לכל ספורטאי השבוע של שוונג לחצו כאן
אוסקר פרישר 80 נשוי+3, מ"אחוזת צהלה" גימלאי שנהנה מהחיים, עבד שנים רבות כאדריכל
במרוץ בהוואנה שבקובה | צילום: באדיבות אוסקר פרישר
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"הספורט הראשון שהתחלתי לעסוק בו היה כדורגל מכיוון שנולדתי בארגנטינה וכולם מסביבי שיחקו כדורגל, אם זה בבית ספר או ברחוב. למרות שנולדתי בארגנטינה תמיד חלמתי על ארץ ישראל והייתי מחובר לשורשים היהודיים שלי ולכן בנערות שלי בחרתי להצטרף לתנועת הנוער היהודית המכביה". בתנועת הנוער שיחקתי כדורסל ובגיל 18 היית בנבחרת מכבי ארגנטינה.
"בגיל 28 עליתי לישראל, במקצועי אני אדריכל ובזה עסקתי כל חיי המקצועיים והזנחתי את הספורט. לפני שיצאתי לגמלאות החלטתי כי אני רוצה להישאר צעיר ובשביל זה חייב לעסוק בספורט. התחלתי בהליכות יומיות וכל כמה זמן החלטתי שאני צריך להיות יותר טוב מהפעם הקודמת, לכן כל פעם הייתי הולך קצת יותר ומהר וקצת יותר מרחק. אני מאוד מחובר לארץ שלנו ואוהב להרגיש את האוויר ואת האדמה ולכן להיות בחוץ זו מתנה בשבילי. עם הזמן התחלתי לרוץ והתאהבתי בספורט הזה עד שהתחלתי לרוץ במרוצים".
למה בחרת דווקא בספורט הזה
"כמו שציינתי אני מאוד אוהב את הארץ שלנו ועל ידי הריצה הכרתי הרבה מקומות יפים, אפילו רצתי ממטולה לאילת. בגלל שאני אדריכל אני רץ הרבה פעמים ליד מבנים שאותם אני בניתי ושכמובן מרגש אותי לראות אותם כל פעם מחדש. אני מאמין כי חייבים לאהוב את הספורט אותו אתה עושה ואני התאהבתי בריצה, אני נשאר צעיר, הנפש שלי בריאה ואני מחכה כל פעם לפעם הבאה שאני ארוץ שוב".
אוסף המדליות והגביעים | צילום: באדיבות אוסקר פרישר
היכן אתה מתאמן?
"אני מתחיל את הריצה שלי כשאני יוצא מאחוזת צהלה, ממשיך לרוץ בין השכונות. הריצה שלי תלויה לאיזה מרחקים אני רוצה להגיע, לפעמים אני רץ עד פארק הירקון. אני אוהב להשתתף במרוצים לא בשביל התחרות, אלא כדי לחזק ולשפר את ביצועיי ועד היום השתתפתי ביותר מ-150 כאלו. אני משתתף במרוצים בכל הארץ וגם בעולם כי אני ואשתי אוהבים לטייל ולכל מקום שאנו מגיעים אני תמיד בודק האם מתקיים שם מרוץ".
כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים אתה מקדיש לספורט?
"סביב ה-15 שעות של הליכה וריצה ובנוסף עוד 5 שעות אותן אני מחלק בין הרמת משקולות, פלדנקרייז, צ'יקונג, פילטיס מזרן, התעמלות במים, חדר כושר והליכה נורדית".
ספר על תחרויות שהשתתפת בהן?
"השתתפתי במרוץ בגליל העליון שם רצתי 15 ק"מ ואפילו סיימתי במקום ראשון, למרות שכבר אמרתי כי איני מגיע על מנת לנצח. בנוסף השתתפתי בחצי מרתון במסגרת אירועי מרתון תל אביב. כמו שאמרתי אני אוהב לרוץ בעולם ולפני כשש שנים רצתי בהוואנה שבקובה 10 ק"מ. יש ברשותי 20 גביעים ו-150 מדליות השתתפות.
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"מכיוון שאני אוהב לרוץ אני לא מרגיש צורך במוטיבציה, אלא להיפך אני מחכה לימי הריצה שלי. ערב לפני הריצה אני כבר מכין את בגדי הספורט שני עם הנעליים והגרביים כדי שבבוקר אני אצא כמה שיותר מהר לריצה. למי שכן צריך מוטיבציה אני יכול להעיד על עצמי שהריצה עושה לי חיוך על השפתיים כבר בשעות הבוקר, הריאות שלי מתמלאות אוויר והמוח מקבל חמצן".
"החזקתי ביד אחת דגלון של ישראל וביד השנייה דגלון של קובה" | צילום: באדיבות אוסקר פרישר
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני גמלאי ולכן יש לי זמן לספורט, אבל חשוב לי שגם משפחתי תעשה ספורט ולכן פעם בחודש אני יוצא עם אחד מנכדיי ל'דייט על המסלול' ואנחנו רצים יחד, אני מסביר להם את חשיבות שילוב הספורט בחיים האישיים שלהם ומלמד אותם שאפשר לעשות הכול, להקים משפחה, ללמוד ובנוסף לעשות ספורט. כך אני יוצא עם נכדיי ואני זוכה להקשיב להם ומדבר איתם שיחות נפש, ממש זמן איכות. לאחר הריצה הנכד אתו אני רץ זוכה לבחור במסעדה האהובה עליו ואנו סועדים ביחד, אני כמובן מזמין סלט".
ספר סיפור בלתי נשכח?
"לפני כמה שנים השתתפתי במרוץ בקובה, לפני שלישראל היו יחסים דיפלומטיים איתה. השתתפו בו כ-5,000 רצים ואני הייתי הישראלי היחידי. תוך כדי הריצה החזקתי ביד ימין דגלון של ישראל וביד שמאל דגלון של קובה, לבסוף הוצגו כל דגלי המדינות מהם הגיעו נציגים למרתון והיה מרגש לראות את דגל ישראל לצד שאר הדגלים.
"אירוע מרגש נוסף היה כשהייתי שגריר ישראל בוונצואלה ובאותה תקופה התקיימה המכביה, עליה דיברתי בהתחלה שבה השתתפתי בגיל 18 התקיימה בוונצואלה. בשל ההיסטוריה שלי ביקשו ממני לבוא בתור אורח כבוד למכביה ובירכתי את הקבוצות".
תן טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?
"בחרו בספורט שאתם אוהבים לעשות והתמידו. שמרו על נפש בריאה בגוף בריא ואל תוותרו אף פעם על להיות יותר טוב, אני למדתי את זה על בשרי".
