לכל ספורטאי וספורטאיות השבוע של שוונג

איך נכנסת לראשונה לספורט?
"בגיל מאד צעיר סבלתי מאסתמה קשה מאד שהגבילה אותי במאמץ גופני עצים. ניסיתי כל מיני חוגים ובגיל 10 נדבקתי בחיידק הטניס שליווה אותי עד הצבא. שיחקתי בנבחרת של הקאנטרי השכונתי שגדלתי והשתתפתי בטורנירים לא מעטים. בגיל 18 התחילו לי כאבים בפיקה של ברך ימין ונאלצתי לעבור ניתוח, ומאז עד היום לא נגעתי שוב ברקטה. לאחר הצבא נכנסתי לשגרת החיים: לימודים, חתונה, ילדים, קריירה ולא ממש עשיתי איזשהו מאמץ גופני. בגיל 35, הגיל שמוכר כגיל ה"משבר" הרגשתי שחייבת משהו לנפש".

לכתבות נוספות בנושא:
המיתוסים מוגזמים? סגולות ההליכה היחפה ותופעת ההארקה בקרקע
התכנון, הטעות והסיום במקום ה-2: רועי קלמר מסכם את מרוץ מוצרט 100 של UTMB
האם התקווה היא פיזיולוגית? "מולקולות התקווה" בגופנו והקשר שלהן לספורט

"ניסיתי כל מיני חוגי עיצוב וכדומה אך לא התמדתי בזה. והחלטתי לנסות לרוץ, למרות שלא הייתי בטוחה שבכלל אצליח יותר מקילומטר גם בגלל האסתמה שסבלתי בילדות וגם בגלל הברך. התחלתי מהליכה, ריצה, ומהר מאד הקילומטרים גדלו והכרתי שכנה/חברה שכבר הייתה עמוק בעולם הזה. אחרי חצי שנה בלבד מצאתי את עצמי עושה חצי מרתון ת"א ואח"כ מרתון טבריה. בדרך כמעט ולא עשיתי מרוצים של 5 ו/או 10 ק"מ. במקביל באותה תקופה, הבן הבכור שלי התחיל להתאמן בקבוצת טריאתלון, המאמן שלו אז, ייעץ לי לנצל את זמן ההמתנה באימונים שלו לעשות אימונים משלי, ומאז הכל היסטוריה".

ליאת בטיטו רצה | צילום: פרטי

למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"ריצה הוא ספורט זמין וגמיש שלא דורש הרבה מעבר לבגדים נוחים ונעלי ריצה, מאוד אוהבת שניתן לבצע אותו בהתאם ללו"ז צפוף ומשתנה. כאשה נשואה ואמא לשלושה בנים בעלת קריירה כמהנדסת תעו"נ ותואר שני בייעוץ ארגוני, הריצה משתלבת לי באורח החיים הדינמי והמשתנה".

מהו הספורט החביב עלייך?
"ריצה הוא הספורט החביב עליי והוא הרבה יותר מתחביב, זה חלק בלתי נפרד משיגרת החיים שלי. סוג של התמכרות. ניסיתי ללמוד שחייה ולרכוב על אופניים, אך זה לא ממש עבד לי והחלטתי להישאר רק בעולם הריצה".

היכן/עם מי את מתאמנת?
"אחרי כמעט חצי שנה שלא התאמנתי סדיר, חזרתי לרוץ ולאמן בקבוצת הטריאתלון Pipman Team. שמחתי למצוא בקבוצה אנשים איכותיים ומאד חברתיים. האימונים מגוונים וכוללים בנוסף לטריאתלון גם ריצה וכושר למתחילים, ריצה למתקדמים, וכן תוכניות אימון לחצי מרתון ומרתון. אני מאמנת בקבוצה 3 פעמים בשבוע ומשתדלת להוסיף עוד 2 אימונים משלי. ריצות האיכות של הקבוצה מתקיימות באזור יבנה ורחובות, כאשר את ריצת הנפח בשישי מגוונים ברחבי הארץ. את הריצות שלי עושה בעיקר בת"א ליד הים, לנפש".

ליאת בטיטו רצה | צילום: פרטי

כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"שיגרת האימונים שלי מורכבת מ5-3 אימוני ריצה באמצע השבוע שהם כשעה וחצי כל אחד. משתדלת להוסיף אימוני כוח. את מרבית הריצות עושה בבוקר מוקדם מאוד כשכל בני הבית ישנים".

ספרי על תחרויות שהשתתפת בהן
"השתתפתי במהלך העשור האחרון בהרבה תחרויות בכל רחבי הארץ למרחקים שונים. מ-5 ק"מ עד מרתון. ממרוץ העגור באגמון החולה, עד המרתון המדברי באילת. מרוצים גדולים כמו: חצי מרתון ת"א ומרתון טבריה. ומרוצים קטנים כמו: גבעת ברנר, נחל שורק ועוד".

שיא אישי מיוחד
"מרתון טבריה המלא לפני שנתיים בדצמבר 2021, סיימתי בזמן של 3:14:25 שעות! תוצאה שהביאה אותי למקום שביעי כללי נשים ושני בקטגוריה לגיל 49-40".

