שמרית שולמן, 38, חיפה, בעלים ומאמנת ריצה של מועדון הריצה progRUN
"רעש הרגליים עם הקרקע הוא מקצב שאני רוצה להאזין לו כל חיי" | צילום: אלבום פרטי
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"כילדה נהגתי לרוץ, לא משהו מקצועי, אבל רצתי הרבה. אבא שלי נהג לקחת אותי למסלול שמדד ברכב, טרום עידן שעוני GPS והיה נוסע מאחורי , מאיר לי את הדרך ומודד לי זמנים עם סטופר. בחיי הבוגרים, זנחתי את הספורט, דברים אחרים מילאו את חיי וכך מצאתי את עצמי אחרי שלושה ילדים בכושר גופני ירוד ועודף משקל. החלטתי לעשות שינוי ברגע אחד של דאון ובאותו יום נרשמתי לחדר כושר. התחלתי מהליכות על המסילה עד שניסיתי באחת הפעמים לרוץ קצת. אהבתי את הקושי והאתגר וניסיתי בכל אימון לרוץ עוד כמה דקות. כל אימון החלטתי כמה אנסה לרוץ הפעם. עליתי בצורה לא ממש הדרגתית ובלי הכוונה לריצה של 10 ק"מ על המסילה. מהרגע בו העזתי לנסות את זה בחוץ התאהבתי לא רק באתגר, אלא בשקט שהריצה מספקת לנפש. עברתי לריצות בחוץ והתאהבתי בריצה".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"הריצה היא בלתי אמצעית. רעש הרגליים עם הקרקע הוא מקצב שאני רוצה להאזין לו כל חיי. התחושה שבלי עזרים חיצוניים אני יכולה להתקדם ולהגיע למקומות, גם רחוקים פיזית וגם מטפורית, בזכות הגוף שלי בלבד וכוח רצון, זה אדיר".
"התחלתי מהליכות על המסילה עד שניסיתי באחת הפעמים לרוץ קצת" | צילום: אלבום פרטי
ענף הספורט האהוב עלייך?
"ריצה זה התחום שלי. אני אוהבת גם לשחות לפעמים, אבל כלום לא משתווה מבחינתי לריצה".
היכן את מתאמנת?
"אני רצה ברחבי חיפה. באמצע שבוע בעיקר באימוני מהירות על טיילת חוף הים ואימוני עליות בכביש בעליות המגוונות של חיפה. בריצות הארוכות אני לפעמים עושה אתגרים של חזרות על עליות ארוכות בכביש ולפעמים ריצות שטח ביערות הכרמל. לפני סובב עמק 100 ק"מ רצתי די הרבה גם בשטח התחרות. אני אוהבת מאוד לרוץ לבד. פעם פחדתי מזה, היום אני נהנית מזה, גם שהאימון הוא שעות ארוכות. לעתים קרובות אני רצה עם בעלי שמשתתף איתי לפעמים במרתונים ואולטרות. לעתים אני רצה עם חברים וגם מידי פעם עם המתאמנים שלי בריצות סוף השבוע שלהם. לפעמים אני צריכה את החברה ולפעמים את השקט של הלבד. משתדלת לגוון".
כמה שעות שבועיות ומספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"זה משתנה לאורך התכנית. בדרך כלל בין 4-6 ריצות בשבוע, שהשיא של תכנית אימונים לסובב עמק הגעתי ל-150 ק"מ בשבוע על פני 6 ריצות".
תחרויות שהשתתפת?
"את המרחקים הארוכים התחלתי במרתון ראשון בטבריה 2015. בשנת 2016 עשינו בעלי ואני את ה'טריפל' מרתון: טבריה, תל אביב, ירושלים. בסוף 2016 בעלי נפצע די קשה מזכוכית שפגעה בו בזמן ריצה ורצתי בסוף לבד את האולטרה הראשון שלי שתכננו לעשות יחד 'אולטרה טרייל חיפה' 80 ק"מ עם 2,000 מטר טיפוס בתוצאה של 9:34 שע', ראשונה בנשים ו-3 כללית. בעצם, מאז ועד היום בשנתיים האחרונות רצתי מתכנית אולטרה אחת לאחרת שבמהלכן רצנו כחלק מהאימונים ב-9 מרתונים רשמיים. ב-2017 השתתפתי באולטרה L2M 80 ק"מ מליברפול למנצ'סטר באנגליה יחד עם בעלי שהתאושש מהפציעה. סיימתי בתוצאה של 9:03. כמה חודשים לאחר מכן השתתפנו באולטרה מרתון היירוס בהרי ירושלים, 80 ק"מ בתוצאה של 12:13 ראשונה בנשים. במרץ 2018 השתתפתי בקנאלטון 100 ק"מ באנגליה בתוצאה של 11:1, והגעתי שנייה בנשים. ממש עכשיו סיימתי 100 ק"מ בסובב עמק בתוצאה 12:17 שנייה בנשים".
