לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג

איך נכנסת לראשונה לספורט?
"גדלתי בקיבוץ עין השופט, משחר ילדותי המים היו הסביבה בה הרגשתי בבית. למדתי לשחות בגיל חמש והמשכתי להתאמן בנבחרת השחייה במסגרת הישגית בה לקחתי חלק באליפויות הארץ במשך שנים רבות. האהבה למים ולספורט הביאה אותי ללמוד אימון שחייה, שחיה לפעוטות, התעמלות אירובית במים והידרותרפיה".

למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"החיבור למים היה טבעי עבורי, בתקופת ילדותי בקיבוץ כל ילד למד לשחות. אבי היקר, דן דקל היה אז מאמן השחייה בקיבוץ ככה שלא היו לי הרבה ברירות, אבל האמת היא שפשוט אהבתי את זה. מים הם מרפא לגוף ולנפש, מים מחברים בין אנשים, מים הם מקור החיים".

מה ענף הספורט האהוב עלייך?
"שחיה על כל גווניה – בבריכה, בים ובקרח".

שלומית דקל ברק באליפות העולם בשחייה במי קרח | צילום: רונית כהן

היכן/עם מי את מתאמנת?
"כיום אני בעיקר מאמנת מבוגרים בבריכה ובים, כאשר אני מתאמנת, אני עושה זאת יחד עם צוות מאמנים אדיר! אני נמנית על צוות מאמני עולם המים של אורי סלע, ביניהם מאמני שחיה רבים בבריכה ובמים פתוחים. אני שוחה ומאמנת בחוף הים דדו בחיפה יחד עם צוות מאמנים נפלא שמאמן איתי וקבוצת שחיינים אותה הקמנו, המונה כ-80 שחיינים, שהיא כמו משפחתי השנייה".

כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את/ה מקדיש/ה לספורט?
"אני משתדלת לעשות פעילות גופנית מדי יום, שוחה בים ,בבריכה או מתרגלת פילאטיס. מאוד מאמינה בשילוב של מגוון פעילויות".

ספרי על תחרויות שהשתתפת בהם?
"אני משתתפת עם שחייני עולם המים באליפויות ישראל למאסטרס ובמשחים במים פתוחים כבר שנים רבות. לפני שנתיים נחשפתי לנושא השחיה בקרח בזכות שי ברייטנר ועומרי גונן, מייסדי האיגוד הישראלי לשחייה בקרח. עד אז לא הייתי מודעת לעובדה שקיים ספורט כזה. לפני מספר ימים חזרתי מאליפות העולם לשחייה בקרח שהתקיימה במולבנו איטליה. כ-750 שחיינים מ-49 מדינות לקחו חלק בתחרות – חוויה יוצאת דופן בעוצמתה, התמודדות פיזית ומנטלית שמביאה אותך לקצוות".

שלומית דקל ברק באליפות העולם בשחייה במי קרח | צילום: רונית כהן

"מישראל יצאנו נבחרת של 22 שחיינים ושחייניות – אורי סלע ואני לקחנו חלק גם כשחיינים וגם כמאמנים של הקבוצה. התחרות התקיימה בבריכת שחייה בה טמפרטורת המים נעה בין 1 ל-1.5 מעלות, כל שחיין בחר באלו מקצים להתחרות, אורך המקצים החל מ-50 מטר ועד 1000 מטר! אני השתתפתי במשחים של 50, 100, 250 ו-500 חתירה. וואו, הייתה שם חגיגה מטורפת של התרגשות מעוטרת בפרץ אנדורפינים, אין מילים שיוכלו לתאר את גודל ועוצמת החוויה הזו".

