חשבתם פעם עד כמה אתם מוכנים לסבול כדי להשיג את התואר הנכסף "איש ברזל"? כמה אתם מוכנים להקריב וכמה באמת בוערת בכם התשוקה לסיים את אחת התחרויות הקשות שיש? הנה סיפורה המדהים של מיכל מורנו שמלמד אותנו שהכל, אבל הכל בראש.
"אני רוצה להרגיש ככה" מיכל מורנו בישראמן | צילום: אלבום פרטי
עוד כתבות תחרות איש ברזל
המסע המטלטל של סוניה אריאלי לאליפות העולם בחצי איש ברזל
האישה שסיימה כל תחרות איירונמן על כדור הארץ
שרון אלמגור סיימה את הנורסמן
מיכל מורנו, 46, מקרית אתא, היא מנהלת בחברת ביטוח ונכנסה לעולם הספורט רק לפני שנתיים. לפני שנכנסה לעולם הספורטיבי, נהגו משפחתה ללכת לקאנטרי בשבת, אך היא לא אהבה להיכנס למים ותמיד העדיפה לשבת בחוץ עד שדבק בה הכינוי "אחראית צידנית". שבת אחת, בעודה יושבת ושומרת על הצידנית, התיישבו לידה חברים מקבוצת הטריאתלון B-Together אותה מאמן ששי דורי והחלו להעביר חוויות על אימון השבת שלהם, "הם היו מלאי אדרנלין", היא נזכרת, "העבירו צחוקים וחוויות מאותה שבת ומאותה הרכיבה. "את המאמן ששי הכרתי כאבא של ילד מהכיתה של בני", היא מספרת. היא מגדירה את עצמה כאדם חברותי מאוד ומיד החלה ליצור איתם שיחה ורגע לפני שכל אחד התפזר לביתו, פנתה אל המאמן ואמרה לו, "אני רוצה להרגיש ככה". דורי סיפר לה כי הקבוצה מתאמנת כרגע לתחרות איש ברזל, מושג אשר שמעה לראשונה.
חלום שנרקם
המפגש המקרי עם חברי קבוצתו של דורי נחרט בה. כאשר טסה לטיול במרוקו, שותפתה לחדר שכנעה אותה לארוז במזוודה גם זוג נעלי ריצה ולצאת איתה לריצת בוקר ואת ניסיון הריצה הראשון שלה היא כנראה לא תשכח לעולם. מאותו הרגע היא החליטה להצטרף לקבוצה אולם לא היתה קבוצת מתחילים ברמה שלה, כולם התאמנו לתחרות איש ברזל. כאשר סיימו את התחרות והחלו להעלות פוסטים עם תמונות וסרטונים מהחוויות שעברו, התרגשה מורנו מאוד, "עוד לא עשיתי צעד אחד, אבל כבר ראיתי את עצמי עם חליפת טריאתלון בצבע כחול כתום, דגל ישראל וכרוז שמכריז, 'מיכל מורנו מישראל, את אירונמנית'. מאותו הרגע התחלתי לדמיין את עצמי בקו הסיום, איך אני נכנסת בשער".
לצורך הקמת קבוצה מתחילים, היה על מורנו לשכנע עוד מספר חברים שיצטרפו אליה. בעזרת כישוריה החברתיים, הצליחה מהר מאוד לאסוף עוד שני חברים. הם החלו להתאמן בצורה הדרגתית ומבוקרת. ארבעה חודשים לאחר תחילת האימונים כבר רצו את מקצה 10 ק"מ במרתון תל אביב והיא רכשה אופניים. "שלושים שנה לא רכבתי על אופניים, בגלל תאונה שעברתי בגיל 12. בגיל 42 למען הגילוי הנאות, לקחתי שני שיעורים פרטיים, עם דני לוי, המורה של הילדים". הבזקי תמונות שעלו בזיכרונה של מורנו לא אפשרו לה לעלות על האופניים ולרכוב.
"התחלתי לדמיין את עצמי בקו הסיום, איך אני נכנסת בשער" | צילום: אלבום פרטי
המאמן לקח אותה לחנות אופניים והיא רכשה אופני כביש, "שמתי את האופניים במזווה וכל פעם הבטתי בהם ואמרתי, 'אני ארכב עליכם'. כל פעם שעשיתי כביסה הסתכלתי עליהם ואמרתי, 'אנחנו עוד נהיה חברים'. אכן, צעד אחר צעד, כמו הילדים הקטנים שמתחילים לרכוב, עשיתי את השיעורים הראשונים".
