סנדלי ריצה? הצחקת אותנו. גם ככה אנחנו מתבלבלים מאין-סוף מותגי הנעלים שרצים לידנו כל הזמן, אז מה אתה בא לנו עכשיו עם סנדלים לריצה? וחוץ מזה, זה גם נראה מצחיק.

בואו ניקח רגע צעד אחורה וניזכר מאיפה זה בא. בשנת 2009 היכה כריסטופר מקדוגל בתדהמה את עולם הריצה כשהתפרסם סיפרו "נולדנו לרוץ". זו היתה יריית הפתיחה למגמה המינימליסטית. לא נקרא לה "טרנד" כי יותר מדי קונוטציות שליליות יושבות על המונח הזה ואני הרי בא בטוב. בבסיס הספר שבט של רצים אינדיאנים מקסיקנים, הטראומרה (Taraumara), שהם בעלי יכולת ריצה פנומנלית מחד וציוד בסיסי ביותר מאידך. בסיסי? קצת הגזמתי. הם רצים עם סנדלים, בדרך כלל מעור, עשויים בעבודת יד ומחוברים לרגל באמצעות שרוכים. בשמם המקומי הוראצ'ס (Huraches).

כתבות נוספות
סנדלי ריצה? יש דבר כזה!
מבחן שוונג || שעון גרמין מדגם 630 Forerunner
מבחן שוונג || נעלי ריצה של און מדגם Cloudflyer

ההתלהבות מהרעיונות שהובעו בספר סחפה קהל עצום של רצים שהחל מחפש פתרונות לאימוץ הריצה הטבעית והפשוטה. מצד אחד היו אלה שבחרו לרוץ יחפים ממש, מצד שני היו אלה יצרני הנעלים, שהציגו ליינים שלמים של נעלי ריצה, "כמו יחפה", שאופיינו בסוליות דקות, שטוחות וכמה שיותר גמישות, כדי לאפשר לכף הרגל בתוכם לנוע בטבעיות מקסימלית.

מי שיתחבר לקונספט יוכל למצוא הנאה רבה, תחושה חדשה של ריצה והמון כיף | צילום: אריה פישלר

בתווך, הופיעו יצרנים קטנים, בעיקר בארה"ב, שהלכו על הפצמחי תרון האינדיאני. הם החלו לייצר, בעבודת יד בדרך כלל, מגוון סנדלים מינימליסטיים. ההשראה לסנדלים היתה ההוראצ'ס המקסיקניים, אולם אלו היו גרסאות מודרניות יותר, בעלות רצועות ואבזמים העושים את עבודת הרתימה לרגל במהירות וללא מאמץ.

Luna Sandlas הם מותג קצת שונה ומיוחד. בניגוד ליצרנים אחרים, שכנראה קראו את הספר, "לונה" הוקם ע"י "טד היחף", דמות אגדית וצבעונית ממש מתוך הספר "נולדנו לרוץ". הוא היה אחד ממשתתפי המסע של קבוצת הרצים האמריקאים שיצאה אל הקניונים המקסיקנים, ה-Copper Canyons, כדי להשתתף במירוץ אולטרה משותף לרצי הטראומרה המקומיים ולרצים האמריקאים. טד קיבל זוג סנדלים מאחד הרצים המקומיים, מנואל לונה, וכל השאר היסטוריה.

מבין כל היצרנים הקטנים, לונה הוא המותג הראשון והיחיד של סנדלים מינימליסטיים המיובא לארץ. צורת ההפצה הפשוטה בארץ מתאימה לאופי הסנדלים. מעין דגם מקומי של טראומרה, היבואן המקומי פשוט התאהב בקונספט וראה צורך להעביר את המסר כאן בישראל. ללא אופרציות וחנויות, הוא מוכר את הסנדלים בעיקר מתוך תא המטען של מכוניתו המאובקת. המחיר הוא אטרקטיבי וזהה למחיר האמריקאי.

עובי הסולייה 7 מ"מ והיא בתצורה די חלקה | צילום: יח"צ

באתר אפשר לראות שלונה מייצרים דגמים רבים, אבל לא כולם מגיעים לכאן. בחרנו להתמקד בדגם ה-Venado המוגדר כדגם סטריט קלאסי. כפי שתראו, הוא מתאים בהחלט גם ליישומי שטח.

אבל למה בכלל לנסות לרוץ עם סנדלים?
שאלה מצוינת. לא אכנס בכלל לדיון של "האם זה בריא יותר לרוץ טבעי", כי גם ריצה יחפה או "כמו יחפה" יכולה לגרום לפציעות. מי שיתחבר לקונספט יוכל למצוא הנאה רבה, תחושה חדשה של ריצה והמון כיף. בעיני, זה כמעט כמו להמציא את הריצה מחדש. זה בהחלט יכול להוות אמצעי משלים ונוסף לריצה עם נעליים וכמובן יכול לשמש אתכם גם מעבר לריצה. לי למשל זה עזר להתגבר על משבר ריצה ומשמש כמרענן בחלק מהריצות השבועיות שלי.

