כל רצה ורץ מכירים את הקלישה (כן כן, המונח הנכון הוא קלישה ולא קלשאה), "ריצה היא הפסיכולוג הטוב ביותר". סיפורו של תומר רוזנפלד, 32, תל אביב, עורך דין במקצועו, מוכיח כי זו אינה סתם אמירה, אלא החיים עצמם. ההחלטה לנעול נעלי ריצה ולצאת יום בהיר אחד לרוץ ולקחת את עצמו בידיים, הובילה אותו אל מחוזות שלא חלם שיהיה בהם. כשהוא שוקל 107 ק"ג בשיא, החליט שהרגע הטוב ביותר לעשות שינוי הוא עכשיו. מאז הספיק להשיל למעלה מ-30 ק"ג ממשקלו ולהגיע להישגים אישיים בתחום הריצה.

"אף פעם לא אהבתי ספורט" | צילום: אלבום פרטי

כתבות נוספות בנושא
מה תחזית מזג אוויר הצפויה לרצים במרתון תל אביב?
טיפים חשובים לרצים במכל המקצים במרתון תל אביב
מדריך תזונה למקצי 5 ו-10 במרתון תל אביב

רוזנפלד מספר כי תמיד סבל מעודף משקל ולא אהב לעשות ספורט. לפני הגיוס, בגיל 17, נפצע בתאונת עבודה שגרמה למספר חוליות בעמוד השדרה שלו לזוז. בהתייעצויות עם אורתופדים מומחים, מסרו לו הרופאים כי עדיף שיימנע מפעילות גופנית ואם אפשר, שלא יזוז הרבה. בעקבות אירוע אישי שעבר, החליט רוזנפלד לקחת את עצמו בידיים, "אף פעם לא אהבתי ספורט. הייתי מהתלמידים שתמיד בורחים משיעורי ספורט. מאז אותה תאונה קיבלתי סוג של אישור לכך שאסור לי לרוץ ובכלל, לא כדאי שאעשה הרבה ספורט", מספר לנו רוזנפלד בראיון אישי שערכנו עימו.

כילד, לא היה ספורטיבי במיוחד והוא ניסה לבצע הליכות, אבל ספורט לא היה משהו קרוב אליו. יום בהיר אחד, בגיל 27, נעל נעלי ריצה ויצא לרוץ. "גרתי אז ברחוב רש"י, ברמת גן, קרוב לפארק הירקון", הוא נזכר, "ופשוט יצאתי לרוץ. רצתי 10 ק"מ בזמן של 1:02 שעות והרגשתי בעננים". על ההתחלה בה משלבים ריצה הליכה וריצה קלה, בניית הגוף וחיזוקו או תכנית אימון ל-10 ק"מ בשילוב אימוני אינטרוולים וכדומה, הוא דילג ועבר מיד למנה העיקרית.

מה המטרה הקרובה שלך?
"אני מתאמן למרתון בחו"ל באפריל. אני טיפה מתרגש. זה אמנם לא המרתון הראשון שלי, אבל הפעם הראשונה שאני מתאמן למרתון מהיר. על הדרך אני ארוץ בחצי מרתון תל אביב ביום שישי הקרוב, כאשר המטרה היא לרדת משעה וחצי. בשבועיים האחרונים לא הצלחתי להתאמן מסודר בגלל כאבים בקרסול ונסיעת עבודה לקניה שקצת שיבשה לי את הלוח הזמנים. אני מקווה שביום שישי הקרוב הכול יתחבר ויעבור כשורה".

"נכנסתי לאמוק של מרוצים. כמעט בכל שבוע הייתי במרוץ" |צילום: צלמי שוונג

בוא נחזור להתחלה. איך היתה ההרגשה לסיים ריצה פעם הראשונה?
"היה מדהים, התאהבתי בריצה. בשנת 2015 ושנת 2016 נכנסתי לאמוק של מרוצים. כמעט בכל שבוע הייתי במרוץ. היה אפילו סוף שבוע אחד או שניים בהם התחריתי גם בשישי וגם בשבת. נסעתי לכל 'חור' בארץ לרוץ 10 או 5 ק"מ, חצי מרתון, סתם, פשוט לרוץ. מרוץ חג המולד במעילא? אני אפילו לא יודע איפה זה, אבל יאללה הולכים".

תוך כדי אתה משנה את אורח חייך והרגלי האכילה?
"התחלתי לאכול בריא יותר, ירדתי במשקל והתלהבתי מהתוצאות. הצלחתי להגיע להישגים וכל זה ללא שום הנחייה של מאמן. הצלחתי לסיים 10 ק"מ בזמן של 45 דקות".

איך הגיבה המשפחה והסביבה?
"המשפחה והסביבה מאוד פרגנו. הם קצת חששו שאולי אני מגזים ונכנס לזה קצת יותר מדי חזק וזה גוזל לי את כל הזמן הפנוי. בשלב מסוים הם הבינו שאלו הם חיי החדשים ובטח עדיף על מה שהיה קודם".

