לכל המחקרים הספורטיביים בשוונג
רשויות הבריאות הציבורית הלאומית והעולמית ממליצות למבוגר להתאמן בשבוע בודד מה שמכונה: MVPA Moderate to vigorous physical activity פעילות גופנית בעצימות בינונית כ-150 דקות בשבוע עד נמרצת מאוד כ-75 דקות בשבוע. בספרות האפידמיולוגית ניתן למצוא המלצות גורפות המדברות על הקשר בין כמות הפעילות MVPA לבין היתרונות והחסרונות הבריאותיים ומספר מאמרי סקירה הראו וסיקרו את הקשר שבין MVPA לבין תמותה כללית וספציפית כתוצאה ממחלות שונות (Lee I-M, The Lancet 2012, Oja P 2015 Br J Sports Med).
כיצד הספורט משפיע על תמותה ועל מחלות קארדיו-וסקולריות וסרטן | צילום: pixabay
עוד מחקרים בשוונג
האם פעילות גופנית משפיעה על הזיכרון שלכם?
כיצד משפיעה הריצה על מערכת החיסון?
מדוע פעילות גופנית כל כך טובה לגוף שלנו?
הכתבה הנוכחית מביאה לפניכם מאמר סקירה שהתפרסם ב-British Journal Sports Medicine לאחרונה (אפריל 2019). מטרת המאמר הינה לסקור מחקרים פרוספקטיביים שנעשו על מנת לברר כיצד השתתפות בספורט כמו ריצה, הליכה או רכיבה על אופניים משפיעה על תמותה בכלל וכתוצאה ממחלות קארדיו-וסקולריות ומסרטן והאם יש קשר כמותי.
האם פעילות גופנית באמת מקטינה את הסיכון למוות?
קבוצת מחקר מבוסטון בדקה את ההשפעה של חוסר פעילות גופנית על תמותה ממחלות כרוניות שמוגדרות כ-non-communicable diseases NCDs ובקבוצה זו נכללים: מחלות כלי דם, סרטן, סוכרת מסוג 2. הקבוצה טוענת שאם ניתן יהיה לצמצם את היקף חוסר הפעילות, ניתן יהיה למנוע מקרי תמותה רבים בכל שנה ממחלות אלו. הם מניחים שעל ידי הגדלת רמת הפעילות היומיומית ניתן יהיה להגדיל את תוחלת החיים בעולם – נתוני המחקר כאן.
האם זה משנה מה סוג הפעילות הגופנית שעושים?
כידוע, ריצה היא אחד מתחומי הפעילויות הגופניות הפופולריים ביותר. רק ברחבי בריטניה מעריכים שכל חודש כ-3.7 מיליון מבוגרים (שהם 8.5%) משתתפים באירוע ספורטיבי שהוא ריצה. גם באוסטרליה ובארה"ב ישנם אחוזי השתתפות גבוהים באירועי ריצה. בהתחשב בהיותה כל כך פופולרית, יש לריצה פוטנציאל רחב לשמש כלי לשיפור בריאות הציבור. במאמר סקירה של קבוצה אחרת, Oja P 2015, טענו לעומת זאת שיש מעט מאוד הוכחות בספרות ליתרונות הבריאותיים מהם נהנים אנשים שעוסקים בריצה למשל ובכדורגל. עד כה, אין מחקר שלמד והראה באופן אמין על הקשר שבין ריצה לבין תמותה, לא משנה מאיזו סיבה.
יתרונות הריצה
מאמר הסקירה הנוכחי מציג סקירת ספרות נרחבת על מנת לענות על השאלה האם ריצה קשורה עם פחות תמותה באופן כללי וממחלות קארדיו-וסקולריות ומסרטן, והם ככל שרצים יותר היתרונות הולכים ועולים? במאמר מפורט בדיוק כיצד נעשה החיפוש במאגרי המידע, ועל אילו שיטות סטטיסטיות אנליטיות הם הסתמכו – את נתוני המחקר ראו כאן.
החיפוש במאגרי המידע הוליד 19,315 מאמרים אקדמיים בנושא ומכאן החל תהליך המיפוי והמיון על פי קריטריונים שהם קבעו וזאת מנת להישאר אך ורק עם המידע המהימן והמתאים. לבסוף הם נותרו עם 13 פרסומים בלבד שעונים על כל הקריטריונים שנדרשו – ראו כאן.
