החלום של חברי מועדון הקייאקים "טרה סנטה" היה להיות הראשונים שיחתרו מקפריסין לישראל. מזג האוויר הסוער, הלגלוג של השוטרים הקפריסאים וקייאק שכמעט ברח לא מנעו את השלמת המשימה
מאת:קובי שדה כתיבה וצילומים
אנחנו בלב ים, כמאה מייל מחופי הארץ, השעה 02:30 לפנות בוקר, הירח כבר שקע והשמיים מכוסים עננים כבדים. אני יושב בקיאק וחותר קדימה בזהירות רבה. הים מסביבי גועש, רוח עזה של 25 קשר וגלים גבוהים מאחורי גבי. אני לא רואה את הגלים ורק מרגיש אותם מרימים את הקיאק לגובה. מדי פעם הם נשברים לידי ואני תומך את הקיאק עם המשוט לבל יתהפך. אני לא לבד לצידי, חותר בקיאק משלו, מוטי בן עטיה שותפי לצוות. איני רואה את פניו , החשכה כבדה אך אני מנחש מה הוא מרגיש.
"הירח כבר שקע והשמיים מכוסים עננים כבדים"
מספר מטרים לפנינו הספינה "אולה" המלווה אותנו. אני לא רואה אותה בבירור רק את אור הירכתיים הלבן ואת האור האדום הבוקע מהמצפן. אני יודע שעל הספינה יושבים מוטי הררי הקפטן וזוג החותרים שיחליף אותי בעוד כשעתיים. אנחנו חותרים בלב ים כמאה מייל צפונית מערבית לחופי הארץ בדרכנו מלימסול שבקפריסין להרצליה. החתירה קשה ומפחידה אבל אני יודע שאחרי כל המאמץ שהושקע אסור לוותר.
הים התיכון מחולק ל 18 אזורים גיאוגרפיים. החלק המזרחי ביותר של הים התיכון, זה המשתרע מקפריסין מזרחה לחופי לבנון, סוריה וישראל מכונה הקרוסייד (Crusade). האזור הצלבני על שמם של אותם אבירים ששלטו על הארץ הקדושה הלו היא Terra Santa. ספינות רבות חצו את הקרוסייד במהלך ההיסטוריה. ספינות קרב, מסחר, מפרשים, קיטור ודיזל אך מעולם לא נחצה קודם לכן הים בכוח הזרוע ובקיאק ובשביל זה אנחנו כאן.
הרקע
הספורט הימי בארץ הוא מהמפותחים והטובים בעולם. לצד גלשני הרוח והמפרשיות החל להתפתח בארץ ענף ספורט חדש של חתירה בקיאקים ימיים. "טרה סנטה" הוא מועדון הקיאקים הימיים הראשון בארץ. הוא נוסד לפני יותר מעשור והצמיח מקרבו עשרות קיאקיסטים שחלקם זכו לפרסום עולמי. מדריכי המועדון מובילים טיולי קיאקים ביוון, סיישל, אלסקה, יפאן, סקוטלנד, אירלנד, נורווגיה ועוד. בארץ, עיקר הטיולים ואימוני הקיאקים, נעשים לאורך החוף ולכל היותר מספר קילומטרים מערבה מהחוף אך מעולם לא מעבר למים הטריטוריאליים של ישראל.
האם ואיך ניתן לחתור בקיאק את כל הדרך, 180 מייל שהם 350 ק"מ, שבין קפריסין לישראל? כמעט כל מי שישב בקיאק ימי וחתר מערבה הרחק מהחוף, שאל את עצמו את השאלה האתגר, לחצות את הקרוסייד ("ים הצלבנים") ולהגיע מקפריסין לישראל, היה חלומם של רבים מהארץ ומאירופה אך עד היום הוא לא הוגשם.
ההכנות
בסוף קיץ 2010 נפל הפור והוחלט שהתנאים בשלים להגשמת החלום. לאחר בחינת רעיונות ותסריטים שונים הוחלט שהחתירה תעשה בשני קיאקים על ידי צוות מתחלף של 3 חותרים לכל קיאק. את המסע תלווה ספינת מפרש שתשמש גם כאמצעי בטיחות לעת מצוקה. החותרים שנבחרו היו כולם מצוות ההדרכה של מועדון "טרה סנטה" כשהעדפה הייתה לחותרים שהם גם סקיפרים ושיוכלו להשיט את הספינה המלווה. עומר זינגר, ממייסדי ומנהליי מועדון "טרה סנטה", ניר אבס מוותיקי המדריכים אחד הקיאקיסטים הטובים ובעל מפעל. יונתן פרמינגר מדריך קיאקים, דוקטורנט במדעי הרוח וסקיפר מקצועי. מוטי בן עטיה, מדריך קיאקים, מרתוניסט ואיש היי טק. אלון פלד, קיאקיסט העוסק בספורט אתגרי, סקיפר מנוסה, בעל מפעל ואנוכי, קובי שדה, מדריך קיאקים, סקיפר ורופא.
נבחרת המבצע חסר התקדים
לאחר אימונים מפרכים שכללו גם תרגול בהחלפת הצוותים בלב ים, הצטיידות ולוגיסטיקה הפלגנו על הספינה "אולה" בפיקודו של הסקיפר מוטי הררי, כשעל סיפונה קשורים שני קיאקי פיברגלס באורך של כ 6 מטר, ללימסול שבקפריסין. ההפלגה הייתה מול רוחות קדמיות עזות וים גבוה. התחזית לימים הקרובים בישרה על סער GALE מדרום לקפריסין. מקורן של הסופות הפוקדות את חופי הארץ הוא, כמעט תמיד, בשקעים ברומטרים המגיעים מאזור קפריסין והמכונים "שקעים קפריסאים". מה שהופך את מזג האוויר, בחלקו המזרחי של הים התיכון, לקשה והפכפך.
