רבים מאתנו מגיעים למרוצים שנושאים שם של מישהו, ולא תמיד מייחסים לזה חשיבות. ככה זה, כשיש ספונסר חזק הוא דואג להזכיר את שמו בכל הזדמנות, אבל להפוך מרוץ מסוים למרוץ על שם מישהו זו לא משימה פשוטה גם אם מדובר בחלל צה"ל.
זיו בלאלי ז"ל. עסק בספורט ופרגן לאבא | צילומים: באדיבות המשפחה
במקרה של אלי בלאלי מכפר סבא, שבאוגוסט 2006 שכל את בנו זיו במלחמת לבנון השנייה, זו בכלל לא היתה שאלה. הוא מתעסק בריצות ובטריאתלונים עוד מסוף שנות השמונים, זה מסביר את העובדה שאחד הדברים הראשונים שעשה אחרי שקם מהשבעה היה לפנות לראש עיריית כפר סבא בבקשה להפוך את המרוץ העירוני השנתי למרוץ על שמו של זיו בלאלי ז"ל.
עוד כתבות בנושא
הנצחה דרך הספורט
במשפחת בלאלי עושים ככל האפשר כדי להנציח את זיו, וכך האהבה שלהם לספורט הביאה את שמו של זיו גם לטריאתלון עמק הירדן בעבר, וכיום לקבוצת הטריאתלון של קאנטרי קלאב כפר סבא שקרויה על שמו, לקבוצת טניס שולחן מכפר סבא ולתחרות ניווט ברמת גן.
זיו ז"ל היה אחד מ-12 חיילי מילואים מהצנחנים, שנפגעו מקטיושה בעת שחנו מחוץ לקיבוץ כפר גלעדי בדרכם ללבנון בתקופת מלחמת לבנון השנייה. הוא היה בוגר גדוד 101, עבד בשרות הבטחון הכללי, למד מזרחנות באוניברסיטה ותכנן בין השאר להיות חוקר זיהוי פלילי במשטרה אחרי שעבר את המיונים. ב-28 שנותיו הוא התעסק הרבה בספורט כפי שמעיד אביו, אהב בעיקר כדורסל והתעניין בדייג כתחביב, ולא פחות – נהג לפרגן לאבא שלו על התחביבים שלו. "הוא בעצמו אהב יותר לשחק כדורסל, אבל הוא ליווה אותי בתחרויות ובאימונים, היינו רצים ביחד", מספר אלי בלאלי.
על מפעלי ההנצחה שלו, שרובם בתחום הספורט התחרותי והעממי מספר בלאלי: "לנו כמשפחה זה הדבר היחידי שמצליח לשמר את השם של זיו, וזה נעשה דרך תחומים שאנחנו עוסקים בהם ביום יום. מרוץ כפר סבא נשא את שמו של זיו כבר בשנה אחרי שהוא נפל. אחרי שראש העיר נעתר לבקשתי, נעזרתי בקשריי כדי להרים את האירוע הזה. קבוצת הטריאתלון נוסדה אחרי שמנהל הקאנטרי בכפר סבא, אדיר שמיר, פנה אליי ביוזמתו ושאל אותי אם אני מעוניין להקים קבוצה כזאת. בטח שרציתי, וכבר למפגש הראשון עם המאמן יגאל פלצ'י הגיעו 70 איש. כיום הקבוצה הזאת מונה 50 איש עם המאמן זוהר וויס שהוא מדהים. חברי הקבוצה הזאת הם אנשים אדירים שכל הזמן עוזרים ודוחפים".
זיו בלאלי ז"ל. נהרג בדרך ללבנון במלחמת לבנון השנייה
אלי בלאלי, כיום בן 60, הוא אולי אחד הטריאתלטים הוותיקים בארץ, אבל אחרי שבנו היחיד (זיו בלאלי השאיר אחריו הורים ואחות) נהרג, הוא אפילו התאמן יותר קשה וחזק. "מאז שהוא נפל התחלתי להעלות את הרף כספורטאי. עשיתי מאז שלוש תחרויות של חצי איש ברזל. התחרויות האלה הן לא קלות, אבל כשיש רוח ומשהו שמושך אותך, אתה עושה את זה גם אם אתה עומד בקשיים הגדולים. רוחו של זיו נמצאת איתי כל הזמן במרוצים ובתחרויות הכי קשות. ככה סיימתי את שלוש תחרויות חצי איש הברזל שלי עם חיוך ומחשבה איך להמשיך הלאה, ואיך להנציח קדימה".
חוץ מההישגים האישיים שלו וההשתתפויות שלו בתחרויות שנושאות את שמו של בנו, בלאלי גאה לא פחות בקבוצת הטריאתלון הגדולה, שעל מדיה מופיע באופן קבוע השם של בנו. "כשאני מסתכל עליהם בתחרויות, כל אחד מהם זה זיו. יש לי קבוצה נהדרת. הם איתי, הם תומכים, והם כל הזמן גורמים לקבוצה לגדול ולהיות דומיננטיים. הייתי שמח אם גם הטריאתלון היה ממשיך להיות על שמו כי אני חושב שנושא ההנצחה הוא מעבר לכל נושא. נכון שהיום אי אפשר בלי כסף, אבל חשוב לזכור שהמדינה הזאת לא היתה מתקיימת בלי אנשים כמו אייל וויס שטריאתלון תל אביב נקרא בעבר על שמו או זיו בלאלי".
דבר אחד בטוח, שום דבר לא יעצור את מפעל ההנצחה של אלי בלאלי ומשפחתו, שחזק יותר מכל איש ברזל. אחרי הכל, לערך המוסף שלו אין שום מחיר כפי שמסביר בלאלי: "זה אושר, לבוא לארוע ספורט גדול שקרוי על שמו, לראות את כל הילדים מבתי הספר, לראות את כל האנשים עם החולצה של המרוץ והשם – זה משהו מדהים. אני בכל אופן לא מפסיק, ובקרוב גם קבוצת הריצה של הקאנטרי בכפר סבא תהיה קרויה על שמו".
הכתבה פורסמה לראשונה ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשנת 2014
