לכל ספורטאי השבוע לחצו כאן

ולריה לרמן, 17, מעלה אדומים, תלמידת תיכון אורט תעופה וחלל מעלה אדומים.

"כשאני רצה, אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל" | צילום: אלבום פרטי

איך נכנסת לראשונה לספורט? 
"התחלתי לרוץ בסביבות גיל 13 בעקבות אמי. בראשית דרכי הייתי מסוגלת לרוץ רק כשני קילומטרים, אך הספורט הזה מיד מצא חן בעיני והתחלתי לרוץ כשלוש-ארבע פעמים בשבוע אחרי הלימודים".

למה בחרת דווקא בספורט הזה?
"התנסיתי בענפי ספורט שונים במהלך השנים: התחלתי מבלט וריקודים סלוניים, לאחר מכן עברתי לטניס ורק בגיל 13 נכנסתי לעולם הריצה. כשאני רצה, אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל, אני מרגישה חופשית, קלה – כאילו אני עפה. אין לי מילים לתאר את תחושת העילוי שלי בכל פעם שאני מצליחה להגביר את קצב הריצה".

מה ענף הספורט האהוב עלייך? 

"כפי שכתבתי, ענף הספורט האהוב עלי הוא כמובן הריצה, אך מלבד זאת אני נהנית גם לרכוב על אופניים, לשחק טניס ולהרים משקולות".

"ענף הספורט האהוב עלי הוא כמובן הריצה" | צילום: אלבום פרטי

היכן את מתאמנת?

"אני מתאמנת בקבוצת הריצה של הגר מלכה במעלה אדומים – אנו מבצעים אימון כוח ואימון ריצה כל שבוע, בנוסף לכך היא בונה לי תוכנית אישית לכל מרוץ".

כמה שעות שבועיות או מספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?

"אני מקדישה בין 14-16 שעות לספורט כל שבוע – אני מבצעת אימוני ריצה עצימים, אינטרוולים, ריצות נפח ואימוני כוח".

ספרי על תחרויות שהשתתפת בהם?

"התחרות הראשונה בה השתתפתי אי פעם היתה מרוץ מעלה אדומים השני, במקצה ה-10 קילומטרים. זכיתי במקום הראשון בין כל הנשים. סיימתי את עשרת הקילומטרים בזמן של 49 דקות ובאותו הרגע החלטתי להקדיש את חיי לריצה. במהלך השנים הבאות השתתפתי בעוד עשרות מרוצים, חלקם במקצי ה-10 קילומטרים וחלקם במקצי חצי מרתון. בשנת 2018 השתתפתי במרוץ עלם חולון במקצה חמישה קילומטר והגעתי במקום הראשון מבין כל הנשים. בחצי המרתון של מרוץ הנחל הגעתי למקום השני מבין כל הנשים. במקצה ה-24 ק"מ במרוץ הר איתן בו גם כן הגעתי למקום השני מבין הנשים ובחצי מרתון מודיעין בו זכיתי במקום הראשון בקטגוריית הגיל שלי והגעתי למקום הרביעי מבין כל הנשים, עם שיא אישי של 21. 1 ק"מ בשעה ו40 דקות. לפני מספר חודשים ביקרנו בבודפשט וגם שם לקחנו חלק במרוץ במקצה של שבעה קילומטרים, בו הגעתי למקום הרביעי מבין כל הנשים. זו היתה הפעם הראשונה בה השתתפנו בתחרות ריצה בחו"ל, לכן ההתרגשות היתה בשיאה".

"אם רוצים בכך, ניתן למצוא את הזמן המתאים. גם אם זה נראה כחלום רחוק" | צילום: אלבום פרטי

שיא אישי מיוחד. 

"ההישג שאני הכי גאה בו היה השתתפות במקצה המרתון המלא בים המלח בו לקחתי חלק לפני מספר ימים. היה זה המרתון הראשון שלי אליו התכוננתי במשך כארבעה חודשים. הצלחתי לסיים את המרחק המטורף הזה בשלוש שעות ו-38 דקות ודורגתי במקום החמישי מבין כל הנשים ובמקום הרביעי בקטגוריית הגיל שלי. תחושת השמחה שהרגשתי בסוף המרוץ היתה עילאית, הבנתי שהשגתי את מטרתי".

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן? 

"הריצה היא זו שגורמת לי לקום בבוקר – כשאני מתעוררת, אני יודעת שאעשה לפחות אימון אחד במהלך היום שיגרום לי להרגיש מאושרת ומלאת סיפוק. מדי פעם מלווים אותי חששות, ואני שואלת את עצמי – מה יקרה אם לא אצליח לעמוד בציפיות של עצמי ושל קרובי? מה יקרה אם לא אצליח באימון, אם אעצור במהלך תחרות? אך מיד כשקולות כאלו תוקפים אותי, אני מגרשת אותם במשפט המחץ שלי – 'I never lose: either I win, or I learn'".

