אלפרד נקש נע כרוח רפאים בין זיכרון לשכחה. לא מעט מכירים את שמו דרך עולמות השחייה והמשחקים האולימפיים ומתעניינים נוספים מכירים אותו מעולמות התוכן ההיסטוריים לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שכן נקש הוא סיפור יוצא דופן ואפילו הרואי במושגים אלו. אך הרוב הגמור לא נתקל עדיין בשמו של האיש שנהוג להצמיד לשמו את המשפט, "השחיין ש'ניצח' את הנאצים".

יוטיוב | סרט תיעודי צרפתי על חייו של אלפרד נקש

שיאן עולם ב-200 מ' חזה

נקש נולד באלג'יר בעיר קונסטנטין בשנת 1915 ועוד בילדותו היה נראה כי הוא חובב את המים והשחייה ואף התגלה כשחקן כדור-מים מחונן. אך על מנת לפתח את קריירת השחייה המקצוענית שלו הוא עקר לצרפת וכשהיה בן 20, מימש את יכולותיו התחרותיות במכביה השנייה שהתקיימה בישראל בשנת 1935. החיבור בין היותו יהודי והמימוש התחרותי על אדמת ארץ ישראל השאירה עליו רושם רב. במכביה הצליח לקטוף את המקום השני ב-100 מ' חופשי בזמן של 1:03 דק' בתחרות שהתקיימה אז בבריכת בת-גלים בחיפה.

על מנת לפתח את קריירת השחייה המקצוענית שלו הוא עקר לצרפת

שרשרת ההופעות הבינלאומיות שלו החלו לצבור תאוצה ושנה לאחר המכביה הגיעה תורם של המשחקים האולימפיים בברלין שם הגיע במסגרת משחה השליחים 4X200 במקום הרביעי בתוצאה של 9:18 דק'. את אליפות אירופה בשחייה ב-1938 שהתקיימה בלונדון, סיים נקש כבר במקום השני במשחה השליחים עם מדליית כסף, כשבמקום הראשון, כמה סמלי, הגיעו השחיינים של נבחרת גרמניה. אך ניתן לומר ששיא הקריירה שלו הגיעה שלוש שנים לאחר ההופעה באותה אליפות אירופה, כאשר התחרה בתחרות שהתקיימה במארסיי בשנת 1941.

ניצחונו של נקש זכה לבוז בעיתונות | צילום ארכיון

שם למעשה קבע את השיא הטוב ביותר שלו ל-200 מ' חזה ואת שיא העולם בזמן של 2:36 דק', שיא שהחזיק מעמד חמש שנים תמימות עד שנשבר. באותה תחרות הצליח גם במסגרת משחה השליחים להגיע עם הנבחרת הצרפתית במקום השני, אך היה זה כמובן רק תפאורה לאותה תוצאה יוצאת הדופן שקבע במשחה ה-200 מ' ובעיקר אולי משום שניצח באותה הזדמנות גם את אלוף העולם יואכים בלקה הגרמני.

השמחה לא האריכה זמן רב ומכיוון שבשנים אלו התקיים בצרפת שלטון וישי בניצוחו של הגנרל אנרי פטן, זכה ניצחונו והישגו של נקש לבוז והכחשה עד כדי כך שבאחד העיתונים אף נכתב: "לאלפרד נקש אין את הזכות להחזיק בתארים אירופאיים, מאחר שהוא יהודי". בחלוף החודשים נאסר על השחיין היהודי להשתתף בתחרויות תחת הדגל הצרפתי ולמעשה חדל באותן שנים מלהתחרות ובדצמבר 1942 נעצר על ידי המשטר ונשלח יחד עם אשתו וביתו הקטנה בת השנתיים למחנה הריכוז דראנסי שהוקם על ידי הגרמנים מצפון לפאריס על מנת שישמש כתחנת מעבר בגירושם והשמדתם של יהודי העיר. ואכן, כעבור שנתיים במחנה הריכוז, הועברה המשפחה ואלפי יהודים נוספים למחנה אושוויץ בדרום פולין, שהיה מחנה ההשמדה הגדול ביותר שהוקם בזמן המלחמה. שם בתאי הגזים נרצחו אשתו ובתו ולמעט קצין אס.אס שזיהה אותו ב"סלקציה", כשחיין אלוף העולם, יתכן וגם הוא היה מסיים את חייו באותם תאים. במקום זאת, עבר לעבוד במפעל הנשק באושוויץ. נקש שנשאר כעת לבד, ללא משפחתו, הצליח לשרוד את הימים "בזכות" כשרון השחייה שלו שהיווה עבור החיילים הנאצים סוג של "מופע ראווה". הם דרשו ממנו לבצע תעלול שחייה ואף לצלול לעומקים על מנת לשלות משם חפצים שונים אותם השליכו למים. העיתונאי נח קליגר שהיה גם כן במחנה ההשמדה, מספר בסרט שנעשה על חייו של נקש כי במאגרי המים של המחנה קיימו הוא ונקש תחרויות שחייה בלי שהשומרים רואים אותם ולכן הם קיימו אותם בימי ראשון.

קיים עם נח קליגר (בתמונה) תחרויות שחייה במאגרי המים של אושוויץ | צילום: מהסרט התיעודי על חייו של נקש

הפחית ממשקלו המקורי כ-40 ק"ג

למרות התופת שעבר, שרד נקש את מחנה ההשמדה בקושי רב והפחית ממשקלו המקורי כ-40 ק"ג  ולמרות זאת לאחר שחרור המחנה בתום המלחמה חזר לסבב התחרויות ואף השתתף באליפות שהתקיימה בטולוז. החזרה לספורט היוותה עבורו עוגן לשיבה לחיי שגרה אותם איבד במלחמה וכאשר זכה יחד עם הנבחרת במשחה השליחים 3X100 מ' וקבעו שיא עולם חדש עם זמן של 3:19 דק', היה זה עבורו רגע של ניצחון תרתי משמע. שיפור נוסף של השיא הזה במשחה השליחים לא איחר להגיע בתחרות נוספת שהתקיימה רק כחודש לאחר מכן והפעם במרסיי, שם השיגה הנבחרת שלו תוצאה מרשימה וקבעה 3:12 דק'.

זכה להכרה והערכה על פני שערי העיתונים לפני מלחמת העולם השנייה | צילום ארכיון

האפילוג של אלפרד נקש התקיים במשחקים האולימפיים ב-1948 בלונדון כשהיה בן 33, שם הגיע במקום ה-16 בלבד במקצה ל-200 מ' חזה בזמן של 2:59 דק'. את חייו התחיל שוב לאחר שהתחתן פעם נוספת והקים מועדון שחייה באי הצרפתי ראוניון שבאוקיינוס ההודי. בשנת 1983 נפטר נקש מדום לב כאשר שחה את השחייה היומית הקבועה שלו שכל כך אהב.