אלה אפוטקר, סייעת בגן ילדים.

"בחרתי בענף הטריאתלון כי הוא משלב את האתגר בשלושת הענפים" | צילום: צלמי שוונג

מקום מגורים: קיבוץ כרמיה

איך נכנסת לראשונה לספורט?
"נכנסתי לספורט במטרה לרדת במשקל. התחלתי לרוץ סביב הקיבוץ, לאחר זמן מה גיסתי הציעה לי להצטרף לאימוני הטריאתלון בקבוצה שבה היא מתאמנת 'הקבוצה האתגרית של עוטף עזה' בהדרכת יוסף למדן".

למה בחרת דווקא בספורט זה?
"בחרתי בענף הטריאתלון כי הוא משלב את האתגר בשלושת הענפים, שחייה, רכיבה וריצה. חשוב לי האתגר אבל לפני הכל חשובה לי ההנאה".

ענף הספורט האהוב עלייך?
"ענף הספורט האהוב עלי הוא ריצה, הזמינות והנגישות, לנעול נעליים ולצאת לרוץ בטבע, על כבישים ובשמורה ליד הבית לבד ועם חברים. הריצה מנקה לי את הראש ומאפשרת לי להתמודד עם היום שהיה לקראת היום הבא".

היכן מתאמנת?
"אני מתאמנת עם 'הקבוצה האתגרית של עוטף עזה' בהדרכת יוסף למדן. קבוצה המורכבת מגברים ונשים מיישובי עוטף עזה מהמועצות האזוריות אשכול, שער הנגב ,וחוף אשקלון. קבוצה מדהימה ותומכת, משפחה שנייה שלי".

כמה שעות שבועיות את מקדישה לספורט?
"מתאמנת בין 9-10 שעות בשבוע, שכוללות אימוני ריצה, שחייה, אופניים וחדר כושר".

תחרויות שהשתתפת?
"משתתפת במשחי מים פתוחים, מרוצים טריאתלונים וטריאתלון הנשים שהאווירה המעצימה שבו היא העיקר בחוויית הספורט".

שיא אישי.
"חצי מרתון הראשון שלי שרצתי השנה במרתון תל אביב, אירוע שהתכוננתי והתאמנתי אליו בציפייה רבה".

מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"האנרגיות החיוביות שפותחות לי את היום ונותנות לי את הכוח להמשך היום".

האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"מקפידה על תזונה נכונה לפי תפריט שקיבלתי מדיאטנית. אוכלת מסודר ומשתדלת להימנע ממתקים ושטויות".

מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"אני מבצעת את האימונים שלי בשעות הבוקר המוקדמות או בערב אחרי שעות העבודה, הספורט חשוב לי ותמיד אמצא את הזמן להתאמן".

"הייתי מאושפזת מחוסרת הכרה מספר ימים עם פגיעת ראש קשה" | צילום: צלמי שוונג

על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"הייתי מוותרת על הרכיבה, איתה אני ביחסי אהבה- שנאה, ולמרות הכל עדיין אני לא מוכנה לוותר לעצמי על שום חלק בשגרת האימונים".

סיפור בלתי נשכח?
"בנובמבר 2014, בשיא ההכנה למרוץ אייל, עברתי תאונת דרכים קשה, הייתי מאושפזת מחוסרת הכרה מספר ימים עם פגיעת ראש קשה. 5 חודשים מהחיים שלי נמחקו. תהליך השיקום בבית לוינשטיין נמשך 4.5 חודשים שבתחילתם לא חשבו שאחזור ללכת. יחד עם טל, הפיזיותרפיסטית בבית לוינשטיין, לאט לאט חזרתי ללכת ובהמשך לרוץ, 600 מ' הראשונים בתוך המחלקה ובהמשך בעזרתו של יוסף למדן שמעולם לא ויתר לי, חזרתי לרוץ עם הקבוצה האתגרית עד למרתון תל אביב האחרון בו רצתי 21 ק"מ".

מודל לחיקוי.
"הספורט הוא מטרה אישית שלי. אני מתמידה בו כי אני אוהבת את זה ללא קשר לשום אדם או מודל".

טיפ לספורטאים אחרים?
"אף פעם לא לוותר, תמיד להמשיך לחלום ולהגשים".

מה המטרה הבאה?
"כל דבר בזמנו. אני עדיין נמצאת בתהליך שיקום והחזרה לספורט היא חלק מזה".