אחרי שיחה עם שיר וייס, אלמנתו של סא"ל אייל וייס ז"ל, בהחלט אפשר להבין עד כמה זה ראוי שטריאתלון תל אביב נקרא על שמו. זה אמנם לא היה כך בשנתיים האחרונות, אבל בחודש הבא השם של אחד הטריאתלונים הגדולים בישראל יחזור להיות טריאתלון תל אביב על שם אייל וייס. "מאוד התרגשנו, זה נתן תחושה של שלמות, של רוגע, ומה שצריך היה להיות חזר", אומרת וייס שחוותה את הנורא מכל בפברואר 2002.

נדבק בחיידק הטריאתלון עוד כשהענף היה בחיתוליו. אייל וייס ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

עוד כתבות בנושא
לזכרם || המרוצים והתחרויות שנוסדו לזכרם של הנופלים
לזכרם || "לבוא לאירוע ספורט גדול שקרוי על שם בני, זה אושר"
לזכרם || ליום הזיכרון – על ישראל, ספורט ושכול

"הספורט היה בנשמה שלו"

כבר יותר מ-14 שנים שאייל וייס, שנולד בתל אביב בשנת 1967, לא איתה ועם בתה חושן. הוא היה מפקד יחידת דובדבן ונהרג במהלך פעילות מבצעית כתוצאה מתאונה טרגית. בזמן שהוא וחייליו עצרו מבוקשים מהג'יהאד האסלאמי והתנזים בכפר ציידא שליד טול כרם, התמוטט עליו קיר אבן מהמבנה שהופל על ידי דחפור D-9 של צה"ל. הוא הספיק לכהן כמפקד דובדבן במשך 10 חודשים ובתקופה הזאת זכתה היחידה בצל"ש הרמטכ"ל ובפרס ראש הממשלה לפעילות מיוחדת. הוא היה איש צבא משכמו ומעלה וכנראה שהתכוון להגיע רחוק עם המדים הירוקים, אבל הוא היה גם ספורטאי מצוין, מאלה שניסו לסחוף אתו כמה שיותר אנשים לחיים בריאים ומלאים בריגושים שרק הספורט יכול לתת. ככה הוא גם גילה את הטריאתלון. בתור מי שגדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב בכדורסל, ואהב לרוץ ולשחות, הוא הפך לטריאתלט באופן טבעי אבל בתקופה שבה באמת לא היו הרבה טריאתלטים, אמצע שנות התשעים, בערך שנתיים לפני שהכיר את אשתו שיר.

"הספורט היה בנשמה שלו, הוא ממש נשם את הספורט. הוא תמיד חיפש אתגרים מיוחדים עד שהוא גילה את הטריאתלון", היא מספרת. "השילוב הזה ממש העסיק אותו והוא עשה את זה באדיקות. גם כשהוא היה יוצא שבת מדי פעם הוא ישר היה מחפש טריאתלון, ומאוד השתדל להגיע לכל התחרויות. אז היו מעט מאוד אנשים שעשו את זה וזה נראה פסיכי. כמו שמסתכלים היום על אנשי ברזל ומרתוניסטים, ככה הסתכלו אז על הטריאתלטים. אני זוכרת שהיינו מתעוררים ב-4 בבוקר, מתייצבים לתחרויות ב-6 בבוקר כדי שיזנק ב-6 וחצי וזה היה הזוי לגמרי. אבל היה משהו מדהים בזה, בשקט של הבוקר, במזג האוויר, בנשימות הראשונות והבנתי למה זה סחף אותו. זה נתן לו תחושה של סיפוק, של אושר. הוא הספיק להתחרות גם בחצי איש ברזל ואני בטוחה שהיה רוצה להמשיך גם לתחרויות איש ברזל ולמרתונים".

