בחלק האחרון בסדרת הכתבות על התאוששות ממשיך ג'ו פריאל להסביר את חשיבות הנושא לכל ספורטאי
מאת:ג'ו פריאל; תרגום: תומר גמינדר
כפי שבוודאי הבנתם כבר, אני ממוקד מאוד בנושא התאוששות בימים האחרונים. שלושת הפוסטים האחרונים היו בנושא. זה התחום הבולט ביותר בו מרבית האתלטים חסרים הבנה והתחום שבו הם עושים את השגיאות הגדולות ביותר. מרבית האתלטים לא מבינים לגמרי כמה חשובה ההתאוששות לביצועים. אז הנה עוד כמה מחשבות בנושא.
מרבית האתלטים לא מבינים לגמרי כמה חשובה ההתאוששות לביצועים צילום: Thinkstock
עוד כתבות בנושא
אורח חיים ממוקד בספורט
לפני כשנה שלחתי פוסט על דארן סמית (Darren Smith), המאמן האוסטרלי שעובד עם טריאתלטי עילית, בעיקר כאלו המתחרים בגביע העולם של ה- ITU. בבלוג הזכרתי את השימוש של דארן במה שהוא מכנה "התאוששות לפי צורך". בפוסט זה ציינתי עד כמה זו באמת הדרך הטובה ביותר לקבוע מתי ספורטאי צריך להתאושש, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר הכוונה שהאתלט עשוי להזדקק מדי פעם לאימון קל. דארן קבע זאת בעזרת שיחה יומית עם כל אתלט מדי בוקר. בעזרת הנתונים האישיים שהוא אוסף על האתלט במשך כמה ימים הוא גם יכול לקבוע מתי הפסקה ארוכה מהאימונים יכולה לסייע. האימונים יתחדשו כאשר הוא קובע כי האתלט התאושש במידה מספקת. הדברים דומים למדי למה שהסברתי בפוסט הקודם.
כל זה מזכיר לי מצגת שראיתי לפני כמעט 20 שנה. בזמן הזה חומת ברלין כבר נפלה והממשלה הקומוניסטית של גרמניה המזרחית נעלמה. המנהל לשעבר של תוכנית הספורט האולימפי שלהם ביקר בפורט קולינס, קולורדו, שם גרתי באותה תקופה, והוזמן להרצות במרפאת רפואת הספורט המקומית. למעט השימוש בסמים משפרי ביצועים, אשר הוא "רמז" שנעשה, הוא אמר כי ההצלחה שלהם באולימפיאדה נובעת מהסביבה שהייתה משותפת לאתלטים מזרח גרמנים רבים. רובם חיו במעונות שבהם השינה, התזונה, הגישה למאמנים ועוד גורמים רבים יצרו אורח חיים ממוקד מאוד בספורט. לדבריו, מדי יום מאמן או קבוצה של אנשי מקצוע בתחום הספורט נפגשו עם האתלטים באופן פרטני כדי להחליט מה הם צריכים לעשות באותו יום. הוא האמין שזה הדבר החשוב ביותר שהם עשו מבחינת האימונים בכדי לייצר אתלטים ברמה עולמית. זוהי גם תיאוריית ההתאוששות לפי צורך של דארן.
כאתלטים רציניים, התאוששות לפי צורך היא כלי נהדר אם יש לכם מודעות עצמית ושליטה עצמית לקחת החלטה מדי בוקר באשר למה שאתם צריכים לעשות באימונים ביחס למה שתכננתם. למרבה הצער, אתלטים נוטים להאמין שיותר זה טוב יותר, וכי אם הם נחים הם נסוגים לעומת המתחרים שלהם. לכן, לרוב האתלטים טוב שיהיה מאמן כמו דארן, שיודע מה הוא או היא עושים ויכול לספק הדרכה. האפשרות השנייה בטיבה היא להשתמש בתרשים ניהול הביצועים (Performance Management Chart) של TrainingPeaks.com בכדי להיעזר בקבלת ההחלטות. הזכרתי זאת גם בפוסט אתמול. אבל חשוב להבין שה-PMC הוא לא קסם. אתם עדיין צריכים ללמוד מה כל משמעות כל הנתונים ולהקדיש זמן בכל יום לניתוח המצב הנוכחי שלכם. אני אפרט עוד על כך בפוסט עתידי. בינתיים הנה פוסט מלפני זמן רב שייתן לכם קצת הבנה למה שאני מכוון.
29.4.2014
ג’ו פריאל
מאמן ספורטאים סיבולת מאז 1980. הלקוחות שלו הם האליטה של הספורטאים החובבים והמקצועיים מקרב רוכבי הכביש, רוכבי אופני הרים, הטריאתלטים והדואתלטים. הם מגיעים מכל קצוות תבל וכוללים אלופים לאומיים אמריקאים וזרים, מתחרים באליפויות העולם, וספורטאים אולימפיים.
הוא מחברם של עשרה ספרים על אימון לספורטאים סיבולת כולל הסדרה הפופולארית והנמכרת ביותר בספר "Training Bible". הוא בעל תואר שני במדעי האימון, הוא מאמן מוסמך לרמת עילית לטריאתלון ורכיבה בארה"ב, והוא המייסד והיו"ר לשעבר של נציבות האימון הלאומית בארה"ב.
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
