כשרצון, נחישות, התמדה וחיפוש אחר אתגרים, פתאום מגלים אותך באמצע החיים, דברים מתחילים להשתנות. זה בדיוק מה שקרה למירב בוחבוט, 47, מנהלת גבייה במכללת גבעת וושינגטון שבימים אלו סיימה לימודי NLP ואימון תזונה בשאיפה להעביר את כל הידע שצברה והניסיון העשיר שיש לה הלאה.
"שקלתי הרבה מעל 100 ק"ג" | צילום: אלבום פרטי
עוד כתבות בנושא
"ירדתי 53 ק"ג ואני מאוהבת בריצה"
"הורדתי 60 ק"מ ממשקלי והריצות עזרו לי לעצב את הגוף"
"השנה אשתתף בטריאתלון נשים בשלשה משפחתית"
"הייתי שמנמונת ומאז שאני זוכרת את עצמי נלחמתי בדיאטות ולא עשיתי בכלל ספורט", מספרת בוחבוט כיצד סבלה מעודף משקל. עם השנים ואחרי כל הריון שעברה הוסיפה עוד משקל, "בעלי היה קצין בצבא ולא חזר כל יום הביתה אז נהגתי לשבת מול הטלוויזיה ולחגוג, אוכל היה מנחם, נכנס בלי הרבה מחשבות". היא הגיע לשיא במשקל לפני 8 שנים לאחר לידת בתה הקטנה. "כשהייתי שמנה הרגשתי מתוסכלת, לא התחשק לי לצאת, להתלבש, תמיד הרגשתי שזה עונש עבורי כי לא היה לי מה ללבוש. אני אדם שמח מטבעי והרגשתי שזה תוקע אותי ואני צריכה לעשות עם זה משהו. שקלתי הרבה מעל 100 ק"ג, אני תמיד צוחקת כשהיו מברכים אותי 'עד 120', אבל הם לא התכוונו למשקל. לא עברתי את המספר הזה אבל הייתי קרובה".
היא ניסתה דיאטות רבות, ירדה במשקל ועלתה שוב עד שיום אחד היא החליטה לעשות שינוי משמעותי והחלה לברר על ניתוח שרוול. תוך חודש וחצי מהרגע שהחליטה היא נכנסה לניתוח, "האמת היא שלא חשבתי הרבה, החלטתי ופשוט נכנסתי לניתוח. היום אני יכולה להגיד שויתרתי לעצמי בדיאטות, כי לא עשיתי ספורט והייתי מרימה ידיים מהר מאוד".
את עולם הריצה גילתה רק שלוש שנים לאחר הניתוח, "בשביל להיכנס לפעילות גופנית, הייתי צריכה לעבוד על עצמי חזק בראש, זה היה נראה לי כמו משהו לאנשים מסוג אחר, לא לאנשים כמוני. לא עשיתי שום פעילות גופנית, אני בטטת כורסה ברמות קשות".
"כך הפכתי מבטטת כורסה לספורטאית" | צילום: אלבום פרטי
מה גרם לך אחרי שלוש שנים לקום מהכורסה ולהתחיל לעשות פעילות?
"החברים. הקבוצה של שלומי הרט היתה הדחיפה הראשונה. נהגתי ללכת למפגשי ההליכה שלהם ולכמה מרוצים קטנים של 5 ק"מ בהם שילבתי ריצה והליכה. בעלי לימד אותי את הצעדים הראשונים בריצה וסיימתי את מרוץ 'חבר' בשילוב של הליכה וריצה. בעלי התחיל איתי כך והיום הוא כבר סיים איש ברזל."
בוחבוט קיבלה תמיכה מלאה מהמשפחה, "הדוגמה הכי טובה שיכולתי לתת לילדים שלי היא, איך הפכתי מבטטת כורסה לספורטאית. הם כל הזמן אומרים לי שאני הדוגמה וההשראה שלהם והם לומדים המון כשהם שרואים שאני לא מוותרת ומרימה ידיים למרות שקשה לי".