כובשת יעדים
למרות שכבר רכבה על אופניים, היא נהגה ליפול לא מעט והצליחה להחליף לא פחות מארבע קסדות שנשברו, אך המטרה של מורנו היתה גדולה הרבה יותר ושום דבר בשלב זה לא יכול היה לעצור אותה. בעוד שספורטאים רגילים מתחילים מתחרויות טריאתלון למרחק ספרינט ולאט לאט עולים לאולימפי ומשם לאיש ברזל, מורנו כיוונה כבר מההתחלה גבוה, "אני מהתחלה דמיינתי את עצמי בעוד שנתיים בקו הסיום".
אחרי שהתגברה על טראומות הילדות ברכיבה, עברה ללמוד ולהכיר את עולם השחייה. עד אותו הרגע ידעה לשחות רק סגנון חזה, "ששי לימד אותנו חתירה שלב אחרי שלב. התאמנו יום יום, כל בוקר במשך שנתיים שלמות. היו פעמים רבות בדרך בהן עברנו את מחסום, 'הפעם הראשונה'. פעם ראשונה שרצים 10 ק"מ, פעם ראשונה שרצים חצי מרתון בירושלים, פעם ראשונה בה עושים טריאתלון ספרינט, פעם ראשונה בה מתחרים בטריאתלון מלא".
אל הקבוצה הצליחה מורנו לסחוף גם את בעלה לו יש קרע במיניסקוס. היה לה חשוב שהוא גם יהיה חלק מהחוויה והוא אכן הצטרף. מאז ירד 24 ק"ג, השתתף בטריאתלון ולא פספס אימונים. החוויה המשותפת קירבה ביניהם ולכבוד יום נישואין 25 הם החליטו להירשם יחד למרתון.
"התאמנו יום יום, כל בוקר במשך שנתיים שלמות" | צילום: אלבום פרטי
במשך שנתיים שלמות עברה מורנו מגוון תחרויות, החל מריצת 10 ק"מ ועד חצי איש ברזל בישראמן בינואר האחרון והכל במטרה אחת, להצליח ולהיות אשת ברזל. אולם רצונות לחוד ומציאות לחוד. שלושה שבועות לפני איירונמן אוסטריה אליו נרשמה, יצאה הקבוצה למחנה אימונים בטבריה. ביום השני של מחנה האימונים, ביצעה הקבוצה סימולציית שחייה ולאחריה רכיבה. במהלך הרכיבה, לאחר כ-70 ק"מ, ניסתה להרים את הבקבוק ולשתות, איבדה שליטה על האופניים ונפלה. "מיד הזמינו אמבולנס והשותף שלי לרכיבה שהיה איתי הכין קיבוע ליד. אחת המתאמנות אמרה שנראה לה כי שברתי את עצם הבריח, אבל נקווה שלא. אמרתי תודה לאל שזו הפציעה כיוון שהנפילה היתה על הראש והקסדה הצילה אותי". כאשר הגיעה למיון מיד אובחן שבר, "שאלתי את הרופא מה זה אומר? וכאשר הוא שתק הבנתי שהלכה לי התחרות. עברתי סדרת צילומים והשתחררתי עם המלצה לניתוח.
הכל בראש
באותו הזמן בעלה היה בדרכו למלון בטבריה עם הילדים כדי להצטרף למחנה האימונים. מורנו התקשרה לבשר לו על מה שקרה באותו הבוקר. במשך שלושה שבועות היא היתה מוגבלת, אך החליטה להצטרף בכל זאת למשלחת לאוסטריה, למרות שלא תכננה להשתתף בתחרות. אך הספק הקטן עדיין חלחל בה ולכן החליטה לעשות ניסיון ולראות האם היא מצליחה לשחות ביד אחת.
"בתחרות זמן החיתוך (הקאט-אוף) הוא עד 2:20 שע' בשחייה וראיתי שאני שוחה בקצב של 2:15 שע' הבנתי שיש סיכוי שאוכל לעשות את זה, חזרתי הביתה בהתלהבות, התחברתי לטריינר ורכבתי שעה וחצי מול הטלוויזיה עם יד אחת. סבלתי מכאבי תופת אבל המשכתי. בתחרות זמן החיתוך הוא שבע שעות. ששי הגיע אלינו הביתה וביקש לראות איך אני רוכבת". כאשר רצתה לרדת מהאופניים, היא החליקה וקיבלה מכה בעצם הזנב. "אמרתי לעצמי, 'כמה סימנים את צריכה כדי להבין שאת לא צריכה לעשות את זה?'. קיבלתי מכה תרתי משמע. הבנתי שאני רוצה מאוד אבל עכשיו זה לא יקרה". בשיחה שניהלה עם אחותה הבינה כי היא זו שבוחרת להסתכל ולפרש את הסימנים, "לא משנה מה יקרה, יכולת הבחירה היא שלנו איך להסתכל על הדברים".