"מרבית האנשים השומעים על השחיה בקרח מתייחסים לזה כאל טירוף או שגעון, רבים מרימים גבה – ושואלים למה זה בכלל נחוץ. מעבר לחוויה הנפלאה שהגוף חווה אחרי השחייה, אני מצאתי בזה חיזוק משמעותי של החוסן הפיזי והמנטלי. במסע החיים האישי ובמציאות החיים שלנו בארץ בפרט – חוסן ואיתנות היא מתנה שכל אדם כדאי שיעניק לעצמו. השחייה בקרח היא חוויה מאתגרת ומעצימה ואני יכולה לומר מהניסיון שצברתי עד כה, שבתהליך מקצועי ונכון כל אדם! כל אדם שיבחר להתמודד עם האתגר יצליח! כאשר אני נהנית מחוויה כלשהי אני אוהבת לחלוק אותה עם אחרים, מזמינה אתכם להצטרף, אני יודעת שתודו לי על ההזמנה הזו".

שיא אישי מיוחד?
"באליפות האחרונה קבעתי ב-100 חופשי בשחייה בקרח 1:18.10 דקות ושברתי את שיא העולם לקבוצת הגיל שלי. השיא אמנם נשבר כמה מקצים לאחר מכן, אך זה עדיין היה מאוד מיוחד".

אורי סלע, שלומית דקל ברק ורבקה קאופמן | צילום: פרטי

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"יום שמתחיל עם פעילות גופנית הוא יום מואר! הידיעה הזו מאפשרת לי לצאת משמיכת הפוך בחמש בבוקר ולנסוע לאימון בים גם ביום חורף קר וגשום וגם בקיץ החם. וכשאני רואה את החיוך הענק על פניהם של השחיינים שלי לאחר האימון אני יודעת שעשיתי משהו טוב".

האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"משתדלת מאד, יש מקום לשיפור…"

על מה היית מוותר/ת בספורט שלך?:
"ריח הכלור הנדבק לעור הגוף אחרי אימון בבריכה"

מי המודל לחיקוי שלך?
"אורי סלע הוא המגדלור שלי, 'להעצים את אושרם ואיכות חייהם של אנשים דרך עולם המים', זה החזון שלו ושל החברה שהוא הקים ועומד בראשה. אני מרגישה מבורכת לעבוד לצידו (יחד עם עוד מעל 100 עובדים), מתחברת מאוד לעשייה הזו ומתמלאת כל יום מחדש מהאושר שהיא מביאה לאנשים".

שלומית דקל ברק ואורי סלע | צילום: פרטי

המלצה על ספר/סרט שנתן לך השראה?
"אני מקבלת השראה מתפישת החיים שמקורה ביפן – איקיגאי שילוב של שתי המילים "איקי" שמשמעותה "לחיות", ו"גאי" שמשמעותה "בעל ערך", יחד הן יוצרות את "משמעות הקיום" או "למה לעזאזל לקום בבוקר". מחקרים מראים כי מי שיש לו איקיגאי מאושר יותר, מצליח יותר ובריא יותר. על מנת למצוא את האיקיגאי של עצמך כל אדם צריך לשאול את עצמו 4 שאלות: מה אני אוהב לעשות, במה אני טוב, איך ניתן להתפרנס מזה ומה העולם צריך ממני".

"כשמחברים בין מה שאנחנו אוהבים לעשות ובין הדבר שאנחנו טובים בו, נולדת תשוקה! כשמחברים בין הדבר שבו אנחנו טובים ובין הדבר שממנו אנחנו יכולים להתפרנס, נוצר מקצוע! כשמשלבים בין הדבר שממנו יכולים להתפרנס ובין הדבר שלו העולם זקוק, נולד ייעוד! וכשמחברים בין הדבר שלו העולם זקוק, ובין מה שאנחנו אוהבים לעשות – נוצרת המשימה שלנו. הנקודה המשיקה בין התשוקה למקצוע לייעוד ולמשימה היא האיקיגאי של כל אחד ואחת מאיתנו. אני בוחנת את עצמי מול שאלות אלו מפעם לפעם ומחפשת איך להתרגש מחדש ולעורר בתוכי את הדברים שגורמים לי לאור בעיניים".