבעזרת כוח הרצון – הכל אפשרי".
האם אתה מקפיד על תזונה נכונה?
"למזלי הרב זכיתי באופן טבעי ליהנות מאוכל בריא. אני אוהב פירות וירקות, קטניות ולחם מקמח מלא ולא נהנה במיוחד ממתוקים. בבית שלי גם מקפידים על תזונה נכונה ובתקופה האחרונה התייעצתי עם התזונאית ענת היימן שעזרה לי לבנות תפריט של מקצוען".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"יום-יום אני חייל בתפקיד שוחק שדורש המון ולעתים אני מוצא את עצמי נשאר בבסיס עד שעות הלילה הקטנות. מידת ההשקעה שלי בשירותי הצבאי היא עצומה וחשוב לי מאוד שהמסגרת הספורטיבית לא תתנגש עם המסגרת המקצועית שלי. עם כמה שאני נהנה מהספורט, הפריבילגיה האמיתית היא שזה לא מקור הפרנסה שלי, אלא תחביב – עובדה שמאפשרת לי ליהנות באמת ממה שאני עושה ולהצליח לאזן את העומס. בימי עומס. סדר היום שלי מתחיל ב-4:45 כשאני קם לאימון שמתחיל ב-5:45, נותן בו את הכל, מסיים מגיע לבסיס ב-8:00, מתקלח ואוכל ארוחת בוקר מזינה, עולה על מדים. בלילה אני חוזר הביתה גמור ונרדם מיד".
על מה היית מוותר בספורט שלך.
"אין שום ספק שהחלק המאתגר ביותר הוא להתאמן בשעות מוקדמות בבוקר בכל תנאי מזג האוויר. יש ימים שאני קם מוקדם לאחר שינת לילה קצרה ובחוץ מזג אוויר קר וסוער ועדיין אני יוצא החוצה ומתאמן. אין ספק שבלי הכוח של הקבוצה הייתי נשבר מזמן ופשוט מוותר על אימונים בימים כאלה".
"החלק המאתגר ביותר הוא להתאמן בשעות מוקדמות בבוקר" | צילום: צלמי שוונג
ספר סיפור בלתי נשכח?
"אני חושב שכל רץ למרחקים ארוכים זוכר היטב את התחרות הראשונה שבה שבר לראשונה את מחסום ה-40 דקות ב-10 ק"מ. אצלי זה היה מחסום שחלמתי שנים לשבור אותו והתקשיתי. הצלחתי לראשונה לשבור אותו ב-2017 במרוץ הוד השרון בתוצאה של 39:52 בזכות חבר טוב שמשך אותי לאורך כל הריצה. מאז ששברתי את תקרת הזכוכית ההיא אני מרגיש שהצלחתי לפרוץ מחסום פסיכולוגי שיעזור לי להפוך חלום למציאות".
מי המודל לחיקוי שלך?
"אליוד קיפצ'וגה – האצן שאני מחשיב בתור רץ הארוכות הטוב בכל הזמנים. מלבד ההישגים המדהימים שלו, אני מעריץ את הצניעות שלו ואת החיוך התמידי שיש לו בכל תחרות שהוא רץ – גם בתחרויות שהוא קורע את עצמו. בנוסף, הרדיפה שלו אחרי מחסום השעתיים במרתון מוכיחה לכולנו עד כמה שאין גבול למה שאפשר לחלום עליו".
תן טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?
"ליהנות מכל רגע במסע ולא להפסיק לחייך ובעיקר ברגעים הקשים".
מה המטרה הבאה בלוח המטרות?
"לסיים את העונה הזו הכי חזק שאני יכול, לשבור את שיאיי האישיים ב-5 וב-10 ק"מ".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל לדגנית [email protected] לקבלת השאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע
