ברחוב מסוים בעיירה קטנה אפשר למצוא שלושה גברים שעונים לשם אבי. הם פחות או יותר בני אותו גיל, בעלי מבנה גוף ממוצע, וילדיהם לומדים באותו בית הספר. כשהנשים שגרות באזור מרכלות עליהם, נשאלת השאלה "איזה אבי?". יש את אבי שהבת שלו לומדת בכיתה המקבילה של בתה, יש את אבי עם הטנדר הלבן, ויש את אבי שהשלים תחרות איש ברזל. ועכשיו תודו – לא תמיד תזכרו הורים לילדים אחרים, ורכבים בכלל קשה לזכור. לעומת זאת, אנשים שעמדו באתגרים הפיזיים הקשים ביותר, כלומר אנשי ברזל ומרתוניסטים, מצליחים לבדל את עצמם משכניהם. תשמעו את הסיפור שלהם פעם אחת ותזכרו אותם תמיד, כמו שזוכרים את אבי "זה שעשה איש ברזל".
האם כדאי לציין את העיסוק בספורט כשמחפשים עבודה? צילומים: Thinkstock
עוד כתבות בנושא
האם העיסוק בספורט מעיד על המקצועיות בעבודה?
השאלה הגדולה היא מה יקרה כשאבי יחפש מקום עבודה חדש? האם בנוסף לתכונות הטובות שאיתן הוא ישווק את עצמו, יהיה נכון שיכתוב בקורות החיים שלו שהוא איש ברזל? או לצורך העניין מרתוניסט, טריאתלט או כל סוג של ספורטאי סיבולת שהציב לעצמו יעד קשה מאוד ועמד בו? איך המעסיקים מתייחסים לאינפורמציה כזאת? האם הם באמת מאמינים שהתכונות הנדרשות לספורטאי סיבולת מלמדות על המקצועיות של הבן אדם? אין ספק שהשאלות האלה מעסיקות לא מעט אנשים בשנים האחרונות, מאחר שאנחנו חיים בתקופה שבה מקובל יותר לחלום על דברים שנראו פעם מטורפים – לחלום ולעשות. לאור העובדה הזאת, אפשר למצוא היום די בקלות מנהלים בכירים במשק שהם ספורטאי סיבולת בעצמם. אחד מהם הוא מנכ"ל בית ההשקעות IBI, עידו קוק.
"ספורט הישגי וספורט מהסוג של מרתונים מעידים על סוג מסויים של תכונות", מסביר קוק ומפרט: "התמדה, התמודדות עם קשיים, וחשיבה לטווח ארוך. אני באופן אישי לא רואה הרבה קורות חיים, אבל לאחרונה ישבתי בפגישה עסקית והאדם שממול סיפר לי שהוא רץ אולטרה מרתון. זה היה מטבע לשון". כאן חשוב לציין שמנכ"ל IBI הוא רץ חובב למרחקים ארוכים, והחברה שהוא עומד בראשה מעודדת פעילות ספורטיבית בקרב העובדים ואף נותנת חסויות למספר מרוצים בארץ. עם זאת, מציין קוק: "קורות חיים זה משהו שצריך לכתוב בשכל, ואני באופן אישי הייתי מעדיף לראות תחת התחביבים 'רץ למרחקים ארוכים'". לפי דבריו של מנכ"ל IBI , יכול להיות שאם נפרט יתר על המידה אנחנו עלולים להסתכן ביהירות, אבל לא בטוח שזה יהיה לרעתנו. "אם מישהו יציין בקורות החיים שהוא מרתוניסט אני אחשוב שהוא שוויצר וכן, אולי אני גם אחשוב שזה הופך אותו למתאים לתפקידים מסויימים".
