כתבה שנייה מתוך שתיים – לקריאת הכתבה הראשונה: "הספורט הוסיף רובד חשוב לחיי"
אפרת אלמוג, פסיכותרפיסטית, מתרשמת שבמקרה שבו אחד מבני הזוג נכנס ברצינות, טוטאליות והגזמה לפעילות שבה לבן הזוג השני אין מקום, נוצר ניתוק מסוים, אשר עלול לעורר מטענים שליליים אם לא מוצאים פתרון ואיזון למצב. "המצב שנוצר הוא כזה שבו אחד מבני הזוג מוצא עניין ומשמעות חדשים, שממלאים אותו בסיפוק, אתגר, ריגוש והיכרות עם אנשים חדשים, בעוד הצד השני נשאר בצל, אינו שותף להתרגשות ונותר בחוויה שבן הזוג השאיר אותו מאחור ושאין לו חלק בחייו החדשים".
דימוי הגוף משתנה ובמקביל, בן הזוג נמצא במקום אחר צילומים: Thinkstock
מעבר לזה, התחביב החדש תופס בהדרגה יותר ויותר מהזמן הפנוי שהיה משותף לשניהם. הספורטאי משקיע גם זמן וגם כסף רב כדי לעמוד בסטנדרטים הלא זולים של התחום, ובמקביל נוצרת גם תהום בנושא החברתי. הוא מוצא לו חברים חדשים שאיתם יש לו נושא משותף ומרגש, בעוד בן הזוג, אם הוא לא מוצא עניין בעולם התוכן הזה, נותר מאחור.
כל אלו יוצרים פער וריחוק. אצל האחד – הספורטאי – מתרחשים המון דברים חדשים, שמובילים לשינוי משמעותי באורח החיים. דימוי הגוף משתנה, הבריאות והתזונה עולות למקום גבוה בסדר העדיפויות, ובמקביל, בן הזוג נמצא במקום אחר.
אלמוג מוצאת קשר בין העיסוק בספורט למשבר המתרחש בגילאים 40-50. "העיסוק החדש מאפשר לאדם להרגיש שוב אטרקטיבי, בכושר, מלא עניין מחודש, ולעתים זה מוביל להסתכלות על בן הזוג ש'נשאר מאחור' כעל מוזנח, כמי שנרדם בשמירה על לחיות את החיים ולשמור עליהם. אצל גברים זה מתחבר לחוויה המאיימת של איבוד תחושת הגבריות בגילאים האלה, לאור שינויים פיזיולוגיים שמתחילים להתרחש כמו ליבידו נמוך, שאלות קיומיות לגבי העתיד, והקן המתרוקן המציב מראה על איכותה של הזוגיות".
לשאלה מי יוזם בדרך כלל את הגירושים, עונה אלמוג שלפי הסטטיסטיקה בין 66-70% מיוזמי הגירושים הם נשים, אבל יש יותר גברים שנשאבים באופן טוטאלי לעיסוק בספורט. נראה כי יותר גברים ייטו לבגוד אך לא ליזום פרידה, בעוד יותר נשים תיזומנה פרידה על רקע של התרחקות ואיבוד עניין משותף.
הורמונים באוויר
אייל מספר על אווירה רוויית הורמונים אחרי תחרויות טריאתלון. "באופן אישי לא התחברתי לזה, אבל יש המון אנרגיות באוויר אחרי אירועים. וגם הקבוצות, כמו במכוני כושר, הם מקום טוב להכיר אנשים. ואם המשפחה שלך לא תומכת ולא מפרגנת ולא מגיעה לעודד אותך בתחרויות, זה מגדיל את הסיכוי שיקרה משהו".
ועם זאת, הוא לא חושב שזה מה שהורס חיי נישואים. "בסיס זוגי טוב ותקשורת טובה יכולים להכיל את זה. אבל כשהבסיס לא טוב, הפעילות הגופנית היא קטליזטור. אתה מרגיש טוב עם עצמך, ואם החיבור שלך עם בן הזוג הוא לא חיבור טוב, הפעילות הזאת תדגיש את זה".
גם רן שילון, מאמן בכיר בקבוצת אנדיור, חושב שהספורט הוא לא הגורם למשבר. "אני חושב שהנושא של משברים בזוגיות הוא לא בגלל הספורט אלא הפוך: אנשים בורחים לספורט בגלל משברים בנישואים. מי שלא טוב לו בחיים או בבית, בורח לשם. והספורט הוא מקום מצוין לברוח אליו – הוא דורש הרבה שעות, הוא נחשב כמשהו חיובי שקשה להתנגד אליו, הוא מאוד פיזי ויש בו אפשרות לשחרור תסכולים".