"כמה סימנים את צריכה כדי להבין שאת לא צריכה לעשות את זה?". לאחר הפציעה | צילום: אלבום פרטי
לטיסה לאוסטריה היא הגיעה ללא ציוד התחרות שלה וללא שום כוונה להתחרות, אלא לעודד את חבריה לקבוצה. "לפני הטיסה הלכתי לעבודה ואחת העובדות שלי סיפרה שחלמה בלילה חלום ובה היא ראתה כתבה ענקית בעיתון עם הכותרת: 'למרות ששברה את עצם הבריח, עשתה איש ברזל'. צחקתי ואמרתי לה שעוד אגשים את החלום הזה. זה לא מופרך מהמציאות".
למרות שלא התכוונה כלל להשתתף בתחרות, היא לא יכלה לעמוד בפיתוי והמאמן הזמין אותה להצטרף לאימון השחייה ולבדוק האם היא מסוגלת לכך. חבר השאיל לה חליפת טריאתלון ואף על פי שהיה קר, היא היתה נחושה להצליח. "אני אדם מאוד משימתי", היא מספרת, "היה צריך לשחות עד הרפסודה ואני פשוט עפתי והגעתי לפני החברות שלי". הקצב ששחתה אפשר לה להשתתף בתחרות, "אמרתי לששי שאני יכולה לעמוד במשימה, למרות ששחיתי ביד אחת ואז התקבלה ההחלטה שאנחנו הולכים לאקספו ושוכרים אופניים. הגענו לאקספו והיה שם זוג אחרון במידה שלי. הם ראו אותי עם הקיבוע ביד והתאימו לי את המידה, נתנו לי קסדה וערכת פנצ'רים". בלילה היא כתבה לבעלה שאמור היה לטוס בבוקר ולהצטרף אליה וביקשה ממנו להביא איתו כמה דברים. "הוא ענה לי, 'את רוצה לעשות את התחרות?' אז עניתי לו, 'לא רוצה, חייבת', הוא ביקש שאכין לו רשימה".
"תפסתי את אחת המתנדבות וביקשתי שתעזור לי ויצאתי לרכיבה" | צילום: צילום: אלבום פרטי
במהלך התחרות המאמן שלה ליווה אותה, "יצאתי מהמים אחרי 2:05 שע' יחד עם חברה לקבוצה והתחלנו לרוץ לשטח ההחלפה. תפסתי את אחת המתנדבות וביקשתי שתעזור לי ויצאתי לרכיבה". המאמן שלה המתין וליווה אותה לאורך כל הדרך. במהלך הרכיבה סבלה מכאבים, אך לא הפסיקה לרגע. בעקבות תקלה טכנית הם נעצרו בק"מ ה-93 בטענה שלא עמדו בזמני החיתוך. ביום למחרת התברר כי היתה טעות בשיפוט והם קיבלו התנצלות וסלוט פתוח.
עם תחושת אכזבה גדולה מאוד הם חזרו לארץ והם החליטו לא לוותר ולנצל את היותם בכושר. הם מצאו מיד תחרות באסטוניה בעיר טאלין. לתחרות הזו היא יצאה מבלי לספר כמעט לאיש. אם כל הצרות מהן סבלה עד אותו רגע לא הספיקו, בבוקר התחרות, קראו המארגנים בשמה במערכת הכריזה כיוון שהסתבר שצמיג האופניים שלה התפנצ'ר, "היה נראה כאילו מישהו לקח סכין וחתך לי את הצמיג. הם קראו לי כדי שאבוא לראות". מהר מאוד הם תיקנו את הנזק והיא זינקה לתחרות. מהמים הצליחה לצאת אחרי 1:47 שע'. בשטח ההחלפה עזרה לה מתנדבת להתלבש, עלתה על האופניים והמשיכה לקטע הרכיבה כאשר חברה לקבוצה מלווה אותה ביציאה. את קטע האופניים סיימה בהצלחה כאשר לפניה נותרו עוד שבע שעות שלמות לסיים מרתון, "ידעתי שגם אם אני אזחל אותם אסיים".
"זה היה כמו שדמיינתי" | צילום: אלבום פרטי
איך היה לעבור את קו הסיום? כמו שדימיינת?
"זה היה כמו שדמיינתי. ששי שאל אותי איך אני רוצה להיכנס לשער הסיום. אמרתי לו שאחזיק ביד שמאל את הדגל ואתה בצד ימין".
מה התכניות להמשך?
"יש לי עדיין סלוט. התכנון הוא לרדת מ-15 שעות. בפברואר אני ובעלי עושים יחד את מרתון תל אביב לכבוד יום הנישואין ה-25 שלנו. המטרה שלי שהספורט יהיה דרך חיים ולא רק לסמן וי, אני מאוד רוצה שהילדים שלי יכנסו לזה".
להרשמה לישראמן לחצו כאן