למעשה, זהו מטה-אנליזה שמראה שעיסוק בריצה קשור בירידה של: 27%, 30% ו-23% במקרי מוות כלליים, מוות כתוצאה ממחלות קרדיו-וסקולריות ומוות בעקבות סרטן, בהתאמה. כאשר בדקו האם ישנו קשר בירידה בתמותה עם עלייה בכמות הריצה, מצאו שאין קשר משמעותי סטטיסטי. השוו את היחס בין הפעילות המטאבולית בזמן ריצה, הליכה ורכיבה על אופניים לעומת פעילות מטאבולית בזמן מנוחה אצל כל פרט ונמצא שהיחס הזה השתנה לא כתלות בפעילות, אלא כתלות בקצב ובעצימות הפעולה.
ספוקלציה שהועלתה היא שבמהלך אירועים של פעילות גופנית, העצימות (שבאה לידי ביטוי כאן בפעילות מטבולית) הממוצעת עבור ריצה היא הרבה יותר גבוהה מאשר עבור הליכה ורכיבה. העלו השערה שזה מה שעשוי לתת הסבר להבדלים בהשפעה על אחוזי התמותה שנצפו: השתתפות באירועי ספורט עצימים כמו ריצה מביאים לירידה משמעותית בסיכוי לתמותה, בהשוואה לאירועי ספורט בעצימות נמוכה יותר יחסית כמו הליכה. נדרשים כמובן עוד מחקרים הרבה יותר ממוקדים על מנת להשוות באופן ישיר על השאלות הנ"ל. יש לציין שהמחקרים שנעשו ונכללו מראש לא שיתפו אנשים שיש להם רקע ידוע מראש של מחלות קשות. לכן הקשר בין ריצה לבין תמותה יכול להיות מוסבר כאן רק באופן חלקי, מכיוון שפרטים שידועים כחולים מראש לא השתתפו בריצה.
ריצה מביאים לירידה משמעותית בסיכוי לתמותה, בהשוואה לפעילות בעצימות נמוכה יותר כמו הליכה | צילום: pixabay
מה ההשלכות שיש לממצאים אלו?
כיום רופאים ובעלי עניין בבריאות די זהירים בנושא של קידום הריצה כחלק מטיפול בפרט וקידום של פעילות גופנית עצימה מאוד בקהילה, זאת בעקבות מקרי תמותה פתאומית בעקבות אירועי לב פתאומיים, באנשים ללא היסטוריה ידועה מראש.
יש לציין שהמאמר סקירה הנוכחי נעשה באוכלוסייה הכללית ומראש נשללה השתתפותם של פרטים בעלי רקע רפואי בעייתי. צריך להביא בחשבון שריצה כפעילות גופנית לא יכולה להתאים לכלל האוכלוסייה, צריך לשקול כל מקרה לגופו וצריך להיות זהיר בטרם ממליצים לאדם להתחיל לרוץ. ההשתתפות בריצה מעלה כמובן את הסיכוי להיפצע והסיכוי הזה גובר ככל שעוסקים בה יותר. המסקנה כי התרומה של הריצה להורדת הסיכוי לתמותה כתוצאה ממחלות כלי דם, לב וסרטן נכונה כל עוד הריצה נעשית באופן מבוקר ולא מוגזם. ההמלצות כיום של ארגון הבריאות העולמי כוללות פעילות גופנית בעצימות בינונית במשך 150 דקות בשבוע או לחלופין 75 דקות של פעילות עצימה מאוד לשבוע.
המסר הברור הוא שריצה קשורה באופן משמועתי עם ירידה בסיכוי הכללי לתמותה ובאופן ספציפי תמותה ממחלות כלי דם, לב וסרטן, בהשוואה עם חוסר פעילות בריצה. מסתבר שאפילו ריצה אחת פעם בשבוע טובה מחוסר ריצה בכלל. אבל לא ניתן לומר שככל שנרוץ יותר כך תהיה ירידה גדולה בתמותה באופן כללי, ותמותה כתוצאה ממחלות כלי דם, לב וסרטן. בכל מקרה, נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין כיצד ריצה על בסיס קבוע ולא אקראי קשורה בתחלואה ובתמותה.
צילום עמוד הבית: bibi95, מרתון פאריס
