קולות בעולם טוענים שאם רוצים שענף הדאונהיל יגדל בדרך המהירה ביותר האפשרית, מה שיכול לעשות את השינוי הכי גדול הוא הפיכתו לחלק מהמשחקים האולימפיים
מאת:מאט ראג; תרגום: אביטל הירש
• בעקבות שיתוף פעולה מערכתי עם האתר המוביל לרכיבה pinkbike, אנו מביאים לכם כתבה מתורגמת זו.
רכיבת שטח היא ענף הולך וגדל. ה-UCI פרסם לאחרונה נתונים שהראו שכמעט 2 מיליון איש צפו בשידורים הישירים של אליפויות העולם השנה, כשהתחרות הפופולרית ביותר היתה דאונהיל, עם 1.05 מליון צפיות. בואו לא נפתח את בקבוקי השמפניה עדיין. מדובר במיליון איש לאורך עונה שלמה, המספר הכולל של שידורים חיים בכל 2013. אם ענף ספורט מיינסטרימי היה מקבל מספרים כאלה, היתה פאניקה כללית, מנהלים היו מפוטרים והיו מכנסים ישיבות חירום נואשות על אסטרטגיית מדיה.
לשם השוואה, הסתכלו על פורמולה 1, יש עצבנות בענף הזה בגלל שבשנת 2012 כמות הצפיות ירדה מ-500 מיליון. זה לא אומר שהדברים לא מתקדמים בכיוון הנכון בדאונהיל, שהאנשים המעורבים לא עושים עבודה נהדרת – זה המצב הכי טוב שהספורט הזה היה בו מזה זמן ארוך מאוד. המספרים האלה הם רק כדי לתת פרספקטיבה מסוימת על כמה שספורט בכלל הוא עצום מבחינה עולמית.
דאונהיל. הדברים מתקדמים בכיוון הנכון צילום: אמיר כספי
להיות חלק מאירוע הספורט הגדול בעולם
אם אנחנו רוצים שענף הדאונהיל יגדל בדרך המהירה ביותר האפשרית, מה שיכול לעשות את השינוי הכי גדול הוא לקחת חלק במשחקים האולימפיים. זה, בפשטות, אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם. כדי להבין את הסקאלה של האולימפיאדה, עלינו לחזור למספרי הצפיות בטלוויזיה. בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים ב-2012 צפו ברחבי העולם 900 מיליון איש. בבריטניה, 90% מ-60 מיליון התושבים צפו במשחקים האולימפיים בנקודה מסויימת. מיליון צופים כבר לא נראה כמו מספר גדול כל כך, נכון?
כבריטי, יש לי ותק של יותר מ-30 שנות צפייה בשחקני קרלינג, הלכים מהירים וספורטאים מתריסר ענפי ספורט מעורפלים וחסרי טעם על מסך הטלוויזיה שלי , רק מכיוון שהם חזרו הביתה כמנצחים. מבוגרים אשר הקדישו את חייהם לדחיפת משקולת לאורך משטח החלקה הם שמות אשר שגורים בכל בית. דמיינו איך יתייחסו לאתלטים שעוסקים בספורט אמיתי כמו דאונהיל? בהשוואה למה שממלא את תכנית המשחקים האולימפיים, דאונהיל יהווה זריקה של אדרנלין לקהל צופי הטלוויזיה. מחזה פראי מרהיב ומהיר, בתוך ים של אפרוריות.
בענפי ספורט מסוימים, חוסר הרצון להצטרף למשחקים האולימפיים הוא מובן. קחו למשל את הסנובורד (snowboard halfpipe). ההכללה שלו במשחקים האולימפיים גורמת למתח מתמיד. הופעתו של שון ווייט כגולש ספורט דגול מרגיזה אנשים, מכיוון שככל הנראה הוא ביצע את הפשע הנוראי של לרצות לנצח בגלוי. המתח הוא משהו שאנחנו, רוכבי השטח, צריכים להיות מסוגלים להתייחס אליו. הרבה גולשי סנובורד רואים זאת כאורח חיים יותר מאשר כספורט, האלמנט התחרותי הורס את כל הפואנטה של מה שהם אוהבים בסנוובורד. ועדיין, למה שנדאג לגבי זה בדאונהיל? זו עדיין, ותמיד תהיה, תחרות. הגברים והנשים שבטופ של הספורט הם כבר מתחרים עזים. זה לא אומר שהם לא מאמצים את אורח החיים של הספורט שלנו, אבל זה מקובל על ידי כולם ברכיבת שטח, שעל מנת לנצח ברמה העולמית אתה צריך להקדיש את חייך לאימונים ולדחוף את הגוף שלך לקצה בכל מרוץ סופשבוע.