לשבור את הקרח בראיון
ד"ר גרשון גילת, יועץ לארגונים בתחום משאבי אנוש ומרצה במרכז ללימודים אקדמיים, מרחיב בנושא הרלוונטיות של ציון העיסוק הספורטיבי ביחס לסוג המשרה ואומר: "העובדה שאתה 'משוויץ' ביכולות שלך אינה בהכרח מגרעת. בלא מעט עיסוקים, אחת הדרישות המרכזיות היא מוחצנות. למשל, בתפקידי מכירות. כשאדם מציע עצמו לתפקיד שהוא מעריך שמוחצנות היא תכונה רצויה בו, עליו להסס פחות מלציין שהוא עוסק בענפי הספורט המדוברים". ד"ר גילת מוסיף: "תמיד רצוי לפני שמציעים מועמדות, ללמוד על הארגון ועל הנפשות הפועלות בו. היה ובמסגרת הבירורים מסתבר שהמנהל העתידי שלך או מנהל משאבי אנוש עוסק באחד מענפי ספורט זה, נכון לשלב בקורות החיים משפט המתייחס לעיסוק בספורט. גם אם הוא לא רץ מרתון, מספיק שהוא רץ. ההיפך הנכון, דווקא הוא יעריך יותר שאתה "Marathon finisher". במקרה כזה אותה שורה בקורות החיים יכולה לשמש לשבירת קרח ולהפוך את הראיון למוצלח יותר וסיכויי הקבלה יגדלו – מראיינים רבים מושפעים בעת קבלת החלטה המיונית שלהם מהטיית הדמיון, כלומר הנטייה להעדיף דומים לך".
אז מצאנו גם אחד כזה. קוראים לו אריק אופיר, הוא מנכ"ל קבוצת "מוקד אנוש", ומעסיק למעלה מ-350 עובדים ב-3 חברות שונות. מי שיחפש עליו ב"גוגל" ימצא מיד כתבה שמספרת על אדם ששקל פעם 160 קילוגרם, עישן המון וסבל מאירוע לב לפני שעבר מהפך עצום – מהפך שהוביל אותו לטריאתלון, למרתון, לתחרות איש ברזל שבה ישתתף באוגוסט, ובעיקר לאדם בריא ומאושר. בתור מי שעבר דרך כל כך קשה וארוכה, אופיר מייחס חשיבות גדולה לאנשים שעוסקים בפעילות ספורטיבית דומה ומאמין שיש מקרים שבהם אפשר להכליל. "כמובן שכל אחד צריך להיות מתאים למשרה שעליה הוא מתמודד בגלל יכולותיו המקצועיות, אבל אם יגיעו לקו הסיום שלושה מועמדים עם נתונים דומים, ואחד מהם הוא מרתוניסט או איש ברזל – אני אבחר בו. זה אופי, אני מסתכל על עצמי ורואה לאיזה אדם הפכתי. אני יודע על אנשים כאלה בוודאות שיש להם מוטיבציה, יש להם התמדה ושהם גם יודעים להקריב". מנכ"ל "מוקד אנוש" נידב אפילו דוגמה מעולם העסקים: "יש אנשים של עסקאות ויש אנשים של עסקה. אנשים של עסקאות ידפקו על 10 דלתות ויחזרו עם 2-3 עסקאות קטנות. אנשים של עסקה ישבו שעות על גבי שעות מול מנכ"לים, ולא יוותרו עד שהם יוציאו עסקת ענק אחת. מבחינתי, אנשים שרצים מרתון הם אנשים של עסקה. הם ממוקדים במטרה ויעשו בשבילה הכל".
"התמדה, התמודדות עם קשיים, וחשיבה לטווח ארוך"
לא בהכרח יתרון
אז אם נפלתם על בוס ש"מבין" את אורח החיים שלכם זה יכול להיות בונוס, כמובן שלא תמיד אבל זה אפשרי. העניין הוא שתחום ספורט הסיבולת בקרב הספורטאים החובבנים עדיין תופס נפח קטן במשק. זו בדיוק הסיבה שדיברנו גם עם מנהל כוח אדם שכיהן שסמנכ"ל משאבי אנוש בכמה מהחברות הגדולות בארץ. בניגוד לדוברים הקודמים, אין לו שום זיקה לספורט הסיבולת וזה מה שהיה לו להגיד: "אין ספק שאם אני אראה בקורות החיים של מישהו שהוא איש ברזל, אתייחס לזה מיד. המילה הראשונה שתקפוץ לי תהיה 'היעדרות'. אני אתחקר אותו כדי להבין מה זה אומר, מה המטרות שלו, מי אמר שהתקופה בשנה שבה הוא ירצה לנצל את החופש שלו כדי להשתתף בתחרות היא התקופה שמתאימה גם לי?". לשאלה אם מבחינתו אנשי ברזל או מרתוניסטים מצטיירים כבעלי תכונות מיוחדות הוא משיב: "ממש לא. ברור שהם עושים דברים קשים במיוחד, אבל בכלל לא בטוח שהם יביאו את אותה ההתלהבות למקום העבודה שלהם. זה יכול לקרות, אבל זה לא מעיד על כך", הוא אומר ומוסיף: "ותהיה בטוח שרוב המנהלים בארץ חושבים ככה". על השאלה מה לכתוב בקורות החיים הוא אומר: "למרתוניסטים הייתי ממליץ לכתוב בתחביבים 'ריצה למרחקים ארוכים' ולאנשי ברזל 'טריאתלון' או אפילו 'ריצה, שחיה ורכיבה'. אם זה יעניין את המראיין, הוא כבר יפתח את זה".