ליאת בטיטו במרתון טבריה | צילום: Sportphotography

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"עד לפני ה-7.10 הריצה הייתה זמן איכות שלי לעצמי, הפסיכולוג הפרטי. את רוב ההחלטות הטובות בחיי קיבלתי בזמן ריצה. אני לרוב רצה ללא מוסיקה והרבה לבד, מתמסרת לנשימות ולמחשבות, כמובן שבאימוני אינטרוולים זה לא קורה. ב-7.10 בדיוק הייתי באמצע מסכמת למרתון ניו-יורק כחלק ממשלחת ישראלית דרך עמותת שלווה. בשעה 06:29 אחרי כ-18ק"מ החלו אזעקות ונפילות שלא פסקו. כאחת שלא רצה עם טלפון, לא ידעתי מה קורה סביבי, לקחתי טלפון מחברה לריצה שעברה ליד לראות ששלושת הבנים בסדר ובעלי שהיה מתוכנן לצאת לרכיבה ב"בארי", למזלנו פנצ'ר באופניים עיכב אותו ונשאר עם הבנים בבית. לי נשארו "רק" 18ק"מ לחזור לאוטו, שלוו באזעקות ונפילות אינסופיות שהרגיש כמו נצח".

"כל הזמן הזה לא באמת ידעתי מה קורה במדינה. כאשר הגעתי לרכב וראיתי את כמות הטלפונים וההודעות ההלם רק גדל. השיחה הראשונה שביצעתי הייתה ללקוח שלי, סמנכ"ל תאגיד אחזקות של כפר עזה, שמשמשת שם כיועצת בתחום תעו"נ וייעוץ ארגוני. מאותו הרגע עד ליום המחרת שחולץ ב-16:00 אחה"צ היינו בתקשורת, בהודעות עד כמה שניתן. הסיפור של הקיבוץ ושאר היישובים בדרום, הם חלק מרכזי מחיי היומיום שלי עד היום. ברגע אחד הריצה הפכה להיות חסם עבורי. בזכות חברים ומשפחה תומכת, חזרתי לשגרת ספורט וזכיתי גם בהזדמנות לחזור ולאמן".

ליאת בטיטו עם רצי שלווה | צילום: אור גפן

האם את מקפידה על תזונה נכונה?
"אני צמחונית שנמנעת מגלוטן ולקטוז בגלל רגישויות. משתדלת לשמור על תזונה נכונה ולאכול מספר ארוחות קטנות ביום עשירות בחלבון. יש לי חולשה למתוק, בעיקר לשוקולד, לא יודעת לעצור בקובייה אחת או שתיים".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"מנסה כמה שפחות לפגוע בשגרת המשפחה והקריירה וכל הריצות שלי הן מוקדם בבוקר ומסיימת לפני שבכלל התעוררו. מבשלת ערב לפני, לפעמים גם מוקדם בבוקר לפני הריצה, כולל הכנת סנדוויצ'ים. בחופשות משפחתיות מתאימה את הריצה ללו"ז של האטרקציות. הספורט הוא אורח חיים אצלנו במשפחה – הבן הבכור היה טריאתלט, האמצעי משחק כדורסל בנערים באליצור יבנה, בן הזקונים – במגמת אתלטיקה של הפועל יבנה, בעלי רוכב אופני שטח.
ככה שכולם נדבקו בחיידק וחיים אותו ביחד בהרמוניה".

על מה היית מוותרת בספורט?
"כל מי שעוסק בספורט, בעיקר בגיל הבוגר יותר. "נהנה" לא מעט מפציעות שונות ומגוונות. חלקנו פציעות פשוטות וחלקנו פציעות ארוכות וחוזרות. גם תופעת שרירים תפוסים מוכרת לרובנו. אימוני איכות של חיזוקים וכוח מאד חשוב, אך לצערי אני לא טובה בלהתמיד בהם. גם כי פחות אוהבת וגם כי פחות מצליחה למצוא להם זמן בין הכל".

ליאת בטיטו רצה | צילום: פרטי

ספרי סיפור בלתי נשכח
מתנה לגיל 40, אמא שלי העניקה לי קורס "מאמנים לריצות ארוכות" בקמפוס שיאים אצל אבי דה פילוסוף. באותה תקופה אבי התאמן לחצי מרתון ניס בריוויירה הצרפתית שבה השתתף פעם ראשונה כרץ פראלימפי עם אופני יד (מאז אבי השתתף בלא מעט מרוצים גם במרתון ברלין האחרון). אבי בחר דווקא בניס מכיוון שזהו המרתון המהיר האחרון שעשה לפני הפציעה ורצה לסגור בו מעגל. רצה הגורל והתאריך של המרתון היה בדיוק בשבוע יום הולדת 40 שלי. כמובן שלא סירבתי וזכיתי במרתון להשתתף במרתון מדהים שמתחיל בניס ומסתיים בקאן לאורך כל רצועת החוף. המרתון התחיל בגשם זלעפות, ראינו את אבי מוזנק וזכיתי שחיכה לי בסיומו. לאורך כל המרוץ יש ליווי מדהים כאשר לכל הנשים שהשתתפו, הקהל מחא כפיים וצעק 'מאמו'".

מי המודל לחקוי שלך?
אמא שלי שגידלה אותנו לבד (אבא שלי נפטר ממחלת הסרטן כשהייתי בת שלוש), ולעולם לא חסכה מאיתנו דבר והייתה שם תמיד בטוב וברע.

המלצה על סרט/ספר שנתן לך השראה?
"THE LAST MILESTON של אליוד קפיצוגה. המסר שלו – הדרך שבה אתה מתייחס לכאב מעצבת את דרך חייך"