שנות ה-60 באתלטיקה יהיו זכורות לעד כאבני דרך בריצות הבינוניות והארוכות. סדרת כתבות על הרגעים הגדולים בהיסטוריה של הריצות והדרמות של אותן שנים. כתבה שנייה בסדרה
מאת:חגי אשלגי
לכתבה הראשונה בסדרה: המרוץ ששינה את היסטוריית הריצה
מראשית ועד אמצע שנות ה-60, הריצות הבינוניות הוכרעו מתחת לקו המשווה. הרב אליוט האוסטרלי ניפץ שיאי עולם במייל ו-1,500 מ', ב-1958 ובאולימפיאדת רומא 1960 הוא ניצח ב-1,500. מאמנו, פרסי סראטי נחשב לעוף מוזר שהעדיף אימונים בטבע, שילב פילוסופיות סטואיות וספרטניות לפילוסופיה שכינה "סטוטאנית" ודגל ביוגה ובמזון בריאות לפני שההיפים והביטלס שמעו על הודו.
הרב אליוט שובר את השיא בריצת 1,500 מ' באולימפיאדת רומא 1960
מאמן הריצה החשוב בהיסטוריה
מאידך, סראטי טען שה"כשלון" לא קיים – ישנה לכל היותר אי
הצלחה זמנית. תחת שרביטו, אליוט אכל רק לחם מקמח מלא, הלך לישון מוקדם, ורץ
בנופי בראשית. אימוני אינטרוואלים היו במעלה ובמורד דיונות בחוף, עד
שאליוט נפל מרגליו. עד פרישתו ב-1961, לא הפסיד אליוט אף ריצת מייל או
1,500 מ'. לדבריו, האימון של סראטי היה המפתח.
באותה עת החל לפעול מצדו השני של הים הטסמני ארתור לידיארד, ששילב ביעילות מבריקה בין הטבעיות של סראטי למדעיות של יריבו פרנץ סטמפל. סטמפל, שנחשב לאבי האינטרוואלים, היה אוסטרי שברח מארצו לפני מלחמת העולם, ולאחר שאימן את באניסטר כששבר את 4 הדקות למייל, בחר להשתקע באוסטרליה – לידיארד הניו-זילנדי נחשב בעיני רבים למאמן הריצה החשוב בהיסטוריה.
הוא חייב את אצניו, ביניהם פיטר סנל, לבנות בסיס סבולת בריצות של 160 ק"מ בשבוע. סנל, גדול אתלטי ניו-זילנד, זכה תחת לידיארד בזהב ב-800 מ' ברומא ב-1960 ובזהב ב-800 מ', וב-1,500 מ' בטוקיו 1964. לידיארד גרס שלאצן מייל נדרש בסיס סבולת כמו למרתוניסט. בימי ראשון רצו ספורטאיו מסלול הררי קבוע של 35 ק"מ. התוצאות – 6 מדליות אולימפיות לחניכיו של לידיארד ברומא 1960 ובטוקיו 1964. שלוש מוזהבות מרגלי סנל, שגם שבר את שיא העולם של אליוט במייל והחזיק בו עד 1965.
לידיארד גם אימן בפינלנד בסוף שנות השישים. שיטותיו החלו להניב פרי בשנת 1972 כשהפיני סומלאינן ניצח במרתון בוסטון, פקה וסאלה ניצח ב-1,500 באולימפיאדת מינכן, ולאסה וירן קצר 4 מדליות זהב כשהוא מכפיל נצחונות ב-5,000 וב-10,000 מ' במינכן ובמונטריאול 1976. הכל על בסיס ניסויו של לידיארד על פיטר סנל במייל. רון קלארק האוסטרלי שהתחיל כאצן מייל, פירק שיאי עולם מ-2 מייל (3,200 מ') ועד 20 ק"מ. במשך חודש וחצי ב-1965 ריסק קלארק 12 שיאי עולם, והיה לראשון שירד מ-28 דקות ב-10 ק"מ. אלא שעיקר יכולתו התבטאה נגד השעון והוא מעולם לא זכה באליפות בינלאומית או אולימפיאדה.
אכזבות בטוקיו
בחצאי הגמר של ה-1,500 מ' שניצח סנל בטוקיו 1964, הודחו שניים. קיפצ'וגה (קיפ) קיינו מגבעות נאנדי במערב קניה, פיספס את הגמר בעשירית שנייה. אחרון בחצי הגמר סיים בבושת פנים ג'ים ריאן, אמריקאי בן ה-17 מויצ'יטה קנזס, שבין כיתה י"א ל-י"ב התקבל לנבחרת האולימפית. סנל לא התרשם מכך שבאותה שנה היה ריאן לתיכוניסט הראשון שירד מ-4 דקות למייל.
