סביר להניח שאת ענף טיפוס ההרים יקשרו רוב האנשים לסכנה, לפחד, לאדרנלין ולטיפשות. מאידך, למטפסים הוא מספק מגוון רחב של חוויות, אתגרים פיזיים, מסעות רוחניים וזמנים טובים עם חברים. קח לדוגמה במקרה שלי, הטיפוס שינה לפני כשש שנים את החיים כשגיליתי אותו. הוא הפך במהרה ממשהו שהתחיל כתחביב ומילוי להתמכרות חיובית. תמיד רציתי לשלב את הצילום עם הטיפוס וליצור סיפור מעניין. במהלך השנה וחצי האחרונות תיעדתי כמה מהמטפסים הישראליים שחיים את הטיפוס בכל איבר בגופם מגיל צעיר מאוד, דוחפים את הגבולות שלהם ונותנים השראה לאחרים לעשות את אותו הדבר.
תמיד רציתי לשלב את הצילום עם הטיפוס | צילומים: דיאגו רוסמן
צילום טיפוס יוצר חוויות מיוחדות משלו. להיות תלוי בגובה רב על החבל, הצלם צריך לחכות ולחשב כל רגע בצורה מדויקת, התאורה, המיקום והזווית ביחד למטפס כדי להפוך את החזון למציאות. לפעמים יש מקרים שהדברים משתנים בן רגע והרעיון לתמונה שהיתה לי בראש משתנה, מהסיבה שאי אפשר לצפות מה יקרה כשהמטפס נע למעלה, וכשזה קורה חזון חדש מתממש באותו הרגע, כשהמטפס נע בצד השני של העדשה. הפרויקט המצולם שאתם רואים כאן היה מסע של למידה, גילוי ומימוש, אך יחד עם זאת, במבט לאחור, החוויות המשותפות בין המטפסים, האווירה החברתית המדהימה במצוק והקשר החזק עם הטבע, משמעותי לא פחות.
מי אנחנו?
אור וקסלר: בן 26 ומטפס משנת 1998. חשוב לי לטפס, מהלב, דרך העורקים, הגידים השרירים, כל השאר אלו רעשי רקע. טיפוס אמתי עבורי הוא חוויה של זרימה, בה מאבדים את רצף הזמן, את האנשים למטה, את טרדות היומיום, דבר אינו חשוב מלבד "משהו להיאחז בו". חוויות הזרימה הזו מתקיימת אצלי בעיקר כאשר אני מטפס בקצה גבול היכולת שלי, לכן אני שואף ומקווה להימצא שם, תמיד
אלון גורמן: בן 25, מטפס משנת 2005. כילד, טיפוס היה הדבר הראשון שעשיתי שבאמת המניע אותי. כמבוגר צעיר הוא נותן לי מבנה וכיוון. הטיפוס הוא תשוקה מוחלטת שמניע אותי להתאמן, לתכנן ולנסוע במרדף אחר מה שנראה כמו רשימה אינסופית של חלומות ויעדים.
אור מיניאלי: בן 20, מטפס משנת 2010. טיפוס החיים שלי. אני מרגיש את עצמי האמיתי כשאני מטפס וכאן אני מביע את הרגשות והאנרגיה שלי הכי טוב. הטיפוס שינה את חיי לחלוטין מבחינה גופנית ונפשית. בשבילי, טיפוס הוא המאמן הטוב ביותר של החיים. זה מלמד אותך איך לפתור בעיות, איך להיות רגוע להתמקד, ואיך לשחרר את החיה הפנימית שלך, וגם איך להתמודד עם כישלון וניסיון ההצלחה. המטרה שלי היא להפוך להיות המטפס הטוב ביותר שאני יכול להיות ולהגיע למשחקים האולימפיים של טוקיו 2020. אני לא אעצור עד שאני ארגיש שהגעתי למגבלה שלי, וגם אז אני חושב שאמשיך.
פרויקט הצילום של דיאגו רוסמן
ניתוק הרגליים לפני הטיפוס כלפי למעלה במסלול שאלון עבד עליו במהלך הקיץ בדירוג 8C במצוק היונים שבצפון. מטפס: אלון גורמן
מנוחה, נשימה, מילוי הידיים במגנזיום לאחד כמה צעדים קשים על מסלול במערת נזר בצפון הארץ. מטפס: אלון גורמן
מסלול קשה מחייב עצירה, מנוחה של כמה שניות לתת לידיים, לנשימה, לגוף ולראש להתפקס בחזרה, במצוק מערת נזר. מטפס: אלון גורמן
צעד אחרון במסלול במצוק גיתה שבצפון. מטפס: אלון גורמן
מטפס: אור מיניאלי
בין האימונים, התחרויות בארץ ובחו"ל, השרות הצבאי, אור מטפס בסופי שבוע בטבע במערת נזר שבצפון. מטפס: אור מיניאלי
כשהראש והמחשבות מתנתקות מהסביבה וכל מה שחשוב הוא הצעד הבא. מטפס: אור מיניאלי
על המבט ללוות את התנועה, למעלה, לאחיזה הבאה. מטפס: אור וקסלר
מסלול טיפוס שהוא פרויקט שלקח 8 שנים לאור להשלים אותו מפרספקטיבה אחרת במצוק עין פרת. מטפס: אור וקסלר
לפעמים האחיזות כל כך כל כך קטנות עד שכל מעלה בטמפרטורת הסלע או הגוף משנה את המשחק. מטפס: אור וקסלר
נלחם בצעד האחרון לסגירת המסלול בדירוג 8B+ במצוק עין פרת. מטפס: אור וקסלר
ניתוק הרגליים לפני הטיפוס כלפי למעלה במצוק היונים שבצפון. אור וקסלר
לשכוח את הגובה, הצלם, המאבטח, החבל, להיות בחלל אחר. מטפס: אור וקסלר
