הוא יושב חסר תנועה בוהה אל קו האופק. הגלים מתנפצים להם חרש חרש גל אחרי גל אחרי גל… לעולם לא מתעייפים. והוא פשוט יושב שם ובוהה. קפוא. מכיל בתוכו את כול היופי מסביבו. מכיל את כול השקט והרוגע.
בפנים שרק לפני רגע היו קפואות עולה חיוך. חיוך קטנטן. והוא פתאום יודע. הוא מבין. הגיע הרגע.
זרת יד ימין זזה ואחריה עוד אצבע ועוד אצבע. ופתאום כל היד מתרוממת מהכיסא. הוא נוגע בפניו מנגב דמעה סוררת מקצה העין. עכשיו גם היד השנייה מתרוממת והיא מיד מתקרבת אל הצינור. משיכה קלה והינה הצינור מתנתק. הוא כבר לא צריך אותו. הוא מחייך.
שתי ידיים אוחזות בידיות הכיסא עוזרות לו להתרומם מהכיסא. לאט לאט הוא מתרומם נהנה מכול סנטימטר של התקדמות. הוא נעמד זקוף וגאה כאילו רק אתמול עמד ככה (ויודע שכבר 2000 ימים זה לא קרה). ועכשיו הוא רק עומד ומביט סביבו בוהה. נהנה מכול היופי. נהנה מכול השלווה. רוצה לחוות את הרגע לאט לאט. להכיל את הכל ולא לשכוח.
הוא מתחיל לזמזם בשקט
Free like the river
Flowin freely through infinity
Free to be sure of
What I am and who I need not be
Free from all worries
הוא מתחיל לצעוד, הוא מתרחק מהכיסא. הכול כל כך טבעי ומצד שני כל כך ראשוני כאילו מעולם לא צעד. והוא ממשיך לצעוד לאט ובזהירות נהנה ממגע החול החמים והרך בכפות רגליו. וכדי לעודד את עצמו הוא ממשיך לזמזם את השיר…
I'm free
To be nowhere
But in every place I need to be
Freer than a sunbeam
Shinning through my soul
הוא מפנה מבטו לאחור, מביט בכיסא בפעם האחרונה וממשיך לשיר עכשיו כבר בקול צלול
Life running through me
Till I feel my father God has called
הוא ממשיך ללכת ועכשיו בצעדים בטוחים. הקצב הולך ומתגבר. הוא צועד עכשיו מהר. מבלי להתכוון נפלט לו קול צחוק קטן מבין שפתיו. והוא יודע שעוד רגע, עוד שניה הוא יעבור לריצה. הוא רץ כל כך יפה. בצעדים גדולים בתנועה זורמת, מושלמת. והצחוק הקטן הופך לצעקות שמחה מהולות בצחוק משוחרר. והוא שר את המלים האחרונות
I'm gone – gone but still living
Life goes on without a beating heart
Free like the river my life
Goes on and on through infinity
המצלמה מתרחקת והתמונה נפתחת אט אט ועכשיו אפשר לראות במרחק של כמה מטרים מהכיסא הריק עומדת לה אישה יפה זקופה ואמיצה מחבקת בכל יד עלם צעיר ויפה תואר. והם מביטים באיש האהוב שלהם שמתרחק אל האופק.
תמשיך לרוץ שי… נתראה בצד השני…
(Free, סטיבי וונדר)
עקבתי אחרי שי מרחוק משך השנים, בהערכה מהולה במועקה.
כתבת נפלא נילי.
"לייק" לא מספיק כאן.
תודה לך.