מאוד קל לחזות את היכולת של מישהו לרוץ מרחק כלשהו מ-800 מטר לחצי מרתון. קשה מעט יותר לקבוע למה אותו מישהו יהיה מסוגל בסופו של דבר – אם הוא צעיר מספיק כך ששנותיו הטובות ביותר עדיין לפניו. אבל לנבא למה הוא מסוגל במרתון או בריצה באיש ברזל, זה כבר סיפור אחר לחלוטין
מאת:בובי מקגי; תרגום: תומר גמינדר
הוסיפו לכך את העובדה שלרוב האתלטים פשוט אין את הסבלנות או הזמן כדי להתאמן בהתאם ליכולות שלהם, אך הם עדיין מצפים כי הפוטנציאל שלהם יצוץ לפתע ביום המרוץ, ולא רק ישקף את מצב האימונים שלהם. חברו לכך את העובדה שבאירועים ארוכים יותר, הטולרנטיות קשורה קשר הדוק למזג האוויר, לתזונה, לשתייה ולתחומי הקצב, ואין זה פלא שכל כך הרבה אנשים "נכשלים" בעמידה בציפיות שלהם. בטריאתלון, ובעיקר באיש ברזל, אתגר גדול נוסף הוא המשמעת הנדרשת לרכוב מספיק בקלות בכדי לאפשר ריצה אופטימלית.
כל זה מביא אותי לנושא העיקרי של פוסט זה – אימון "איטי" מספיק, או בתוך הטווחים אשר בסופו של דבר ייתנו לכם את הדחיפה הגדולה ביותר להשגת הפוטנציאל שלכם. העבודה המבריקה של ג'ו פריאל הביאה לנו מודל אימון שסייע לאלפי אתלטים להתאמן קרוב ככל שנכון לדרכי האימון שהמחקר המודרני מראה שאנו צריכים להתאמן בהן. בעיה אחת למחשבה: אתלטים רבים, בעיקר כאן, בגובה (בובי מאמן בקולורדו, בגבהים שמעל קילומטר וחצי מעל פני הים), אינם מסוגלים לרוץ מספיק לאט בכדי להישאר בטווחי הדופק של zone1 ו-zone2! ברכיבה על אופניים הבעייה שונה, מכיוון שהרכיבה על כביש שטוח עם 110PSI בצמיג שלכם דומה ליעילות של שחף בזמן תעופה. בבריכה, העובדה שאתם נמצאים בסביבה בעלת השפעה מוגבלת של הכבידה ואתם משתמשים בפחות שרירים, הופכת את האימון בטווחי דופק נמוכים לקל יותר.
החידה השנייה לאתלטים במשרה חלקית – אין לנו את המסה העצומה של זמן שנדרשת כדי לבנות את היעילות שלנו כל כך לאט בכדי להשיג את ההתאמה רחבת בסיס הזו, אשר יוצרת את היכולת להיות מסוגלים להתאמן ברמות הגבוהות והספציפיות יותר שנותנות לנו הזדמנות טובה יותר לממש את מלא הפוטנציאל שלנו.
אפשר להשוות זאת לאצנית עילית אשר יכולה לבצע 2 חזרות ל-200 מטר באימון ולנצל כל כך הרבה מהכוח שלה עד שהיא מותשת והאפקטיביות של האימון הושגה! רץ עילית במרתון ירוץ 2 מאמצים מרביים של 200, ולאחר התאוששות קצרה יהיה מסוגל לרוץ עוד 8! הצרה היא שהרץ למרחקים יצטרך לרוץ את אותם 200 בזמן של 29-30 שניות (וזה מהר – קצב של 2:26 דקות לק"מ), אבל אצן בעל יכולת ריצה זהה עשוי לרוץ אותם 200 בזמן של כ-24 שניות, וזה קצב 2:01 של לקילומטר!
שלישית, האתגר של חובבים הופך להיות איבוד יכולות בזמן האימון! הרץ חייב להתאמן כל כך לאט, שרכיבים אחרים בעצם מתחילים להתנוון. במקרים קיצוניים בהחלט קיים דבר כזה: לרוץ לאט מדי; קצב הצעדים עלול לרדת, וכתוצאה מכך העומס עולה, עם כל ההשלכות השליליות הנלוות לכך. אתם יודעים איך אתם מרגישים אחרי ריצה ארוכה עם חבר איטי הרבה יותר מכם. בנוסף, התאוששות טובה, במונחים של זמן, קשה למתאמן הממוצע – מה שמקצוען יכול להספיק בשבוע, עשוי לדרוש מאדם ממוצע באותו גיל לפחות 10 ימים בשילוב עם התאוששות מספקת. מחזור מיקרו טוב למיקצוען הוא כ-10 ימים, בזמן שאתלט בקבוצת גיל יסתדר טוב עם מחזור מיקרו טוב של 14 יום, וכל שהאתלט מתבגר הוא עשוי להגיע לסביבות של 17-21 ימים!
צילום: Thinkstock
14.11.2012
בובי מקגיבובי מקגי הוא מאמן אתלטיקה מוסמך בינלאומי, סופר ונואם אשר האתלטים שלו שברו שיאי עולם, זכו באליפויות עולם, ודורגו באופן עקבי בין האתלטים הטובים בתחומם. הוא מאמן רצים וטריאתלטים, ועבד עם איגוד הטריאתלון האמריקאי בהכנת אתלטים למשחקים האולימפיים של 2004 ו-2008
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