למנהלים רבים תהיה נטייה למצוא קודם כל את החסרונות, ובמקרים כאלה "תואר" של מרתוניסט/איש ברזל יכול להיות מרתיע כמו קצין קרבי במילואים או אם חד הורית. מצד שני, אנשים רבים נוטים גם להתרשם מהיכולות של קרייריסטים להתנהל במקביל לחיים המקצועיים ולחיי המשפחה שלהם, לפי תכניות אימון מתישות שגוזלות הרבה שעות. מנהלים רבים מסכימים עם התאוריה שיכולת כזאת משרתת מצוין אנשים שמתמודדים על תפקיד ניהולי, בעוד שעובדים זוטרים יותר יכולים להיפגע מכך. סוציולוג הספורט, ד"ר יאיר גלילי, מסכים עם זה ואומר: "העיסוק הספורטיבי בדרך כלל בודק את היכולת לנהל את הזמן. כשיש אוטונומיה זה סוג של יתרון ונתפס כמשהו חיובי מאוד, כשמדובר במישהו זוטר יותר זה בהחלט בעייתי".
הכל תלוי בתפקיד
דבר אחד בטוח – כיום, מנהלי משאבי אנוש פוגשים לעתים קרובות יותר את המילים מרתון, איש ברזל ואפילו אולטרה מרתון. כך מעיד גם ליאור כהן, טריאתלט מצטיין ומנהל פרוייקטים במשאבי אנוש בחברה המסחרית הגדולה בישראל – "טבע". "אני כל הזמן נתקל בקורות חיים כאלה", הוא מספר ומוסיף: "אני חושב שזה יכול לתרום, חד משמעית. אבל זה מאוד תלוי לאיזה תפקיד אתה ניגש ומי הבוס שלך. זה יכול להיות בינגו אצל בוס אחד, ולגרום לחששות אצל בוס אחר".
המסקנה – להיות ספורטאי סיבולת שעומד ביעדים שלו זה דבר נפלא. זה טוב לבטחון העצמי, זה טוב לבריאות (טוב, נו…בעיקר הנפשית), זה מרשים את בני המשפחה והחברים וזה מחזק את האגו. ספורטאי סיבולת רבים מרגישים שהם השתפרו כבני אדם ולעיתים נוטים לתרגם את זה ליכולות המקצועיות שלהם. נוח להם מאוד בחממה הזאת שנקראת קהילת ספורטאי הסיבולת, ובה אפשר למצוא הרבה אנשים שנושאים בתפקידים בכירים במשק. מצד שני, חשוב לזכור שחברי הקהילה הזאת הם מיעוט. רוב האנשים בצד השני לא תמיד מתעניינים בהם, במקרים רבים הם עדיין נחשבים להזויים, ולכן לא תמיד צריך להשוויץ – גם אם רוב המרתוניסטים הם אנשים צנועים שמאמינים בלב שלם שפעם הראשונה בחיים שלהם הם יכולים להשוויץ במשהו. מתי זה ישתנה? אולי ביום שבו אנשים יגידו לכם שאתם "דפוקים" ובאמת תיעלבו מזה.
זה מה שאתם עושים בשעות הפנאי? אין מה להסתיר. מה שכן, כדאי להצניע וזה אולי הטיפ הטוב ביותר שיוצא מכאן. מרתוניסט יכול להרשים, אבל גם להצטייר כאובססיבי. רץ למרחקים ארוכים? זה כבר מישהו שמנצל את שעות הפנאי שלו בצורה הכי חכמה. נראה טוב, זה מנוסח טוב, ואם הבוס הוא מרתוניסט הוא כבר יגלה את זה גם עליכם תוך כדי שבירת הקרח. ויש כמובן את היוצאים מהכלל: המעסיק הוא איש ברזל, החברה פותחת קבוצות ריצה, ומחלקת משאבי אנוש מנוהלת על ידי ספורטאים – הכל יכול להיות. בעידן האינטרנט בכלל והפייסבוק בפרט אפשר לגלות היום רמזים על אנשים ומקומות עבודה. תחקרו, אולי גם הכתבה הזאת תעזור בעתיד למישהו במעמד כתיבת קורות החיים שלו.