זריקה של אדרנלין בים אפרוריות צילום: אמיר כספי
מחיר ששווה לשלם
יצירת מסלולים קלים מדי היא טיעון שנתקלתי בו בעבר כנגד ההכללה באולימפיאדה. הלוגיקה אומרת שאם דאונהיל ייכלל באולימפיאדה, המסלולים ייהפכו לקלים ופשוטים יותר, מכיון שמארגני האולימפיאדה לא מבינים מה הופך מסלול לטוב. במידה מסויימת, קשה להתווכח עם זה. אפשר להניח שהמסלולים יהיו יותר דומים ל-Canberra מאשר ל-Champrey, ולו בגלל שהערים המארחות נוטות להיות רחוקות מהרים גבוהים. זה גורר אותנו לוויכוח שמבעבע בתחום הדאונהיל כבר כמה זמן, על היכן המסלולים צריכים להיות ממוקמים בעתיד של הענף, נושא שלא ארחיב לגביו פה. אבל, אם תסתכלו על סקי מדרונות, ספורט שוודאי ניתן להשוואה מבחינת הצורך שלו במדרון תלול ומהיר, הרי שמארגני האולימפיאדה הצליחו לכלול אותו באולימפיאדת החורף מבלי לאבד את הלב של הספורט.
אם נלך צעד אחד קדימה, אפילו אם המסלולים אינם מה שהטהרנים קיוו אליו, האם מרוץ ממוצע אחד בכל ארבע שנים הוא לא מחיר ששווה לשלם אותו כדי להביא את הדאונהיל לקהל הכי גדול שיש בספורט? ה- Canberra Worlds course לא היה מסלול הדאונהיל הדגול בעולם, אבל זה לא הכתים אפילו במעט את התואר של סטיב פיט. השתתפות במשחקים האולימפיים אומרת שרוכבים יסתובבו בין הספורטאים הגדולים ביותר, כמו יוסיין בולט, מו פראח ושלי אן פרייזר פרייס, כמתחרים עמיתים. כשווים.
אפשר להתפשר על מסלול בינוני פעם בארבע שנים צילום: אמיר כספי
אם הספורט יגדל ויהפוך למוכר יותר, זה אומר שתהיה יותר תמיכה למתחרים, ולרכיבת שטח באופן כללי. חברות אופניים שמוכרות יותר אופניים יוכלו להרשות לעצמן להשקיע יותר בתכניות מרוצים; פדרציות לאומיות יקבלו מענקים כדי לתמוך בענפי ספורט אולימפיים, כך שהן יוכלו לתת תמיכה גדולה יותר; וחשיפה במדיה רחבה יותר משמעה עניין גבוה מדי מחברות שאינן קשורות לספורט. בנוסף, קיימים היתרונות לספורט כמכלול. במילותיו של מרקו אאורליו פונטנה, אשר זכה במדליית ארד בלונדון 2012 "משם יכולתי לראות יותר אופניים. יכולתי לראות אנשים שיוצאים לרכיבה על האופניים שלהם וזה סופר-קול. זהו הכוח שבאולימפיאדה, זה הכוח שבמדליה. כולם רואים את האולימפיאדה מכיוון שזהו אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם. כשאתה רואה משהו כזה, אולי אתה מסתכל על הבחור הזה, הוא נראה כמו בחור נורמלי והוא יכול לעשות את זה ולזכות בארד, אז אתה רוצה לנסות. אני מרגיש שיותר ויותר אנשים הבינו סוף סוף מה זה רכיבת שטח – זה מהנה, זה חופש". הכללת דאונהיל באולימפיאדה אומר להראות לכל העולם מה שאנחנו כבר יודעים: שזה ספורט נהדר.
11.12.13
