קובי צבילה, 46, מאמן קבוצת הריצה "הרצים החופשיים"
צילום: יובל שלמה
מקום מגורים: רמת גן
למה רצית להיות מאמן?
"בשנת 1992, עזב מאמן הקבוצה שבה התאמנתי והתפקיד 'נפל' עלי ומשם הכל התחיל להתגלגל. להיות מאמן זה סוג של נתינה ותחושת הסיפוק העצומה של הרצים שלי כאשר הם מצליחים, שווה הכל".
מה שיטת האימון הייחודית בה אתה דוגל?
"שיטת האימון שאני דוגל בה, מושתת בעיקר על אימונים שאינם תחת לחץ. בסופו של דבר, כל תכניות האימון מבוססות כמעט על אותה השיטה, המטרה להתאים את התכנית הנכונה למתאמן שלך, כאשר הוא מבין שכל אימון שהוא מקבל הוא בטוח יוכל לעמוד בו. אני דוגל ביותר ריצות נפח מריצות מהירות".
מאיזה אימונים אתה הכי נהנה?
"אני הכי נהנה מריצת נפח של 42.2 ק"מ. הסיפוק לבצע אימון של 42.2 ק"מ, ככה סתם ביום בהיר, הוא ענק. לרוץ בפארק ולספור את הקילומטרים חולפים ולסיים מרתון, זו תחושות שקשה להסביר במלים".
"אם לא הייתי מאמן, אני חושב שהייתי פסיכולוג" | צילום: אלבום פרטי
אם לא היית מאמן, באיזו עבודה היית בוחר?
"אם לא הייתי מאמן, אני חושב שהייתי פסיכולוג".
מה לדעתך אומרים עליך המתאמנים?
"צריך לשאול אותם מה הם אומרים עלי. אני מאמין שהדבר החשוב ביותר הוא שהם בוטחים בי".
השאלה הכי נפוצה ששואלים אותך?
"השאלה הכי נפוצה היא 'איך אתה עושה את זה?' התשובה 'פטרוצביליה' כמובן".
משפט מפתח שאתה נוהג לומר?
"משפט מפתח מבחינתי הוא 'הכל מתחיל ונגמר בראש', אם החלטת שאתה עומד לעשות משהו, כל דבר, אתה תסיים אותו".
מה האתגר הבא?
"האתגר הבא הוא מרתון ברלין".
מאמן השנה!!!!