גילי רייכמן (צוקרמן), 29, מועדון הטריאתלון וספורט הסבולת Elite-IL, סטודנטית ועוזרת מחקר במכללת וינגייט.
"בגיל 15 התנסתי לראשונה בטריאתלון, ואחרי שנה בערך, התחלתי להתאמן בצורה רצינית" | צילום: צלמי שוונג
מקום מגורים: כרכור
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"תמיד אהבתי ספורט וכילדה השתתפתי בהמון חוגים והתנסתי בהרבה ענפים. בסביבות גיל 12 התחלתי להתמקד טיפה יותר – בשחייה ובריצה במסגרת מרוצי שדה בבית הספר, עדיין שום דבר לא היה מקצועי. בגיל 15 התנסתי לראשונה בטריאתלון, ואחרי שנה בערך, התחלתי להתאמן בצורה רצינית. בגיל 18 החלטתי שאני רוצה להתפתח בתחום ולהגיע הכי רחוק שאני יכולה".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"למדתי בבית ספר יסודי צומח, כך שבהתחלה לא היה בו אולם ספורט ולכן שיעור ספורט היה מתקיים בכיתה. באחד השיעורים המורה הציגה לנו את ענפי הספורט השונים, ביניהם טריאתלון. נדלקתי על הרעיון, אבל לא היו מועדונים או אגודות, או אפילו חוגים באזור. בגיל 15, כשמדריך השחייה שלי הציע לי לנסות לעשות טריאתלון, אחרי שראה אותי רצה, החלטתי ללכת על זה ומאז בעצם אני שם. זה ענף מגוון, מעניין ומאתגר, שמשלב המון אלמנטים, לכן אף פעם לא נמאס".
ענף הספורט האהוב עלייך?
"טריאתלון כמובן. אם צריך לבחור בענף אחד מבין השלושה אז כנראה שזה יהיה הריצה – עצם הפשטות שבו, שרק צריך להיכנס לנעליים ולרוץ לאן שהרגליים יקחו אותך, שאפשר לעשות אותו כמעט בכל מקום וכמעט בכל זמן, קונה אותי לגמרי".
היכן את מתאמנת?
"בגדול אני מתאמנת הרבה לבד, קצת עם המועדון שלנו, Elite-IL וקצת עם נבחרות אס״א במכללה. אבל כרגע אני בפסק זמן קצר, כי אנחנו מחכים לילד".
"מאוד קשה אחרי פרישה מספורט הישגי להתחרות" | צילום: צלמי שוונג
כמה שעות שבועיות את מקדישה לספורט?
"בתקופה שבה התאמנתי באופן מקצועי, הייתי משקיעה בסביבות 25 שעות שבועיות. היום, עם הלימודים והעבודה, סדר העדיפויות והזמן החופשי קצת השתנו, ולפי התקופה והמטרות מתאמנת בין 6 ל-12 שעות בשבוע".
תחרויות שהשתתפת?
"השתתפתי בהמון תחרויות טריאתלון ספרינט ואולימפי, המון מרוצים תחרותיים ועממיים, מרוצי שליחים, קצת תחרויות אופניים ומשחים. לאחרונה, כשחיפשתי לי אתגר חדש, השתתפתי פעמיים בחצי איש ברזל, ישראמן צפון 2014, ישראמן אילת 2015 וכמה חצאי מרתון".
שיא אישי.
"לא עדכני במיוחד, אבל ההישגים הכי גדולים שלי הם: מקום 23 באליפות אירופה עד גיל 23 ב-2008, ניצחון במשחקי המכביה לנוער בשנת 2005 וניצחון באליפות ישראל לנוער שנתיים ברציפות 2005-2006. מבחינת תוצאות אישיות: שיא אישי של 38:28 ד׳ בריצת כביש 10 ק״מ ו-20 ד׳ ב-1,500 מטר שחייה בבריכה קצרה".
