היכל התהילה של שוונג. פרויקט מיוחד של שוונג – לחצו כאן לכל הכתבות

האתלטיקה הישראלית חייבת תודה גדולה לשמעון חביב, מורה לספורט במוסד החינוכי רמות חפר הממוקם בקיבוץ מעברות, שזיהה לפני למעלה מחמישה עשורים את הכישרון שיש בנער יאיר קרני בן ה-17 והפנה אותו למאמנים מקצועיים בתחום.

את התוצאה של המהלך הזה כולנו מכירים: קרני הפך לאלוף ישראל בריצות למרחקים בינוניים, בריצות למרחקים ארוכים, בריצת 3,000 מטרים מכשולים ובריצות שדה. קרני אף זכה שבע פעמים באליפות ישראל במרתון והחזיק בשיא הישראלי למרחק הזה כ-13 שנים.

"הייתי טוב בכל מקצי הריצה, קפצתי למרחק של שבעה מטרים, הקפיצה לגובה שלי הגיעה ל-1.75 מטרים. הייתי טוב באופן כללי בספורט, גם בהתעמלות קרקע ובטניס שולחן", מתאר קרני, "שמעון החליט שצריך להפנות אותי למאמן אתלטיקה ומי שעבד אז באזור שלי היה יענקל'ה בורנשטיין. יענקל'ה היה אלוף ישראל בריצה והוא הצליח לקדם אותי וללמד אותי לרוץ. המאמן השלישי שלי היה ביל באוורמן, המייסד של חברת נייקי, שלימד אותי להתחרות ואיתו השגתי את התוצאות הטובות ביותר שלי".

מה היה רגע השיא בקריירה שלך?
"הרגע המרגש ביותר שגם נתן לי את כיוון הדרך, היה אליפות ישראל הראשונה ב-800 מטרים ב-1973. באתי משום מקום, עברתי רצים כמו האחים רפי ויובל וישניצר, ונתנאל ויאיר פנטליט, ופתאום הפכתי לאלוף ישראל".

קרני, יליד קיבוץ העוגן, מחזיק בתואר ראשון בתזונה מאוניברסיטת אורגון שבארה"ב ובתואר מוסמך במדעי הבריאות מטעם אוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע. כיום הוא מאמן אתלטיקה ותזונאי, אחרי שהדריך במשך שנים ספורטאים והיה יועץ במחלקה לרפואת ספורט במכון וינגייט. הוא מעביר סדנאות הרזיה ואורח חיים בריא כבר למעלה מ-20 שנה וחלק מהתפתחות ענף הריצה בישראל וההכרה בשינוי החיובי שהוא מביא לאורח החיים מיוחסת לפועלו.

"בזמנו, כשאני התחלתי לרוץ, הנושא של תזונת ספורטאים לא היה קיים בעוד שהיום הוא על השולחן", פירט קרני, "כל העולם התקדם לכיוון הזה, אבל אני חושב שהייתי הראשון שהזיז את העגלה הזו בישראל והיום היא זזה גם בלעדיי. אני רואה איפה נמצא היום כל הסיפור של ריצות מרתון, עם כמה חבר'ה שיש לנו בישראל עם תוצאות של 2:07 שעות, 2:06 שעות ו-2:09 שעות. אם אני הייתי משיג תוצאות כאלה בעבר היה מדובר בשיא עולם".

ואיך היית מתייחס לפופולריות ההולכת וגואה של הריצה בקרב הרצים החובבים?
"אין דבר מקסים מזה, וגם בכך אני מעריך שיש לי חלק. לא מדובר במהלך שהגיע מהממשלה, לא מאגודות הפועל או מכבי, הכל הגיע מלמטה. מי שקידם את הצעד הזה הם המאמנים, לא המאמנים לאלופים, אלא המאמנים לאלפים, וכאלה יש הרבה. בסך הכל תנועת הריצה והפעילות הגופנית בכלל היא אחד הדברים היפים שקרו במדינת ישראל".

ולמרות הכל, איך אתה מסביר את העובדה שאין כמעט רצי מרתון ילידי הארץ ברמה גבוהה?
"זה נכון שהרצים המהירים מ-2:10 שעות הם לא ילידי הארץ, אבל אלה החיים. גם ההורים שלי באו מפולין ואני נולדתי כאן בישראל. אבל היה לנו בעבר את דב קרמר למשל ויש את עומר רמון שהוא רץ מוכשר מעמק חפר עם 2:13 שעות".

זה אומר משהו על רמת המאמנים בישראל?
"צריך להסתכל על מבחן התוצאה, והמאמן הישראלי בריצות הארוכות עושה עבודה מצוינת ומספק את הסחורה במרחקים של חמישה ק"מ ועד לחצי מרתון ולמרתון מלא. משום מה לא רואים יותר מדי התקדמות בריצות הבינוניות למרחקים של 800 מטרים, 1,500 ו-3,000 מטרים מכשולים".

הישגיו של קרני זיכו אותו להיות חבר בהיכל התהילה של הספורט הישראלי של שוונג, שמאגד תחתיו אגדות בתחומי הריצה, הרכיבה והשחייה ששינו את פני הספורט המקומי. וכיאה לאדם שהפך דוגמה עבור רבים, יש לו כמה עצות איך להביא יותר ילדים לבחור באתלטיקה על פני משחקי הכדור כענף תחרותי.

"הכל מתחיל בבתי הספר שם לא מלמדים ילדים לרוץ אלא להתחרות", מסביר קרני, "הם מתחרים ב-600 מטרים וב-2,000 מטרים וזה דוחק אותם החוצה. אני חושב שצריך ללמד את מקצוע הריצה, לתת לילדים לרוץ אינטרוולים, שייהנו מהריצה מה שלא קורה היום. זמן הפעילות הממוצע בשיעור ספורט בבית ספר הוא 17 דקות, וזה רע מאוד. לכן הכל צריך להתחיל שם. הייתי בונה גם יותר מסלולי ריצה ברחבי המדינה, אחרי שבעשור האחרון לא נבנה מסלול אחד. יש התפתחות בריצות הארוכות עם המרתונים השונים ועשרות אלפי הרצים, אבל התקציב לספורט עממי עומד על אפס. כל התקציבים הולכים לספורט התחרותי, לבניית מגרשי כדורסל וכדורגל שם כמות המשתמשים עומדת על עשרות עד מאות בלבד. ספורט הריצה מונה למעלה משני מיליון רצים. הגיע הזמן לתקצב את הספורט העממי שהוא מקדם בריאות באמת".