להרשמה לטריאתלון נשים לחצו כאן
לפני שנתיים הצטרפה לקבוצת הריצה "עוצמה" של רמי מיכאלה שהאמין בה, תמך וליווה אותה בשני המרתונים שעשתה. "האימונים לא היו לי קלים ולמרתון הגעתי בכלל מתוך בדיחה. יום אחד רצתי עם רמי ואמרתי לו שהחולצה שלו מוצאת חן בעיני ואני רוצה כזו, הוא אמר 'תרשמי למרתון אז תהיה לך'. אני בן אדם של אתגרים ונכנסתי לתכנית אימונים למרתון מינכן ולא ידעתי אם אסיים אותו".
האם את מרגישה שהספורט עוזר לך גם בחיים האישיים ובעבודה?
"מאוד. אני תמיד אומרת שאין דבר העומד בפני הרצון. הספורט והירידה במשקל הפכו אותי לאדם שמח יותר, כיף לי לצאת ולעשות דברים עם הילדים, זה שינוי משמעותי".
"אם פעם היו מדברים איתי על חצי ישראמן באילת, הייתי אומרת שאין מצב" | צילום: צלמי שוונג
נרשמת לטריאתלון נשים ברגע האחרון, למה?
"בחודש מארס חגגתי יום הולדת 47 ויש לי כבר שני מרתונים מאחוריי, אז שאלתי את עצמי מה עושים עכשיו? נרשמתי לטריאתלון נשים ספרינט כשאני יודעת רק לרוץ, לא לשחות ולא לרכוב על אופניים. בפעם האחרונה שרכבתי על אופניים היתה בכיתה ג' עם גלגלי עזר. היתה לי פוביה מעליה על אופניים. אז קודם כל נרשמתי לטריאתלון ולקחתי מאמן אופניים שהשרה עלי ביטחון והוא התחיל איתי רכיבה בסיבובים במגרש חנייה ועכשיו אני כבר רוכבת 22 ק"מ רצוף. ידעתי לשחות כמו דודה עם הראש למעלה, לא ידעתי חתירה אז בעלי לימד אותי את יסודות החתירה נרשמתי לקאנטרי ומצאתי קבוצה שעושה אימון וזה היווה לי מסגרת. בסימולציה שעשיתי לקראת התחרות כבר הצלחתי לשחות 850 מטר".
מדוע בחרת בטריאתלון נשים כטריאתלון ראשון שלך?
"זה הכי עוצמתי. כל דבר שקשור לנשים זה עוצמתי. מבחינתי זה בגדר חלום. אם את יכולה לחלום את זה, את יכולה לעשות את זה. צריך הרבה נחישות וכוח רצון, אמונה. משהו שלמדתי ב-NLP הוא השימוש במודל לחיקוי. קחי אפילו חברה לדוגמה ואם היא יכולה אז גם אני יכולה. כדי להצליח את צריכה שהשאיפה שלך להצלחה תהיה גדולה מהפחד שלך מכישלון, תמיד אני אומרת שאני כל כך שואפת, אני עדיין מפחדת אבל הפחד הוא ליד. משפט שהולך איתי ואיתו סיימתי את המרתון 'הכאב הוא רגעי הגאווה היא נצחית'. צריך הרבה אמונה. יש אנשים שאומרים לי 'למה את צריכה את זה', 'קודם תתאמני ואחר כך תרשמי', אבל אני בדיוק אחרת, קודם נרשמתי ועכשיו אני חייבת. לפעמים אני הולכת לשחות בשיא העייפות כי אני מחויבת".
"השאיפה להצלחה צריכה להיות גדולה יותר מהפחד שלך מכישלון" | צילום: אלבום פרטי
מה התכניות שלך לעתיד?
"אם פעם היו מדברים איתי על חצי ישראמן באילת, הייתי אומרת שאין מצב, היום כבר מתחיל לדגדג לי להירשם לשם, אבל עוד מוקדם לדבר על זה. ההתחייבות לאימון שיש לי משהו לקום בשבילו בבוקר ולהתאמן משאיר אותי בעניינים".