"כשבאמת אוהבים את הספורט, לא צריך יותר מדי בשביל לקום בבוקר להתאמן" | צילום: רוני חרובי
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"כשבאמת אוהבים את הספורט, לא צריך יותר מדי בשביל לקום בבוקר להתאמן. אבל בתקופות לחוצות, כשהעייפות מתגברת והאופציה להישאר לישון עוד קצת מאוד מפתה, חשוב לקבוע איזושהי מטרה, התמודדות עם מרחק חדש, ניסיון לשבור שיא, תחרות ספציפית לקבוע בה תוצאה יפה וכדומה, זה נותן מסגרת ועוזר לשמור על שגרה גם כשקשה".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"אני משתדלת לאכול כמה שיותר מאוזן, אוכל בריא וכמה שפחות מתועש. היתרון שלי הוא שאני ממש ממש אוהבת ירקות, כמעט בכל צורה. החיסרון שלי הוא שאני מאוד בררנית ובעייתית באוכל, לכן המגוון שלי די מצומצם".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"כמו שציינתי כבר, האהבה שלי לספורט היא מה ששומר אותי קרוב אליו ולאורח החיים הפעיל. אבל אני חושבת שהסוד האמיתי לשילוב אידיאלי הוא קביעת סדר עדיפויות ברור, והבנה שאין מה לעשות, אנחנו לא מקצוענים, ויש דברים בחיים שהם לא פחות חשובים כמו מקור הפרנסה שלנו, המשפחה שלנו והחברים".
"כשמדריך השחייה שלי הציע לי לנסות לעשות טריאתלון, אחרי שראה אותי רצה, החלטתי ללכת על זה ומאז בעצם אני שם" | צילום: יוסי רובננקו
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"הייתי מוותרת על ההתקלויות באריזות של ג׳לים גמורים, בפנימיות זרוקות ובלכלוך שספורטאים משאירים בטבע ובכלל. אחד הדברים היותר מרגיזים שיש".
סיפור בלתי נשכח?
"קשה לתאר בכמה שורות כל אחד מהסיפורים הבלתי נשכחים שלי, ויש כמה חשובים שהשפיעו לי על הקריירה כספורטאית ובכלל כאדם, אבל אנסה בכל זאת.
מאוד קשה אחרי פרישה מספורט הישגי להתחרות. באיזשהו מקום תמיד יש תחושה שזה לא מספיק מהיר, עד רמה שקיבלתי החלטה לא להתחרות יותר. באיזשהו שלב החלטתי שזה מה יש ושאני כן רוצה להמשיך להשתתף בתחרויות מדי פעם. גיליתי את נפלאות הזינוק הנינוח, אין את הלחץ של התחרות, אין ציפיות ואין פחד מאכזבות.
בינואר האחרון זינקתי לישראמן בשתי שלשות. עבור אחת מהן שחיתי ועבור השנייה רצתי. בריצה הייתי בכושר טוב, בשחייה קצת פחות. הכוננות של הגוף במצב תחרות והתחושה הזו שאתן את כל מה שיש לי ומה שיהיה יהיה טוב, הביאו אותי לשחייה מצויינת, יציאה מהמים עם שחייניות חזקות מאוד, באופן שממש לא ציפיתי. בריצה כן היו לי ציפיות מעצמי וגם הייתי החולייה הסוגרת את השלשה ורציתי לנסות לנצח. הייתי בעמדה שהאמנתי בעצמי שאני יכולה. הניסיון וההכרות שלי עם הגוף הביאו אותי לאחת התוצאות הטובות שלי בחצי מרתון, בתנאי מזג אוויר לא פשוטים בכלל, ולניצחון השלשה שלנו. בקיצור, בכל חיסרון יש גם יתרון".
"בתקופה שבה התאמנתי באופן מקצועי, הייתי משקיעה בסביבות 25 שעות שבועיות" | צילום: רוני חרובי
מודל לחיקוי.
"בספורט, אין ספק שאלו הם אמה סנואוסיל, שתמיד ידעה לשים את מרכז הכובד בתחרויות החשובות ולנצח בהן. וחביאר גומס הבלתי נגמר, הטריאתלט הכי גדול והכי יציב בהיסטוריה שהוא גם איש צנוע ומפרגן, אישיות גדולה גם ללא קשר ליכולות המדהימות שלו. בחיי היום יום זוהי סבתא שלי, שעברה כל כך הרבה דברים בחיים ואיכשהו, עם הגישה הסופר חיובית שלה היא תמיד מצליחה להמשיך הלאה ולסחוף אחריה את כולם. גם היום, בגיל 84 ואחרי אירוע מוחי, עם האישיות המרשימה שלה, חוש ההומור הייחודי והקסם האישי, היא עושה לכולנו בית ספר".
טיפ לספורטאים אחרים?
"תשקיעו באמת במה שחשוב לכם. רק זה בשילוב המון סבלנות והתמדה, יביא אתכם להצלחה בספורט ובכלל".
"בינואר האחרון זינקתי לישראמן בשתי שלשות. עבור אחת מהן שחיתי ועבור השנייה רצתי" | צילום: תומר פדר
מה המטרה הבאה?
"רציתי להתכונן למרתון טבריה 2017. אבל התוכניות השתנו. אחרי הלידה אקבע לעצמי מטרות חדשות".
