ענבר רונן, מתאמת "אתנה" באיגוד האופניים, מאמנת נבחרת נשים בהרים, מדריכת קבוצת ילדים ומאמנת אישית לאופניים ואורח חיים בריא.
מקום מגורים: משמר העמק
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"נכנסתי כסטודנטית שייצגה את וינגייט באליפות האונברסיטאות באילת. הייתי כבר אמא ואשתו של רוכב אופניים תחרותי, גלי רונן. במהלך לימודי התואר הראשון בוינגייט, הוכתרתי כאלופת האונברסיטאות באופני הרים, התמכרתי ונדבקתי בחיידק באותו אירוע ומשם הייתי 7 שנים באופני הרים שנתיים אלופת ישראל בכביש ועוד שלוש שנים במרתון אופני הרים. כיום אמא לשני ילדים ועובדת באיגוד האופניים ואתנה כשמטרת העל היא קידום יילדות, נערות ונשים בענף האופניים. ישנה תוכנית לקידום נשים ופתחנו סגל צעיר לרוכבות. רוב המועדונים הבנות נמצאות במיעוט גדול ולפעמים נוצר מצב שיש רק רוכבת אחת בין הרבה רוכבים ובגילאי ההתבגרות זה יוצר מצבים לא נוחים. את הסגל מאמן כרגע תומר בארי. יש סגל רוכבות אופני הרים וכביש".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"זה ספורט שמשלב את החיבור לטבע, גם כשיש מאמץ פיזיולוגי אתה נמצא תמיד במקום שאשר לנקות בו את הראש, אפשר לרכוב עם חברים ולהפוך את זה לאירוע חברתי. מאמינה בכוח של קבוצה".
כמה אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"כיום הרכיבה שלי היא לא בעדיפות ראשונה אבל היא בעדיפות גבוהה. על האופניים החשיבה שלי נהיית הכי בהירה בעולם וצצים לי רעיונות, אני מרגישה הרבה יותר יצירתית, זה מנקה לי את הראש. לכן, גם אם זה אומר לצאת בארבע לפנות בוקר עם פנס על הראש לרכוב על האופניים, אני עושה את זה. אני רצה יחסית הרבה מה שלא עשיתי כשהתמקדתי ברכיבה. משתדלת להיות שלוש פעמים בשבוע על האופניים גם אם זה לזמן קצר".
איפה לדעתך יהיה ענף האופניים הנשי בעוד 10 שנים?
"כמתאמת אתנה יחד עם איגוד האופניים אנחנו עובדים על מנהיגות נשית ויש לנו יותר מאמנות ומדריכות ואני חושבת שבעוד 10 שנים יהיו פי שתיים קבוצות נשים בעממי ולפחות שתי רוכבות באולימפיאדה, גם באופני הרים וגם באופני כביש. בעוד 10 שנים יהיו מאבקים מי תהיה באולימפיאדה ולא אם נהיה באולימפיאדה. בתחום העממי אני חושבת שיהיו לנו עוד יותר סינגלים מסומנים ממה שיש היום, יהיו מקומות רכיבה יותר מסודרים, תשתיות כמו וולודרום, BMX שיכול להגדיל את התשתיות של ענף האופניים בגילאים הצעירים והגילאים המבוגרים יותר".
מה את עושה כדי לקדם את החזון?
"מתמקדת בעיקר להעביר לספורטאיות הצעירות היום שיש להן סגלים לשאוף אליהן, שיש נבחרת ישראל לשאוף אליה ושכל אחת יכולה להגשים את החלום שלה ולהיות רוכבת באולימפיאדה. אפשר לעבור גם למנהיגות נשית ולעבוד במקומות עם תפקידי מפתח ולקדם את הרוכבות, אם זה כמאמנות או לשלב אותן בכל מיני מקומות שמקדמים בהן נשים כמו אתנה לדוגמה ועוד. אני מאמינה שרוכבת השגית גם תצליח בחוץ בהגשמה מקצועית, עיסקית. אנחנו נותנים להם את הכלים שיצליחו גם ביום שאחרי הפרישה מהספורט".
שיא אישי
"אליפויות ישראל תמיד ריגשו אותי כי הרגשתי נציגה ושליחה, סוג של שגרירה בכל המדינות האחרות כאלופת ישראל. כשהגעתי במקום ה-10באליפות אירופה במרתון אופני הרים זה גם היה הישג שהעצים אותי".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"אני כן רואה את עצמי בתחום התחרותי בהמשך, אולי אני לא אהיה בטופ אבל אני חושבת שתחרות זה סוג של מטרה שבדיוק גורם לך למוטיבציה, גם אם יש לך תינוק בבית ואת לא ישנה, זו מטרה שאני מוכנה לעשות בשבילה הרבה כי אני אוהבת לעמוד על קו זינוק בלי להתחשב בתוצאה הסופית".
האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"כן, מקפידה על תזונה".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני מאמינה שכשאת עושה את מה שאת אוהבת, קושי הוא חלק מהמשחק וזה לא משהו שעוצר אותך. לפעמים זה קשה ואת מרגישה שיש מחירים מסויימים שמשלמת אבל אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, בין אם זה קידום נשים ובין אם זה הרכיבות. אני מאמינה שכשטוב לך, את יכולה לתת ולכן אני לא מוותרת על הרכיבות האלו כי כשאני רוכבת העולם נראה לי תמיד ורוד יותר".
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"הייתי מוותרת על הנפילות אם היתה לי אפשרות, כי זה לא פוגע רק בי, הפחד הוא מאיך הילדים מפרשים את זה, האם הם יבהלו? בטכניקה אני כבר לא לוקחת סיכונים, אני חושבת אחרת כבר, כי בכל זאת חושבת על הילד בבית".
טיפ לספורטאים אחרים?
"צריך להעז ולחלום. לעשות את כל מה שאתם עושים בעוצמה ונחישות, לשמור על הבריאות ותמיד להשאיר את הרצון להצליח".
מה המטרה הבאה?
"מאמינה שבשנה הבאה אעשה את הסמרתון בזוגות עם גלי. בסוף השבוע יש מרתון אופני הרים במגידו ואני הולכת להתחרות שם בשביל הכייף".