למילון המושגים האקטיבי בשוונג
הדמיון הוא אחד הכלים היעילים ביותר העומדים לרשותנו. אנחנו עושים בו שימוש כל הזמן, לרוב באופן לא מודע. לפני שיחה חשובה אנחנו מדמיינים לעצמנו איך היא תתפתח, מה נאמר, איך נגיב לצד השני וכיצד נענה על שאלות. אנחנו מתלבטים בינינו לבין עצמנו על הדרכים הטובות ביותר להתנהל ומגיעים להחלטות לגבי דרכי הפעולה הרצויות עבורנו. בזמן השיחה, כשהנושאים שעליהם חשבנו עולים והשאלות נשאלות, אנחנו יודעים מהיכן לשלוף את התגובות והתשובות שלנו. איננו מופתעים. למעשה, הדמיון המודרך הוא אחת הדרכים היעילות של המוח להתמודד עם מצבים שיש בהם לחץ נפשי. ההכנה להתמודדות מפרקת את הפן הלא נודע של המצב ומקטינה את הפחד שלנו ממנה. השיטה הזאת מלווה אותנו לאורך כל חיינו: בעת הצעת נישואין, כהכנה להרצאה בפני קהל, בראיון עבודה וגם לפני ריצה חשובה.
ההכנה להתמודדות מפרקת את הפן הלא נודע של המצב ומקטינה את הפחד שלנו ממנה | צילום: ניר עמוס
עוד כתבות מושגים בשוונג
מה זה ג'ל אנרגיה
מה זה כדורי מלח
מה זה צריכת חמצן מרבית
השימוש בדמיון מודרך לפני תחרות משותף לענפי ספורט רבים, והוא מתמקד בוויזואליזציה (העלאה בדמיון) של התחרות. אנו מדמיינים בפירוט הגדול ביותר שניתן את כל שלבי התחרות ואת התחושות שנחווה במהלכה. ככל שהפירוט והאופי של הוויזואליזציה יהיו קרובים למציאות, יעילותה של ההכנה תגדל.
כדי להפיק מהדמיון המודרך את המיטב, יש להיות במצב נפשי רגוע ונינוח. ננסה לדמיין בראשנו את כל שלבי יום התחרות, זה אחר זה, ברמת הפירוט הגבוהה ביותר ותוך דגש על תחושות חיוביות. הנה דוגמה לכך:
"השעון מצלצל, השעה חמש וחצי בבוקר ואני מתעורר, ערני וחד. ליד המיטה מונחים בגדי הריצה שהכנתי אתמול בערב, לידם שעון הדופק, הגרביים, הנעליים, כובע הריצה, משקפי השמש ובקבוק השתייה שילווה אותי עד לרגע הזינוק. אני קם וצועד למטבח לארוחת בוקר. אני לא צריך לחשוב או להתלבט מה לאכול ומה ללבוש או מה לקחת עם היציאה מהבית. הכול הוכן מראש. אני לוקח את התיק ויוצא מהבית. אני שליו ויודע שלא שכחתי כלום כי לא השארתי כלום לרגע האחרון. הכול הוכן מראש בקפדנות".
הדמיון המודרך אמור להוביל אתכם שלב אחר שלב מתחילת יום התחרות, דרך קו הזינוק ועד לקו הסיום, והתסריט שלו נראה פחות או יותר כך:
"אני מתבונן בשעון ורואה שאני בדיוק בקצב שקבעתי לעצמי. חודשים של הכנה מאומצת נושאים פרי. הגוף מתאמץ, אבל אני יודע שהוא מוכן למאמץ ומסוגל לו. הנה הבניינים המוכרים שממש אחריהם הפנייה ימינה עם הירידה המתונה. משם, רק עוד שלושה קילומטר. זה כמעט הסוף. אני רואה רצים מסביבי ואני מצליח לעקוף חלק מהם. הנה תחנת המים הקרובה. לא אשתה בה. אני קרוב מדי לקו הסיום. אני לוקח מים ושופך על עצמי. קור המים ממריץ אותי ומעורר אותי. אני פונה ימינה בירידה ונכנס לשדרה המוכרת שרצתי בה כבר עשרות פעמים, ונזכר באימון הקשה האחרון, במאמץ הגדול שנתתי. אני יודע שהמאמץ הזה הוא זה שיידחף אותי עכשיו, בשני הקילומטרים האחרונים. אני רואה את האגם שבקצהו השני ניצב שער הסיום, והנה הבית עם האדניות האדומות. בהדרגה קולות המוזיקה והכרוז המכריז על המסיימים, הולכים ומתעצמים. אני יודע שמחכים לי על קו הסיום ואני מגביר את הקצב, אדרנלין מציף אותי ואני נמשך כמו מגנט ענק לכיוון קו הסיום, והנה הוא, צבעוני וחגיגי. מעליו השעון מורה את השעה שכיוונתי אליה, עוד מאתיים מטר בלבד ואני מתחתיו. הכרוז קורא בשמי ואני פותח בספרינט, הגוף מתפרץ בחגיגת התרגשות ומאמץ ואני חוצה את קו הסיום. שלווה גדולה נופלת עלי, חיבוקים עם השותפים שלי למסע הארוך ותחושת אושר גדולה אופפת אותי".
לדמיון המודרך כוח עצום, וחשוב לדעת לנצל אותו לא רק לפני תחרויות חשובות, אלא גם לקראת אימונים קשים או בתקופות של משברים.
צילום עמוד הבית: Adam Zivner