קיינו אכזב גם במקום החמישי ב-5,000 מ' בטוקיו. העובדה שהעולם כבר נחשף לאתיופיה כמעצמת ריצה, הקהתה את שיני הקנייתים. ניצחונותיו של גיבור אפריקה האתיופי, אבבה ביקלה, במרתון האולמיפי ברומא ב-2:15 שעות (שם רץ יחף) וחזרתו על ההישג (הפעם עם נעליים) בטוקיו ב-2:12 שעות, צרבו את החיך של ותיקי מחתרת המאו-מאו הקנייתית.
האכזבות בטוקיו הציתו אצל ריאן וקיינו ניצוץ שעתיד להבעיר אצטדיונים ברחבי העולם.
מרדף במקסיקו סיטי
ריאן, שנבחר כגדול ספורטאי התיכון האמריקאים (לפני לברון ג'יימס וטייגר וודס), רץ בגיל 18 מייל ב-3:55 דק' וניצח את האלוף האולימפי סנל. שנתיים אחר כך ב-1967 כבר החזיק בשיאי העולם במייל (3:51) ו-1,500 מ'.
קיינו, יתום שגודל על ידי דודתו, ניפץ ב-1965 שיאי עולם ב-3,000 ו-5,000 מ'. במשחקי הקומונוולת' ב-1966 ניצח במייל ובשלושה מייל. המנועים התחממו במפגש מקדים בלונדון ב-1967. לאחר שרצו צמוד את רוב ההקפה האחרונה, לא יכל קיינו לסיומת הקטלנית של ריאן. לקראת מקסיקו, כבוד מדינותיהם הונח בכבדות על כתפיהם.
מקסיקו 1968 היתה אולימפיאדת אתלטיקה ייחודית. בוב בימון קפץ 8.90 מ' לרוחק, דיק פוסברי זכה בקפיצה לגובה והחל את מהפיכת סגנון הפוסברי, שיאי עולם בקפיצות ובריצות הקצרות נכתשו בסיטונות, טומי סמית' וג'ון קרלוס הניפו אגרופים עטויי כפפות שחורות על דוכן המנצחים כשהושמע ההמנון האמריקאי, והכל שודר בטלוויזיה לציבור גדול מתמיד.
ג'ים ריאן באולימפיאדת מקסיקו סיטי 1968
ה-1,500 מ', המכונה המייל המטרי (Metric Mile), ריכז עניין אדיר. ריאן, התקווה הלבנה האמריקאית, העריך שבאוויר הדליל בגובה של מקסיקו סיטי, זמן של 3:39 דק' יספיק לניצחון. קיינו, שהשתתף במקסיקו חולה בדלקת אבני מרה ובניגוד לעצת רופאיו, כבר הספיק לזכות בכסף ב-5,000 מ', ולפרוש מותש לקראת סיום ה-10,000 מ' שהתקיים ערב קודם ל-1,500. תשוש ומרוט, החליט קיינו לוותר על ה-1,500 מ', אך דקות לפני המרוץ, שינה דעתו והגיע בריצה קלה מהמלון לאצטדיון.
למרות שקיינו כמעט ואיחר לזינוק, הטקטיקה נקבעה מראש. בן ג'יפצ'ו הקנייתי ויתר על סיכויו וטס כארנבת עבור קיינו ב-700 מ' הראשונים. שלושת האמריקאים, בראשות ריאן, נותרו אדישים, בטוחים שהאוויר הדליל יכריע את הממהרים. בחצי המרחק עבר קיינו להוביל. ריאן פיגר ב-20 מ' אחריו כשבינו לבין קיינו שבעה רצים. ריאן בנה על הסיומת שלו, והאמין שהקצב הרצחני ימוטט את קיינו. בהקפה השלישית ריאן עקף שלושה, אך נותר במרדף 20 מ' אחרי קיינו.
בהקפה האחרונה, כשראשו מיטלטל מצד לצד, עקף ריאן עוד שלושה. אבל קיינו לא חלם להאט. הוא הצליח לנטרל את הסיומת של ריאן וחצה את הקו ב-3:34.9 דק', מצחקק ומחייך כלא מאמין, 20 מ' לפני ריאן. ריאן השיב לעיתונאים שתקפו אותו בעוון אכזבת המולדת, "כנראה לא הבנתם שקיינו נתן ריצה מבריקה". העולם חזה בכיתת אמן ליישום טקטיקה אתלטית.
ג'ים ריאן כיהן עד 2007 כחבר הקונגרס האמריקאי. קיפ קיינו, גיבור לאומי, ייסד ומפעיל בית יתומים, מרכז לאימון בגובה, ובית-ספר באלדורט. להקה בבריטניה נושאת את שמו. הרב אליוט, שניהל את פומה בצפון אמריקה, מכהן כיו"ר תאגיד מתכות אוסטרלי. פיטר סנל הוא פרופ' לפיזיולוגיה ורפואה פנימית במרכז רפואי מוביל בטקסס. רון קלארק מכהן כראש העיר גולד קוסט באוסטרליה.
חגי אשלגי שואף לתנועה
