לכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן

אורן מרון, 46, נשוי + 2, תל אביב. סמנכ"ל שיווק ומכירות

בטיפוס על המון בלאן | צילום: באדיבות אורן מרון

איך נכנסת לראשונה לספורט?

"מגיל צעיר מאוד, בגלל יתרון הגובה שהיה לי, ביליתי על מגרשי כדורסל וכדורעף. שיחקתי תקופה גם בקבוצה הבוגרת של הפועל ירושלים בכדורעף עד הגיוס. הגובה והמשקל לא מהווים יתרון בריצות ארוכות ובצבא נאלצתי להשקיע יותר משאר חברי הצוות שלי כדי לשפר את הסיבולת וכמובן להתמודד עם יותר פציעות. המאג על הצוואר לא תרם לעניין.

"לאחר שהשתחררתי מהצבא 'ביליתי' כתשע שנים ביחידה מבצעית שבה הכשירות המבצעית היא חלק מהיום יום והמקצוע. הריצות הארוכות ואימוני הסבולת הומרו בעבודה אינטנסיבית על הכוח המתפרץ. מסת שריר. ריצות קצרות (עד 5 ק"מ). למעשה עד היום אני עושה מילואים באותה יחידה, אבל כבר כמה שנים לא בכשירות מבצעית ולכן נושא הכושר הלך ותפס חלק קטן יותר מהיום יום שלי.

"לריצות הארוכות חזרתי לפני כחמש שנים. מאחורי ההחלטה היו לא מעט טריגרים. חלקם פיזיולוגיים, חלקם נפשיים (מסתבר בדיעבד). החזרה לריצה ארוכה לוותה באין ספור פציעות ואתגרים. פגעי הזמן, הזמן שהיה לי לטובת העניין, המשקל והגובה שאף פעם לא היו יתרון. כל אלה יצרו אתגר גדול עם סיפוק עצום".

למה בחרת דווקא בספורט הזה.

"שילוב של פשטות של הספורט (ריצה). לצאת מהבית ופשוט לרוץ. התרבות סביב העניין שמאוד רותמת ודוחפת קדימה. כמה שנים טובות גם רכבתי ושחיתי מרחקים ארוכים. בסוף החיבור שלי לריצה מאפשר לי להתמיד ולדחוף את עצמי לתוצאות טובות יותר".

מה ענף הספורט האהוב עלייך? 

"ריצה ללא ספק. בכל מזג אויר, בכל תנאי. קור או חום קיצוני. חיזוק שרירי ליבה במסגרת קבוצתית בחוץ גם חשוב מאוד. יותר חייב מאשר מחובר אבל אין ברירה".

היכן אתה מתאמן?

"פעמיים בשבוע בפארק הירקון באמצע השבוע. פעמיים בשבוע בנמל תל אביב בסופ"ש. יוצא בשעות הבוקר המוקדמות. פגישה ראשונה בדרך כלל ב-8 וחצי בבוקר כך שלא חסרים אתגרים בבקרים. אני משתדל תמיד לרוץ עם פרטנר אחד. זה ללא ספק עוזר לקום בבוקר. המחויבות לחבר ולשיגעון".

כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את/ה מקדיש/ה לספורט?

"בין 4 ל-5 אימונים בשבוע. לפחות שלושה מתוכם ריצה. אתגר אמיתי מאחר וכולם בשעות הבוקר המוקדמות. מאוד משתדל שזה לא יפגע בעבודה או בבית".

ספר על תחרויות שהשתתפת בהם?

"בתחילת הדרך השתתפתי בכל תחרות אפשרית. קטנה וגדולה. הפקות גרנדיוזיות והפקות עממיות. לאורך הזמן הפנמתי את העובדה שזה גוזל ממני זמן יקר ולא בהכרח תורם לשיפור התוצאות. יש שיגידו שהתחרויות מביאות אותם לקצה, אני חושב שזו לא הפלטפורמה בה אני צריך כדי לעמוד ביעדים שלי. הריכוז והחברים הקבועים מסנכרנים אותי טוב יותר על היעדים".

שיא אישי מיוחד.

"שיא אישי מיוחד עבורי הוא חודש בו שברתי את שיא הקילומטרים שלי באותו חודש. זה אומר לא מעט למי שסובל/סבל מפציעות כרוניות. יש חודשים שאתה פשוט מוצא איזון אחר. שום דבר לא כואב והכל זורם. השותפים שלך לריצה קמים בזמן, מסונכרנים אל הקצבים והמרחקים. הכל תפקד כמו שעון שוויצרי. כן ירבו כאלו חודשים…".

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?