"ההישג שאני הכי גאה בו היה השתתפות במקצה המרתון המלא בים המלח" | צילום: אלבום פרטי

האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?

"מאז שהתחלתי להתאמן, אני מאוד מקפידה על התזונה שלי, במיוחד בתקופה שבה אני מתאמנת לתחרות רצינית. אני אוכלת תפריט מסודר, עשיר בפחמימות וחלבונים בשעות מסודרות במהלך היום בהתאם לשעות האימונים שלי. בנוסף לכך אני משתדלת לשקול את עצמי לבדוק את רמת הברזל בדם כל פרק זמן קבוע כדי לוודא כי המדדים שלי תקינים ולא משתנים בעקבות האימונים הרבים".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, לימודים ומשפחה?

"כתלמידת תיכון לא קל לי לשלב בין הלימודים לספורט, במיוחד כשהוא כל כך תחרותי. כבן אדם פרפקציוניסטי, אני מנסה להצטיין גם בריצה וגם במקצועות אותם אני לומדת, לכן לא פעם אני מוצאת את עצמי בתקופות מאד לחוצות ומלאות במשימות. אחד הדברים שעוזרים לי לשלב בין התחומים הוא היומן שלי – אני כותבת בו את סדר היום שלי, כך שאני לא שוכחת לעשות את כל מטלותיי. בתקופות שבהן יש לי פחות לחץ אני מבלה עם חברי ומשפחתי ולשמחתי המורים שמלמדים אותי מודעים למצבי והם מוכנים לבוא לקראתי בימים בהם מתקיימות התחרויות שלי".

על מה היית מוותרת בספורט שלך?

"בתקופה שבה התאמנתי למרתון המלא חוויתי קשיים רבים שבגללם אף שקלתי לוותר על המרתון – לאחר ריצות הנפח הארוכות סבלתי משפשופים איומים בזרועות ומיבלות ברגליים ואף נשרו לי שתיים מציפורני רגלי. הייתי מוותרת בשמחה על הכאב שמלווה אותי לעיתים קרובות במהלך הריצות, אך זהו חלק בלתי נפרד מהאימון וצריך להתגבר עליו".

ספר סיפור בלתי נשכח?

"כחודש לפני יום המרתון, נשך אותי כלב כשחזרתי מבית הספר הביתה. מכיוון שלא הכרתי את הכלב או בעליו, נאלצו לחסן אותי כ-15 פעמים ברגלי הימנית – הזריקות ניתנות לתוך הפצע שנוצר מהנשיכה. באותו יום חששתי מאוד שהחלום שלי לרוץ מרתון שלם נגדע באיבו, שכן ביום למחרת הייתי צריכה לרוץ את הריצה המסכמת שלי, אך בגלל החיסונים סבלתי מכאבים איומים בשוק. למרות הכל, לא ויתרתי לעצמי אף לא לרגע אחד. חבשתי את רגלי, ורצתי את 40 הקילומטרים שנקבעו לי ללא עצירה אחת. הרצון שלי גבר על כל הקשיים והכאב".

מי המודל לחיקוי שלך? 

המודל לחיקוי שלי היא הרצה ילנה דולינין. אני מעריצה אותה על כך שהיא מצליחה לשלב את קריירת הריצה שלה עם עבודתה בתחום המחשבים ועם חיי המשפחה שלה. אני מאוד מקווה שכשאגדל, אשכיל לנהל את חיי כמוה, ואדע לא לוותר על אף תחום. היא אלופה אמיתית".

תני טיפ לספורטאים שקוראים אותך עכשיו?

"אני מאחלת לכל מי שקורא את הכתבה הזו להמשיך לעסוק בתחום הספורט בו הוא עוסק ואם לא – להתחיל לבצע פעילות ספורטיבית כלשהי באופן עקבי. המסר שלי הוא שכל אחד יכול להתאמן ולשפר את איכות חייו – אם רוצים בכך, ניתן למצוא את הזמן המתאים. גם אם זה נראה כחלום רחוק – כשתתחילו להתאמן תראו לאילו תוצאות מדהימות ניתן להגיע. תזכרו שגם הרצים הטובים ביותר התחילו מקילומטרים בודדים. אין דבר העומד בפני הרצון".

מה המטרה הבאה שלך? 

"בעוד כחודש אני מתכוונת להשתתף במקצה ה-10 קילומטרים במרוץ כפר סבא ובמקצה ה-5 קילומטרים במרתון ירושלים. בשני המרוצים אני מקווה לקבוע שיאים אישיים, ואולי אף להתברג לשלישיה המנצחת בקטגוריית הגיל שלי. אך גם אם לא אצליח – אמשיך להשתתף ולנסות במרוצים הבאים".

לכל ספורטאי השבוע לחצו כאן

אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל לדגנית [email protected] לקבלת השאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.