אירית גרינברג קושניר, 41, עובדת בחברת NEX Markets
איך נכנסת לראשונה לספורט?
"הגעתי ממשפחה בה מעודדים את העיסוק בספורט. רצתי שנים רבות, אבל רוב הזמן בלי הכוונה מקצועית ובצורה חובבנית לחלוטין. רק בשלוש השנים האחרונות, לאחר שהצטרפתי לקבוצת ריצה, ובמיוחד מאז שהתחלתי להתאמן אצל שליו ברוש, התחלתי לעלות במרחקים ולבדוק את הגבולות שלי".
למה בחרת דווקא בספורט זה?
"התחברתי לסוגי ספורט רבים, אך ריצה היא אחד הדברים הכי נגישים שיש, אין צורך בהרבה ציוד, נעליים, חזיית ספורט טובה ואפשר לרוץ כמעט בכל מקום".
ענף הספורט האהוב עלייך?
"ריצה, שחיה, סקי".
היכן מתאמנת?
"באמצע השבוע בדרך כלל לבד, בפארק הירקון. בריצות ארוכות של סופ"ש – עם ישי ורטהיימר".
כמה שעות שבועיות ומספר אימונים שבועיים את מקדישה לספורט?
"עצימות האימונים תלויה בשלב בו אני נמצאת. אני מניחה שהממוצע הוא חמישה אימונים בשבוע. אימוני אמצע השבוע קצרים יחסית ועורכים 1-1.5 שעות לאימון. בסופי השבוע האימונים הארוכים יותר, ריצות ארוכות בשטח שעשויות להגיע עד לתשע שעות".
תחרויות שהשתתפת?
"אני משתתפת בתחרויות לכל מיני מרחקים החל מ-10 ק"מ ועד 100 ק"מ. ביניהם: מרוץ הרצליה, מרתון טבריה, צ'אלנג' 24 וסובב עמק".
שיא אישי.
"שיאי אישי, סובב עמק 2018, מקום ראשון בנשים במקצה 100 ק"מ, בתוצאה 11:22 שעות".
מה גורם המוטיבציה שלך לקום בבוקר ולהתאמן?
"הידיעה שהריצה זה הזמן שלי עם עצמי. בריצות בטבע עם חברים – הזריחה היא תמיד אירוע מיוחד שבזכותו המאמץ הפיזי שווה את זה".
האם את מקפידה על תזונה נכונה? ואם כן, מהי התזונה שלך?
"משתדלת להקפיד על כמויות חלבון גדולות, לצמצם בפחמימות, לא להגזים במתוקים ולאכול הרבה ירקות ופירות. אם אני מרגישה שאני צריכה ייעוץ מקצועי, למשל בתקופה שלפני תחרות, אני נעזרת בלימור ביגון, שהיא גם אולטראיסטית, מאמנת ריצה ונטורופתית, שמבינה את הצרכים שלי".
מה הסוד שלך לשילוב בין ספורט, קריירה ומשפחה?
"מערכת שעות מסודרת וההבנה שכל השקעה בדבר אחד דורשת ויתור על דבר אחר. אני לא יוצאת לבלות הרבה ואני בקושי צופה בטלוויזיה, אם כן – אני מנצלת את הזמן כדי לעשות מתיחות".
על מה היית מוותרת בספורט שלך?
"אינטרוולים".
סיפור בלתי נשכח?
"לתחרות ה'צ׳אלנג׳ 24' בחודש מרץ 2018 באתי במטרה לעשות 100 ק״מ בפעם הראשונה. מדובר במרוץ הקפות, כאשר אורך כל הקפה הוא 11.5 ק״מ בערך. כאשר השעון הראה ״100 ק״מ״ לקראת סוף ההקפה האחרונה – עצרתי באמצע המדבר, ממש ״שום מקום״, צילמתי את השעון, פרצתי בבכי משחרר וחיבקתי את המאמן שלי, שליווה אותי באותו מקטע. באותו הרגע לא חשבתי על סיום המרוץ, אלא רק על כך שהשגתי את המטרה לשמה באתי – לרוץ 100 ק"מ. את 2.6 הק״מ הנותרים עד לסיום רצתי בתחושת אופורית מטורפת ושמחה גדולה".
מודל לחיקוי?
"האמת, קשה לבחור. לשמחתי יש הרבה נשים מצליחות בעולם האולטרה, בארץ ובעולם. מכל אחת, בדרכה, אני לומדת משהו. על דבקות במטרה, על שילוב הריצה עם החיים וכדומה. כמה שמות: קרול חן, דלית לוין, ליאת נתנאל, קמיל הרון, קורטני דוולטר, מגדלנה בולה, סאלי מק'רה".
טיפ לספורטאים אחרים?
"תבחרו ספורט שאתם נהנים ממנו, כך תוכלו להתמיד בו לאורך זמן".
מה המטרה הבאה?
"כלום עדיין לא סגור, אבל אני מחפשת מרוץ 100 מייל מעניין להתנסות בו".
אם גם אתם ספורטאים ורוצים לקחת חלק במדור, פנו במייל [email protected] לדגנית לקבלת שאלון ואולי גם אתם תופיעו במדור ספורטאי השבוע.