"כלום לא משתווה מבחינתי לריצה" | צילום: צלמי שוונג
שיא אישי.
"תמיד אזכור את אולטרה טרייל חיפה, 80 ק"מ עם עליות מלחיצות, כי זה היה האולטרה הראשון שלי ולא כל כך האמנתי בעצמי. לא הייתי בטוחה אם אצליח בכלל ואם אעמוד בתכנית ובמרוץ עצמו. עבדתי קשה מאוד באימונים, חרשתי על המסלול אינסוף פעמים וכשסיימתי את המרוץ, מבחינתי השגתי משהו שלא העזתי אפילו לחלום עליו. מאז אני יותר מעזה לחלום. אחרי המרוץ עשיתי קעקוע Who dares wins, כדי להזכיר לעצמי תמיד להעז, לחלום, ולנסות".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"התכנית שלי והרצון לא לאכזב את עצמי. אני כותבת בעצמי תכניות , גם אם זה בתקופת התאוששות ממרוץ או סתם תקופת שימור, הכל תמיד כתוב. כשזה כתוב אני מחויבת לעצמי לעשות. לא תמיד מתחשק, לפעמים קר או חם מדי, אבל אני נזכרת במטרה הקרובה ומזכירה לעצמי שזה מסע, לא תמיד הכל כיף ושמח. מנסה לקבל גם את זה שלפעמים עושים רק כי צריך לעשות. ולפעמים אפילו לא נהנים, בריצות מסוימות, וגם זה בסדר, כי המטרה הגדולה חשובה לי. לפעמים אני מעגלת פינות. אבל רק לפעמים".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"משתדלת לאכול מאוזן. לפני ריצות ארוכות של הסופ"ש מתענגת על פסטה. שומרת לעצמי צ'ופרים כמו המבורגר וג'אנק פוד לאחרי מרוצים משמעותיים ארוכים. פחות משלבת ג'אנק בשגרה הרגילה".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"זה באמת החלק הקשה. אני משתדלת לבצע את הריצות הארוכות שלי בשעות הלילה כשהילדים ישנים. באמצע שבוע חוזרת מריצה לפני שהם קמים, או נשארת אחרי אימון לריצת לילה מאוחרת. אני עצמאית, בבוקר מנהלת את העסק של progrun, קבוצת ריצה המונה מעל 150 מתאמנים – שיווק, ניהול עובדים, שירות לקוחות, כספים, ובערב מאמנת בעצמי. בצהרים עושה הפסקה מהכל, מקבלת את הילדים מבית ספר, ככה שאני מצליחה לקבל איתם קצת זמן איכות".
"יש תקופות של עומס אימונים בהן הגוף מפתיע אותי איך הוא סוחב" | צילום: אלבום פרטי
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"יש תקופות של עומס אימונים בהן הגוף מפתיע אותי איך הוא סוחב. יש תקופות שהגוף מתחיל לדבר וצריך להתייחס כשהגוף מדבר, לשנות את תכנית האימונים קצת או הרבה. זה יכול לתסכל כשאתה מכוון לתחרות מטרה ויש תכנית והגוף לא משתף פעולה. אבל ככה זה , אנחנו לא מכונות. זה חייב להיות דינמי".
סיפור בלתי נשכח?
"מרתון טבריה 2016 רצתי 3:50 שעות במבול. חוויה רטובה וקשה עם שלוליות ענק, אבל זכורה לי כניצחון של הראש".
מודל לחיקוי.
"קמיל הרון. רצה אמריקאית פחות או יותר בגילי, מחזיקת שיא עולם ל-100 ק"מ בזמן של 7:08. אני עוקבת אחריה ומשתקף לי שלמרות שהיא הישגית ברמות הגבוהות ביותר ומתוכננת כמו מכונה היא שומרת על אנושיות, מחייכת ומפרגנת לכולם".
טיפ לספורטאים אחרים?
"לעשות. לא משנה אפילו מה, לא רק לדבר על לעשות אלא פשוט להתחיל ולעשות, גם אם זה לא נוח, גם אם זה מלחיץ או מפחיד. להעז ולעשות. מקסימום זה לא מצליח, ואז אפשר ללמוד מזה הרבה יותר מאשר אם כן. אז כך או כך שווה תמיד להעז".
מה המטרה הבאה?
"מרוץ 24 שעות באנגליה".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.