כל כך דומה לו. הבת חושן וייס (מימין) יחד עם שיר וייס | צילום: באדיבות שיר וייס

"זה מאוד מרגש לראות איך הטריאתלון גדל לאורך השנים"

אורח החיים של קצין קרבי בהחלט מאפשר לו להיות בכושר, אבל הוא בוודאי לא מתאים לתכניות אימון לטריאתלון. ובכל זאת, אייל וייס נהג להתחרות לפחות בארבעה-חמישה טריאתלונים בכל עונה, ונהג להגיע באופן קבוע לטריאתלונים באילת וכמובן בתל אביב, העיר בה גדל. זו גם הסיבה שעוד באותה שנה בה נהרג, נקרא טריאתלון תל אביב על שמו. המעורבות של המשפחה השכולה תרמה לגדילה של האירוע הזה, עם אותם חברים וקרובי משפחה שהצליח לסחוף לטירוף הטריאתלון ואנשים אחרים שהחליטו לסמן את הטריאתלון על שם אייל וייס כתחרות הראשונה שלהם.

"זה מאוד מרגש לראות איך הטריאתלון גדל לאורך השנים. בתקופה שליוויתי את אייל לתחרויות, הטריאתלון הגדול ביותר היה באילת. אחרי שקראו לטריאתלון תל אביב על שמו הוא הפך לאט-לאט להכי גדול וזה נתן תחושה של ניצחון וסיפוק כי זה הדבר שהוא כל כך אהב וזה מדהים לראות שאירוע שמזכיר אותו זה הפנינג כזה באווירה כל כך כיפית", אומרת שיר שמספרת גם כמה קשה היה לה להתמודד עם ביטול הנצחתו של אייל בשנתיים האחרונות. "אני אפילו לא יכולה לדבר על זה, באיזשהו מקום כיביתי את זה כדי שזה לא ישפיע עליי, אבל אני באמת לא מצליחה להבין איך עשו דבר כזה כמו לקחת הנצחה ממישהו שחי את הטריאתלון ככה".

אבל כפי שצוין בפתיחת הכתבה, בני משפחתו של אייל וייס ז"ל נרגשים מאוד ממפעל ההנצחה שחוזר ב-18 ביוני והם כמובן יגיעו לשם. ותהיה שם גם אותה ילדה שאיבדה את אביה בגיל 7 חודשים, אבל לפי אמא שלה היא ירשה ממנו כל כך הרבה. "אייל ניסה לסחוף גם אותי לספורט אבל אני לא כל כך מתאימה לזה. מי שלשמחתי הולכת בעקבותיו היא הבת שלנו חושן, שממש דומה לו בקטע הזה. היא בת 15, היא מלאה בספורט אם זה חדר כושר, טניס, ריצות ואני מאמינה שהיא תיכנס גם לטריאתלון".

כמה סמלי זה יכול להיות אם בתו של אייל וייס תתחרה בטריאתלון על שמו, ואמה מאמינה שזה בהחלט תסריט אפשרי, אבל השנה ההודעה על החזרת התחרות על שמו התקבלה רק לאחרונה, ולכן כל המשפחה עדיין תהיה בצד המארגן וזה אומר להיות שם כדי להעביר לכולם את אותם ערכים, שבמקרים רבים משותפים לחיילים מצטיינים ולספורטאים מצטיינים. הערכים שעליה שיר שמחה לספר בערב יום הזכרון: "הוא היה בן אדם סופר ערכי, סופר מיוחד, בן אדם מרשים, ישר עם חיבור ואהבה לארץ ולנתינה ואהב לתרום ולהשקיע. בן אדם פרפקציוניסט שכל כולו היה בקטע של הצבא. הוא ראה את זה כשליחות, איש חם, אוהב, דואג, מפנק. אבא הוא הספיק להיות לזמן קצר אבל הוא תמיד אמר שאם היה יודע שזה ככה הוא היה דואג לעשות את זה קודם. אפילו היום בבוקר הסתכלתי על הבת שלי ואמרתי לה 'איך אבא היה מת עליך'. אני מנסה להעביר לה חלקים ממנו כי היא כל כך דומה לו, כל כך האופי שלו עם ההתנהגות והערכים ואני רוצה שהיא תתחבר למה שהוא היה".