"הריצה/ספורט מאזן אותי. זה מאזן את הבית. בימים של אימון אני מרוכז יותר, ערני יותר, פחות עצבני, יותר ממוקד. יעידו העובדים שלי ובעיקר הבנות שלי. הבריאות כמובן. אבי זכרונו לברכה סבל כל חייו מסוכרת. לא באמת הקפיד. זה יושב לי בראש כל הזמן. אני חושב שיש לי חובה אישית ומוסרית לשמור על הבריאות שלי גם למען הקרובים אלי".

האם אתה מקפיד על תזונה נכונה?

"בהחלט נקודה לשיפור. משתדל מאוד להפחית פחמימות וסוכרים. המון ירקות. אבל אם תשים לידי פיצה, אפשר להקריא עליה קדיש. אני לא עומד בזה. גם בשביל זה אני רץ, החטאים היומיומיים בתזונה".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?

"כמה שיותר ספורט לנפש. כמה שפחות על חשבון המשפחה והקריירה. תמיד אפשר לקום שעה קודם ולהספיק הכל. חוזר באמצע השבוע מהאימונים להכין להן כריכים לבית הספר. בסופ"ש חוזר כמה שיותר מוקדם כדי להיות שם עם הפנקייקים ופעילויות הבוקר. לא מוותר כמובן על הקפה בפרלמנט של הריצה. יש כמה כאלה. זה חלק חשוב מהעניין".

על מה היית מוותר בספורט שלך?

"אימוני עליות. מי ששוקל 100 קילו יודע על מה אני מדבר. כל השאר עובר מבחינתי".

ספר סיפור בלתי נשכח?

"בשנים שעבדתי באחד מהארגונים הביטחוניים, היתה לנו קבוצת כדורעף. שיחקנו פעמיים בשבוע עם המקבילים שלנו (בארגון אחר). אחד משחקני המפתח בקבוצה השנייה היה בתחילת שנות החמישים שלו. הבחור רץ על המגרש כמו השפן של אנרג'ייזר. לא נח לרגע. קיבל, הרים להנחתה והנחית בעצמו.

"באחד האימונים שהתארחנו באולם של המקבילים, נאלצתי להישאר להתקלח ולהתארגן שם לקראת פעילות אחרת. כשיצאתי מהמקלחת, ראיתי פרוטזה ליד המקלחת השנייה. שלוש דקות אחרי יצא בעל הפרוטזה מהמקלחת. בעל הפרוטזה היה לא אחר מאותו "בחור" שרץ על המגרש והנהיג את הקבוצה המקבילה.

"מיותר לציין שהייתי בהלם מוחלט. בחודשים ששיחקתי נגדו, הוא לא הראה שום סימן של קושי או נכות. להיפך, הוא היה השחקן הכי פרודוקטיבי על המגרש. מנהיג מלידה. שוחחנו על כך, הוא סיפר לי מה מקור הפציעה ועל ההתמודדות וההחלמה. הוא עדיין נשא באותה תקופה תפקיד מבצעי. מדהים. לימים, כשאבי עבר קטיעה חלקית של הרגל, זה עזר לי לעזור לו. להיכנס לפרופורציות, הכל אפשרי".

מי המודל לחיקוי שלך?

"נדוש ככל שיהיה, שני המודלים שלי לחיקוי הם ההורים שלי. ירושלמים שגדלו בתקופת הצנע הקשה של העיר. ילדות קשה בעוני שמאפיין עיר בצרה. ללא רוח גבית כשעול פרנסת המשפחה על כתפם. הם התחתנו, הפכו ליזמים, בנו את המשפחה שלהם תוך דאגה למשפחה המורחבת שלהם. בנו עסקים. עבדו קשה כל חייהם. חסכו אגורה לשקל כדי שלא יחסך לנו כלום. אבי נלחם בסוכרת כל חייו. אמי שמרה עליו כל חייו. סיבוכים של המחלה הכריעו אותו לבסוף. לאחר שנפטר הצטרפתי לוועד המנהל של עמותה שעוסקת בחינוך לאורח חיים בריא. הוועד מורכב ממומחים לסוכרת. בעלי ומנכלים של חברות. זו חלק מהמורשת של אבי".

תן טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?

"הנה כמה טיפים: 1. איזון זה שם המשחק. אם זה חורק, זה לא מחזיק. 2. תמצאו את הפרטנרים הנכונים לדרך. קבוצה זה כוח מניע משמעותי (זה סופר חשוב). 3. השעות הנכונות (לקום מוקדם מדי זה שוחק). 4. תמצאו את התמהיל הנכון בין מרחק לכמות האימונים. 5. לא להתחיל עם יעדים גדולים מדי. תבנו את הבסיס קודם. אחרת יגיעו הפציעות".