"אני לא חושב שאנשים שיש להם חיי נישואים טובים יגיעו למשבר בגלל הספורט. אני רואה את זה הרבה מאוד. זה נכון שיש אנשים שנכנסים לספורט בטוטאליות מוחלטת, זונחים כל דבר אחר בחיים ומשלמים את המחיר – הילדים, הזוגיות, הקריירה. אבל אלה השוליים ואם לא הספורט – הם היו נכנסים למשהו אחר בצורה טוטאלית. אנשים שעוסקים בספורט בצורה שקולה – לא מתגרשים בגלל הספורט".
יש המון אנרגיות באוויר
מפסיקים לפחד
שילון מצביע על שני גורמים שמחזקים את מגמת ההתרחקות בין בני הזוג. "יש אנשים שבאמצע החיים הספורט פתאום הופך לחלק משמעותי אצלם ואין כבר שפה משותפת עם בני הזוג. הנושא השני הוא הגורם הפיזי שקיים בספורט: מזיעים יחד עם אנשים אחרים בקבוצה, לובשים מעט בגדים, יוצאים לסופי שבוע ארוכים – אין ספק שקיימים הרבה פיתויים. אבל, שוב – אלה לא פיתויים שאמורים לפרק נישואים. נישואים לא מתפרקים בגלל בגידה, אלא אם הם לא היו יציבים וטובים לפני כן".
ויש עוד גורם שבגללו דווקא אנשים שעושים ספורט מחליטים לפרק קשרי נישואים: "הרבה אנשים נשארים בזוגיות מסיבות לא טובות – מפחד לעשות שינוי. הספורט נותן הרגשה של מסוגלות ומהווה סוג של מראה. אם אני יכול לרוץ מרתון, אני יכול לדרוש יותר בעבודה, אני יכול שתהיה לי זוגיות טובה. לאנשים יש תחושה של העצמה ואז הם בוחרים לעשות דברים שדורשים אומץ".
הסיפור של אייל מתאים לתיאוריה של שילון. "אחרי שהתגרשתי, התברר לי שהרבה אנשים חיים ככה עם הריחוק, רק מתוך פחד". הוא מציע לא לוותר ולזרום עם הרצונות שלכם. "יש לנו טווח מוגבל של זמן שבו הילדים גדלים ואנחנו עדיין לא מבוגרים מדי, ואז אפשר לעשות דברים בשביל עצמנו. תמיד יהיו דאגות של בריאות, פרנסה, ילדים ומשפחה, והחוכמה היא לצקת ערך מוסף לחיים, בין אם זה טיולים, תחביבים משותפים וגם ספורט. לא צריך לפחד לאתגר את הזוגיות אלא ללמוד להתמודד".
המשפחה יכולה להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה
איך בכל זאת אפשר לצלוח את זה?
"אני מציע לאנשים למצוא איזון חדש בחיים" אומר שילון. "אם הכנסנו לחיים שלנו משהו חדש, צריך לאזן את הכל מחדש. אם אתם נכנסים לתקופה של אימונים אינטנסיביים, שימו לב שהמשפחה מסכימה ושהיא חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. כשהתאמנתי לאיירון מן הראשון שלי, קיבלתי את ההחלטה עם בת הזוג שלי דאז. הדבר הבא היה לשבת עם הילדים, לספר להם על זה ולהסביר במה זה כרוך. הם מאוד התלהבו, ואז ניהלנו משא ומתן לגבי מתי חשוב להם להיות איתי ומתי הם יכולים לוותר עלי, וכולנו עשינו ויתורים. אחרי התחרות, הבנתי שאני צריך להוריד הילוך, לחזור הביתה ולפצות על הזמן שלא הייתי בבית הרבה".
לבני הזוג מציע שילון לנסות לפרגן ולא לפעול מתוך פחד. "אני מכיר אנשים שעושים לבני הזוג שלהם את המוות בגלל שהם עוסקים בספורט – רק מתוך חוסר ביטחון שלהם ופחד שבן הזוג יעזוב אותם בעקבות הספורט. ושוב – אם הקשר טוב, הספורט הוא לא זה שיגרום למשבר".
אלמוג מציעה לנסות להפשיר את הנגד. "אפשר לנסות לקרב את הפרטנר לעניין, גם אם לא באותה אינטנסיביות, ולהפגיש אותו או אותה עם החברים לקבוצה". אבל גם היא מסכימה שהבריחה לספורט היא רק נדבך נוסף בהתרחקות שהחלה עוד קודם, ורק תפסה תאוצה ועוצמה".