"הגעתי למשקל שיא של 107 ק"ג". רוזנפלד | צילום: אלבום פרטי

לפני שנתיים עבר רוזנפלד קורס מאמני ריצה והצטרף ל"אדידס ראנרס". "זו היתה תקופה מופלאה. בתחילת הדרך היינו קהילה סגורה והרגשנו כמו סיירת נבחרת, קבוצת הריצה הכי נחשקת בתל אביב. הכרתי באדידס ובריצה בכלל, אנשים מדהימים. באיזשהו שלב הקבוצה גדלה מדי והקסם קצת פג מבחינתי". אחרי שהחליט לעזוב את הקבוצה, החל להתאמן אצל שליו ברוש  מקבוצת Magic Runners, בניסיון לרדת מ-40 דקות ב-10 ק"מ. אחרי שלושה ניסיונות כושלים בהם כמעט והצליח, במסגרת אירועי הריצה של מרתון טבריה, השתתף במקצה 10 ק"מ והגיע ליעד: 39:14 דקות.

"ארוץ בחצי מרתון תל אביב כאשר המטרה היא לרדת משעה וחצי"| צילום: אלבום פרטי

עולם הריצה קסם לרוזנפלד והוא לא הפסיק להתנסות ולמתוח את קצה גבול היכולת של עצמו, לבדוק עד לאן הוא יכול להגיע ומה גופו מסוגל להפיק. מלבד מרוצים "קצרים", הוא גם התנסה במסגרת "סובב עמק", במקצה 66 ק"מ, ללא שום הכנה ולווי מקצועי של מאמן. "היה לי קשה והתפרקתי אחרי סיבוב אחד", הוא נזכר, "ישבתי באוהל ולא רציתי להמשיך. אני לעולם לא אשכח את דורון צוף שהגיע, הרים אותי על הרגליים ומשך אותי סיבוב שלם. סיבוב ראשון סיימתי בשלוש וחצי שעות וסיבוב שני לקח חמש שעות. לא היה לי פשוט בכלל. תחושת הסיום של אתגר כזה היתה עוצמתית, זה משהו שאני לא יכול לתאר. כיום, בכל פעם שאני נתקל בקושי, אני נזכר ברגעים הללו".

מה היום היית אומר לתומר של לפני כמה שנים?
"אני אומר לתומר של אז ולכל הקוראים, לעבוד בצורה מסודרת, כן לפנות להנחיה של מאמן אישי או להצטרף לקבוצה. זה חשוב במיוחד למי שמתחיל לרוץ ועל אחת כמה וכמה שמתחילים בגילאים יותר מבוגרים ועם עודף משקל או בעיות בריאותיות. זה חשוב גם לרצים מנוסים. גם היום עם הניסיון הפרקטי מאין ספור מרוצים ועם הידע שרכשתי בקורס מאמנים, אני חושב שזה עדיין חשוב שיש מישהו מהצד שעוקב, מבקר ומתקן. היו לי פציעות רבות ועיכובים לאורך הדרך. אני בטוח שאם הייתי עובד מוקדם יותר עם מאמן, הייתי חוסך לעצמי פציעות רבות ונמצא היום במקום אחר".

אתה עדיין חושב על העבר שלך? מגביל את עצמך מבחינה תזונתית?
"כן, זה כל הזמן בתודעה. מאז שהתחלתי לרוץ אני שומר על אותו משקל. מדי פעם עולה או יורד קילו. אני לא נותן לעצמי לחרוג מטווח שהגדרתי. במהלך השבוע אני משתדל לאכול מסודר ובריא ובסופי שבוע טיפה משחרר".

"אני אומר לתומר של אז ולכל הקוראים, לעבוד בצורה מסודרת" | צילום: אלבום פרטי

טיפ לקוראים שלנו?
"אם חסרה לכם מוטיבציה, תקבעו לרוץ עם חבר. ממש קל לוותר לעצמך, במיוחד בחורף כשחשוך, קר וקשה לצאת מהמיטה. כשקובעים עם מישהו ויודעים שיש מישהו שמחכה לך וסומך עליך, הרבה יותר קשה להבריז. חוץ מזה, זה הרבה יותר כייף ביחד. אם עדיין לא הבנתם, אני ממש בעד לקחת מאמן או להצטרף למסגרת של קבוצה. במשך ארבע שנים עשיתי כמעט כל טעות אפשרית בריצה כשהתאמנתי לבד, בשנה האחרונה אני מרגיש שעם ההנחיה של המאמן שלי, שליו ברוש, דברים מתחילים להתחבר וההשקעה מניבה פרי. בנוסף, הטיפ אולי הכי חשוב שלי, הוא לקחת את הריצה בפרופורציה. זה כיף, זה מרגש, מכירים אנשים חדשים ומרתקים בזכות הריצה ומגלים דברים חדשים על עצמכם. מאוד קל להישאב לעולם הריצה, להקיף את עצמך באנשים שרצים, לחשוב שרק הם יכולים להבין אותך עכשיו ולהתאים את כל החיים לריצה, כאשר המשפחה, החברים ואפילו בן או בת הזוג הם בעדיפות נמוכה. הגישה של המאמן שלי, שאני ממש מתחבר אליה היא להתאם את הריצה לחיים ולא להפך. לא חייבים לקחת את הריצה לאקסטרים, אנחנו בסך הכול חובבנים. את תכנית האימון השבועית צריך להתאים לחיים שלנו ולא להפך. כמעט בכל שבוע אני מתייעץ עם שליו ומבקש לשנות את תכנית האימון אם נשארתי עד מאוחר בעבודה או אם יש לי אירוע בערב".