תורת האימון למרתון מלא נכתבה ונחקרה לפני כמה עשרות שנים, כאשר רצי המרתון היו אתלטים במלא מובן המילה, העוסקים בכך לפרנסתם. אף אחד אז לא שיער שיום יבוא וכל אדם שיחפוץ בכך יוכל להתאמן למרתון ולסיים אותו.

הרצים החובבים של היום טרפו את הקלפים והובילו אותנו המאמנים לסוגיות חדשות של איך בכלל להכין אותם למרתון, ויתרה מכך השאלה המרכזית: האם נכון לאמן אותם למרתון? ומה לגבי רצים ש"לא בנויים לזה"? ומי בכלל קובע מי בנוי לזה ומי לא?

עד לפני כמה שנים אני הייתי בגישה הקפדנית יותר מבחינה מקצועית האומרת שלא כל אחד צריך לרוץ מרתון, אפשר להסתפק ב-10 ק"מ ובחצי מרתון, להתמקד בירידה במשקל ובשיפור המהירות ואולי לאחר מכן בתנאים מסוימים אפשר "לחשוב" על מרתון באופן כזה או אחר.

מרתון זה אתה מול עצמך | צילום: shutterstock

 "מרתון לאיטיים" 

בשנים האחרונות אני במקום אחר בסיפור הזה של "מרתון לאיטיים". ואפילו לאיטיים מאוד. תפיסת העולם שלי השתנתה לחלוטין אחרי שחוויתי ביחד עם מספר גדול של מתאמנים את החוויה הזו הנקראת מרתון. ולא אני לא מדבר על הריצה עצמה למרחק 42 קילומטר, אני מדבר על דרך החיים, על מה גורם לך המגדלור הזה בקצה. על תקופת אימונים קשה של "אתה מול עצמך", בקצב שלך כשכולם כבר שועטים קדימה, על להעיף את שמיכת הפוך ולצאת לפעילות גופנית 4-5 פעמים בשבוע, להיצמד לתכנית אימונים, להציב מטרות שבועיות וחודשיות, על מה זה נותן לך מול עצמך, לך מול הסביבה, לך מול המשפחה. זה המרתון. אמרה לי פעם אחת המתאמנות שלי: "זה לא קו הסיום של המרוץ אלא של תקופת חיים".

היילה גברסילסי, הראשון שירד מ-2:04 ש' במרתון, מיד בסיום המרתון שבו שבר את שיא העולם קיבל מיקרופון לפיו והדבר הראשון שאמר "אני לא האלוף, האלופים האמיתיים הם אלו שיגיעו בעוד שעתיים".

רגע, אבל אם אני רוצה "רק לסיים", למה אני צריך לעשות תכנית שלמה עם קצבי אימון מוגדרים, למה לא פשוט לרוץ ריצה קלה ולהעלות את הנפח מידי שבוע עד לקילומטראז' מספק? שאל אותי פעם אחד הרצים. פייר? שאלה מצוינת.

דעתי, וזאת דעתי בלבד, הגדרת קצבי אימון בתכנית האימונים צריכה להיות לרץ בכל רמה שהיא. לא כדי שיגיע לאולימפיאדה, ולא כדי שיסיים את המרתון בתוצאה חלומית מבחינתו, או על מנת להרשים מישהו, אלא כדי להכניס אותו למסגרת. מסגרת קצבים המתאימה ליכולתו ואף מאתגרת במעט, כזו שתגרום לו להתמודדויות שיביאו איתן קושי מסוים אבל בעיקר הצלחות קטנות במהלך הדרך, ישפרו את הביטחון העצמי וישאירו אותו על המסלול, על מסלול המרתון ודרך החיים החדשה שלו.

אז נכון, מקצועית, אני יודע שאולי זה לא הדבר הכי נכון לעשות, לאפשר לכל אחד לרוץ מרתון כמרתון ולא משנה כמה זמן ייקח לו והאם זה בריא לו. אבל אני לא עוסק במרתון, אני עוסק באדם.
בהצלחה לכל הרצים! למהירים, למהירים יותר, ולמהירים מאוד.