הנטייה קדימה בזמן הריצה היא מהירות חינם, אך קצב פסיעות, תחלופת רגליים או קאדנס גבוהים הם ההיבט החשוב ביותר להצלחה בריצה
מאת:בובי מקגי; תרגום: תומר גמינדר
| ככל שמשך הזמן שהרגל נמצאת על הקרקע בכל נחיתה מתקצר, נדרש פחות כוח, יש פחות עייפות מצטברת ונגרמים פחות מיקרו-קרעים אקסצנטריים בשרירי הרגל.
סימן היכר של אלופי ריצה למרחקים ארוכים הוא קצב צעדים גבוה מ-180 צעדים לדקה – לפעמים עד כדי 208!
מדדו את קצב הצעדים שלכם על ידי ספירת מספר נחיתות אחת הרגליים שלכם ומשך 15 שניות וvכפילו ב-4 (או תשתמשו בשעון עם פוד רגל שמציג את קצב הצעדים). מספר זה ייתן לכם את המחזור של אחת הרגליים. המספר המינימלי אליו אתם חותרים הוא 23 (או 92 צעדים לכל רגל לדקה, המהווים 184 צעדים לשתי הרגליים). הגובה שלכם, אורך הרגל או המגדר אינם רלוונטים.
|
 |
לסיום, אל תנסו סתם לעלות את קצב הרגליים שלכם על ידי הזזה מהירה של הרגליים, זה עלול להוביל לפציעה ולא ישפר את הביצועים. עשו זאת על ידי שתשענו מעט קדימה מן הקרסול, תשארו ישרים בירכיים ובמתניים, כופפו את המרפקים בכ-90 מעלות (עד שתוכלו להחזיק אבן בכיפוף של המרפק שלכם מבלי להפיל אותו בזמן הריצה), דחיפת המרפקים מעט אחור, והכי חשוב, לדחוף את הרגל שלכם אל הקרקע (אך לא בזמן שעל הקרקע). עשו זאת במקום לשגר את עצמכם לאוויר (דחיפה למעלה) ולנחות על הקרקע בכל צעד – סגנון שהוא מתכון לפציעה, עייפות וביצועים גרועים.
צילום: Thinkstock
20.03.2013
בובי מקגיבובי מקגי הוא מאמן אתלטיקה מוסמך בינלאומי, סופר ונואם אשר האתלטים שלו שברו שיאי עולם, זכו באליפויות עולם, ודורגו באופן עקבי בין האתלטים הטובים בתחומם. הוא מאמן רצים וטריאתלטים, ועבד עם איגוד הטריאתלון האמריקאי בהכנת אתלטים למשחקים האולימפיים של 2004 ו-2008
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