סולייה
בסנדל הרי אין הרבה חומר. לטעמי הריצה עם סנדלים מנצחת או נופלת על הסולייה. כאן תגלו סולייה של היצרנית המהוללת Vibram. עובי הסולייה 7 מ"מ והיא בתצורה די חלקה. זה לא הרבה, אבל בהחלט מספיק. צריך לזכור שמדובר בכל זאת בסנדל מינימליסטי שחלק מהשאיפה שלו היא לספק תחושה של הקרקע ולא להעלים אותה.
בכביש לא תרגישו שום בעיה ומעט המפגעים הנמצאים על האספלט נבלעים בקלות בסולייה. בשטח, גופכם ילמד מהר מאד את צורת הריצה הנכונה על מנת לשכך את המפגעים בעצמו. לא תוכלו להימלט מאבנים מזדמנות שינעצו במקום לא הכי מתאים. יחד עם זאת, זה קורה בשוליים והסולייה מתמודדת יפה עם הגנה על כף הרגל. בסינגלים טכניים זה אפילו יותר קל היות והרגל יכולה להעזר במסלעות. דווקא בדרכי עפר רחבות ורצופות אבנים קטנות תצטרכו להפעיל רכות בצעדי הריצה, אבל זה קורה בטבעיות. הקצב יורד בהתחלה, הצעדים נהיים קטנים יותר. למעוניינים ביותר הגנה ופחות תחושת קרקע, דגם ה-Mono, זהה לחלוטין רק שעובי הסולייה גדל ל-11 מ"מ. שימו לב שאחרי מספר ריצות, הסולייה ממש מקבלת את תבנית כף הרגל, מה שהופך את היציבה לטובה יותר. אחיזת הסולייה בקרקע מצוינת, בכל שטח.

אחרי מספר ריצות זה ירגיש לכם "מגניב" לגמרי | צילום: יח"צ

חלק עליון
החלק העליון מורכב מרצועה העוברת בין האצבעות ולולאה המהודקת לקרסול. הנעילה פשוטה ומהירה. לאחר שלמדתם וכיוונתם את הידוק הרצועות פעם אחת, לא תצטרכו כנראה לעשות זאת שוב. גם לאלו החוששים מתחושת הרצועה בין האצבעות (כמוני), תוך זמן לא ארוך מתרגלים ובכלל, הריצה אף יותר חלקה ונוחה מההליכה עם הסנדלים. אחיזת הרצועות היא פנטסטית והרגל אינה בורחת כלל גם במקטעים טכניים. לאילו הרוצים אחיזה נוספת של רצועות מצורפת לקופסה רצועה מתנתקת אותה אפשר לחבר בשתי נקודות נוספות סביב הקרסול.

נראות
כנראה שכשתרוצו עם סנדלים תבלטו קצת בשטח. זה אולי יהיה הרמת גבה, הערה צינית כזאת או אחרת, אבל אחרי מספר ריצות זה ירגיש לכם "מגניב" לגמרי, מיוחד. אתם בהחלט לא עוד תוצר של הסרט הנע של ציוד הריצה הסטנדרטי.

ריצה
ההרגשה הראשונה היא פשוט סוג של חופש. זה אולי נשמע קצת קלישאה אבל הריצה בסנדלים יצרה אצלי באמת תחושה חדשה, משוחררת ונעימה. בקיץ הלח, הרגל מאווררת במיוחד, נטולת ריחות ויש פחות גרבים לכבס. הגוף מסתגל בעצמו ומהר לצורך בצעד רך, קטן וקשוב ולאט לאט למדתי להגביר קצב מחדש ללא חששות. רצתי במגוון שטחים, חלקם טכניים מאד וכמובן גם בכביש. על אספלט זה הרגיש כמעט כמו לרוץ יחף, רק עם הגנה מספקת ונעימה. בשטח התקבלה תחושה שמשלימה את השהייה בחוץ, בטבע. יש המון סיפוק מתהליך ההסתגלות והיכולת להתמודד עם שטחים סלעיים בדרגות שונות והאפשרות להגיע לריצה פשוטה ונטולת חשיבה גם עם סנדלים. לחוששים – אמנם אין לכם מעטפת היקפית של נעל להגנה, אבל בפועל כף הרגל אינה נחבטת בסלעים ואינה חוטפת אבנים מהצד. קצת תשומת לב וריכוז יעשו את העבודה. מקסימום נכנסות קצת אבנים קטנות בין כף הרגל לסוליה, אבל קל מאד להוציא אותן וזה לא קורה הרבה.

לסיכום
אם בא לכם להעיר את תחושת הריצה אצלכם, לגלות משהו חדש ולהנות מריצה משוחררת טבעית ומספקת, שווה לנסות את סנדלי הלונה. גם אם לא תרוצו איתם, אלה סנדלים שיכולים לעשות הכל, קלי משקל במיוחד ומאד גמישים ונוחים בזכות סוליית הויברם הפנטסטית המתאימה את עצמה למבנה כף הרגל.
מילת אזהרה: לריצה בסנדלים יש להתרגל בצורה מאד הדרגתית כדי למנוע פציעות.

פחות: מאתגר מבחינת התמודדות בשטח. לחוששים מומלץ דגם המונו בעל סולייה עבה יותר.
יותר: מיוחד, מאוורר, קל משקל וטבעי. אופי חדש לריצה שלכם.
רכות: אין שיכוך בסנדל מינימליסטי, אבל הסולייה גמישה ומספקת רכות מפתיעה, במיוחד כשמקבלת את צורת כף הרגל.
משקל: 110 גרם לסנדל בודד במידה 42 (9 אמריקאי)
מחיר: 320 ₪
ציון שוונג: 9.5 מתוך 10