בציור זה נראה קצר
עד לשעת האפס לא היינו בטוחים שאכן נצא. הלבטים היו קשים אך בסופו של דבר החלטנו לקחת סיכון מחושב ולצאת לדרך כמתוכנן. ביום רביעי בבוקר הורדו שני הקיאקים מהספינה, למימי המרינה, בלימסול וביקשנו את רשותם של השוטרים הקפריסאים לצאת בחתירה מערבה. "לאן" הם תמהו? "לישראל" התוודינו בכנות. הם נהנו מהבדיחה, נתנו לנו את הרשות ויצאנו אל הדרך.
חתירה קדימה
הטקטיקה שבחרנו בה הייתה פשוטה: שני הקיאקים יוצאים מקפריסין בחתירה ללא הפוגה עד להרצליה כאשר מדי שעתיים זוג החותרים מתחלף. סך הכל שעתיים חתירה רצופה, ארבע שעות מנוחה על הספינה וחוזר חלילה. חילוף הצוותים נעשה בעזרת סירת גומי הקשורה מאחורי הספינה ולמרות שהתאמנו על החילופין טרם המסע, בחשכה וכאשר הרוח עזה והים גועש, התהליך לא היה פשוט. לעתים היה בלתי אפשרי לעצור את הספינה והיא הייתה נסחפת במהירות של 3 קשר גם ללא מנוע או מפרש כך שהחילופין היו מבוצעים במהירות ותוך כדי תנועה. באחד המקרים, אחד הקיאקים, נשמט מאחיזתנו והוא נסחף לתוך האפלה. עומר שהיה על הקיאק השני דלק אחריו ונצמד אלינו. מוטי הסקיפר ביצע מהלך של "אדם בים" ותוך דקות הגיע אל עומר ואל הקיאק האובד והשלמנו את ההחלפה.
הטקטיקה: "שני הקיאקים יוצאים מקפריסין בחתירה ללא הפוגה"
לקראת ההחלפה הבאה הפקנו לקחים. היה לנו ברור שאסור שזה יקרה שוב. שעות המנוחה על הספינה היו קצרות ולא קלות. הספינה היטלטלה כקליפת אגוז בין הגלים. רעש המנוע וההגה לא סייעו למנוח. חלק מאנשי הצוות סבלו ממחלת ים. ישנו, בכל פעם, דקות או שעה קלה, לא יותר. אוכלנו משהו, מתוק ועתיר אנרגיה, שתינו מים והתחלנו להתלבש ולהתארגן לסבב החתירה הבא.
המנוחה, בין החלפה אחת לבאה, הייתה קריטית
המטרה הייתה לחתור בבטחה שעתיים רצופות וכמה שיותר מהר אבל מבלי להגיע לאפיסת כוחות כדי לאפשר לגוף חתירה חוזרת שוב לאחר המנוחה. למרות העייפות, הקושי להתלבש בבגדי החתירה הרטובים ולחזור לקיאק לעוד שעתיים של חתירה, ברגע שהתיישבתי בקיאק התמלאתי באנרגיה והתרוממות רוח. תחושת החתירה בקיאק בים היא מופלאה. הקיאק הוא כלי שייט קל ומהיר כשהחותר בו למעשה מחובר אליו ואל הים ויושב קרוב קרוב למים ולגלים.
מתקרבים לחופי הארץ
בבוקר של יום חמישי, לאחר הלילה הראשון והקשה, היינו אופטימיים. עשינו יותר ממחצית הדרך והתקדמנו בקצב טוב. נכנסנו לשגרה והגוף התרגל לקצב החיים החדש. מזג האוויר התמתן ומוטי הררי הקפטן הצליח לפנק אותנו בארוחה חמה של אורז ובשר. קיבלנו דיווחים אופטימיים,מקארל ויזל, איש מזג האוויר שלנו שמגבה אותנו ממקום מושבו בארץ. עם רדת החשכה, לקראת הלילה השני, כבר הבחנו בחופי הארץ וההתרגשות גדלה.
האטנו את קצב החתירה, כדי לתזמן הגעה, בשעות הבוקר להרצליה וכדי שלא נצטרך להמתין לפתיחת הגבול בלב ים. מוטי הקפטן, שהתגלה כאיש ים מדהים והיה לנו לחבר לאבא ולאמא, ניצל את ירידת המתח וניסה את כוחו בחתירה בקיאק לקול תשואותינו. זה לא קל לחתור בים שכזה בפעם הראשונה. חייל הים זיהה את הספינה ולאחר אימות, מול החיילת שמאחורי הרדאר, היא מאחלת לנו המשך שייט בטוח. בשעה שש וחצי בבוקר התחלפו ניר אבס ואלון פלד, שחתרו את האשמורת האחרונה של הלילה, עם יונתן פרמינגר ועומר זינגר.
הרצליה התקרבה כל הזמן והודענו לכולם על בואנו. בסביבות שבע בבוקר, כ 5 ק"מ מהרצליה, זהינו מולנו עשרות קיאקים שחתרו לקראתנו. ההתרגשות הייתה עצומה. היה כיף גדול לראות את חברינו לעולם הקיאקים, חברי "טרה סנטה" שליוו אותתנו באימונים , בהכנות ויותר מהכול בחלומות, מצטרפים אלינו לקטע החתירה האחרון לתוך המרינה בהרצלייה. זהו החלום הוגשם והכנסנו את הקיאקים לדפי ההיסטוריה של השייט והימאות בארץ.
חוגגים את ההישג העולמי
הכתבה פורסמה לראשונה באתר הבית של מועדון "טרה סנטה"
