שגרת החירום פוגעת לכם בשגרת האימונים? אתם לא היחידים. בדקנו עם אנשי מקצוע כיצד אפשר להכיל את היומיום הסוער של מבצע "צוק איתן" ולשלב אותו עם אימונים
מאת:אביטל הירש
אירועי הימים האחרונים משפיעים על השגרה של רובנו, מי יותר ומי פחות. אחד התחומים שנפגע ראשון הוא העיסוק בספורט – קודם כל, מהיותו תחביב ולא משהו שאנחנו חייבים לעשות (אם כי יש שיתווכחו על ההגדרה של "חייבים", בעיקר לאחר כמה ימי הפסקה, כשכל הגוף כבר רועד ממחסור באנדורפינים) ושנית, כי מדובר בעיסוק שלרוב מבוצע מחוץ לבית, לעיתים במשך שעות ארוכות. יתכן שיש כמה איזורים בארץ שבהם עדיין אפשר לצאת לרכיבה של כמה שעות בלי לחשוב על המרחב המוגן הקרוב, אבל ישנם גם איזורים שבהם גם יציאה לריצה קצרה בשכונה אינה מעשית. דיברתי עם יוסף למדן, שמאמן את קבוצת הטריאתלון בשער הנגב, ועם ליאור זך מאור, מאמן בקבוצת ZONE3 ופסיכולוג ספורט כדי להבין האם בכלל אפשר להמשיך להתאמן בתקופה כזאת, ואיך.
רצים מהר לממ"ד צילום: Thinkstock
"אנחנו לא טובים במצבים לא ברורים"
זך מאור חושב שהחלק המורכב בסיפור הוא שאנחנו כבני אדם, לא טובים במצבים שאינם ברורים. "אנחנו טובים במצבים דיכוטומיים: או שיש שלום או שיש מלחמה. אם יש מלחמה, אנחנו מסוגלים לעבור למצב מלחמה, ובו ברור לנו שהחיים משתנים, שלא מתאמנים וכו'. זה מצב שבו אף אחד לא ינסה לשמור על שגרה. אבל בשבוע האחרון, לפחות עבור רוב תושבי המדינה, המצב פחות ברור ולכן לא ברור גם מה אנחנו צריכים לעשות: האם זה סביר להמשיך להתאמן או לא? האם זה אחראי או לא? האם זה אמיץ? איך זה נראה ונתפס?"
זך מאור מציע להמשיך להתאמן כרגיל, כל עוד זה עומד בהנחיות של פיקוד העורף, ולא חושב שצריך לקחת סיכון לא סביר.
מה עושים כשמדגדג לצאת ולהתאמן? הרי לא קל לוותר על אימונים
"מתאמנים בדרכים חלופיות. מוצאים מקומות שיש בהם מרחבים מוגנים, שוחים בבריכות, רצים על מסלולים במרכזי כושר במקום בחוץ, מתאמנים על טריינר במקום על האופניים. ספורטאי טוב מסוגל להתגבר על אילוצים, מגבלות והגבלות. הרי בניגוד לספורטאים מקצוענים, ספורטאים חובבים מתנהלים תמיד סביב מגבלות, והמצב הנוכחי הוא עוד מגבלה שצריך להתמודד איתה, בדיוק כמו מזג אוויר".
באופן אישי, זך מאור מספר שבימים האחרונים הוא ביטל אימונים קבוצתיים באיזור המרכז, מכיוון שלא היתה דרך סבירה לדאוג לבטיחותם של הספורטאים. "יש לנו אחריות כלפי אנשים, ולפעמים זה לא שווה לקחת את הסיכון".
איך אתה מציע להתמודד עם לחץ וחרדה בתקופה הזאת?
"פעילות גופנית היא דרך נהדרת להתמודד עם לחץ וחרדה ולכן אני כן מציע לנסות ולשמור על שגרת אימונים, כשזה אפשרי. להבין שהמצב לא ברור ולא לחפש בהירות. להחליט איך אנחנו מתנהלים בתוך המצב הלא ברור הזה ולהשלים איתו, שהרי אין מה לעשות".
"ספורטאים אוהבים מצבים ברורים, בדיוק כמו בתחומים אחרים בחיים. אנחנו אוהבים להיות בשגרת אימונים – או בפגרה. אנחנו לא אוהבים להתאמן מעט, או רק כשאפשר. אבל לפעמים פשוט אין ברירה".
קבוצת שער הנגב בימים רגועים יותר
עברנו למוד חירום
יוסף למדן מקיבוץ מפלסים מאמן את הקבוצה האתגרית במועצה האזורית שער הנגב, מהאיזורים המותקפים ביותר. במציאות שבה יש רק 15 שניות להגיע למרחב מוגן, ושבה הילדים נמצאים בבית, קשה לחשוב אפילו על שמירה של שגרת ספורט. ובכל זאת, למדן מספר שעושים מה שיכולים, ומתברר שזה לא מעט.
"את האימונים המשותפים של הקבוצה עצרנו, בעיקר בגלל שהנסיעות מסוכנות מאוד. כך שבימים האחרונים כל אחד מחברי הקבוצה מתאמן לבד, לפי מה שהוא יכול ונגיש לו. הרכיבות ירדו לגמרי, כמובן".
הוא מספר שבימים הראשונים של המתקפה הם עוד ניסו לרוץ באיזור רוחמה ובמקומות אחרים שנתפסו כבטוחים יותר, אבל מכיוון שהנסיעה אליהם הפכה למסוכנת, גם זה ירד מהפרק. מה כן? "מתאמנים שיש להם אפשרות להתאמן בחדר כושר ופנו אליי, קיבלו ממני תכנית אישית – בפעם הראשונה אנשים רצים על מסילה ורוכבים על טריינרים ואופני כושר. זה לא אידיאלי, אבל זה מה שיש כרגע, וגם זה לא רלוונטי לכולם מכיוון שמרכז הספורט בשער הנגב סגור לגמרי. מעבר לזה, אנשים לא רוצים לצאת מהבית ולהשאיר את המשפחה שם, ולכן פשוט עוברים למוד חירום: מי שיכול להתאמן בבית על טריינר עושה את זה, ומי שלא – מחכה לימים רגועים יותר".
למדן מספר שפנה לכמה מאמנים ברחבי הארץ בבקשה לקלוט מתאמנים שלו שעזבו את הדרום והגיעו להתארח בישובים אחרים. "ההיענות היתה מדהימה. כל מי שפניתי אליו הסכים". ואכן, באתר של הקבוצה אפשר לראות מספר הזמנות ממאמנים.
"בסוף השבוע הקרוב אנחנו מתכננים לנסוע יחד למשאבי שדה ולהתאמן יחד, כשהמטרה העיקרית היא אימון חברתי וגיבוש. ובינתיים אנחנו שומרים על קשר דרך קבוצת הווטסאפ ועושים הרבה כושר מנטאלי".
16.7.2014
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
