אתמול (ראשון) הציג איגוד האתלטיקה את רשימת האתלטים הישראלים שיסעו לאליפות העולם בבייג'ינג בסוף החודש. ברשימה יש ארבעה אתלטים שקבעו את הקריטריון לאליפות. מרגריטה דורוז'ון בהטלת כידון, דונלד סנפורד בריצת 400 מטר, חנה קנזייבה-מיננקו בקפיצה משולשת ודמיטרי קרויטר בקפיצה לגובה. כולם קבעו את הקריטריון או היו קרובים אליו מספר פעמים וכולם יכולים למצוא את עצמם בנסיבות אלו או אחרות בגמר, או לפחות בחצי הגמר באליפות. אם האיגוד היה מסתפק בכך, היתה לנו משלחת קטנה אך איכותית לאליפות. אבל, איגוד האתלטיקה רוצה לשלוח אתלטית נוספת, אחת שלא קבעה את הקריטריון.

לנסקי (שנייה משמאל) שולטת ללא תחרות ממשית בריצות ל-100 ו-200 מטר | צילום: איגוד האתלטיקה

אולגה לנסקי היא ספרינטרית מוכשרת ומזה מספר שנים שולטת ללא תחרות ממשית בריצות ל-100 ו-200 מטר. ביום שבת ה-25 ביולי, יצא איגוד האתלטיקה בהכרזה נלהבת על כך שאולגה קבעה את הקריטריון לאליפות העולם והאולימפיאדה. היא עשתה זאת בתחרות קטנה בעיר הרוסית ירינו. היא רצה שם 200 מטר ב-23.18 שניות. מהיר בשתי מאיות מהקריטריון הנדרש. לאחר שוך החגיגות, החלו להתעורר מספר שאלות. כדי שתוצאה במרחק של עד 200 מטר תחשב לצרכי קריטריון, הרוח בה חייבת להימדד. מד הרוח חייב להיות מוצב במקום מוגדר לא רחוק מקו הסיום של הריצה. בסרטון הריצה, רואים בבירור שלא היה כזה. לאחר שהנקודה הזו פורסמה על ידי אורי טלשיר בעיתון הארץ, החליט איגוד האתלטיקה לברר את הנקודה.

שאלה של אמון

לאחר שבוע הודיע האיגוד שאכן הרוח לא נמדדה והתוצאה לא תוכל לשמש כקריטריון. יו"ר איגוד האתלטיקה, רפי פלד אמר אז: "כאיגוד שפועל על פי הנחיות רשמיות ותקנון ברור, משמעות הפרוטוקול היא שהתוצאה אותה קבעה אולגה לנסקי לא תוכר כקריטריון למפעלים הבין-לאומיים. יחד עם זאת אני מאמין באמונה שלמה ביכולתה של האתלטית המוכשרת לשחזר את התוצאה ולקבוע אף מהירה ממנה", …, "איגוד האתלטיקה פעל וימשיך לפעול בכל עת בהתאם לחוקים ולתקנות שנקבעו על ידו על פי ההתאחדויות הבינלאומיות". שבוע מאוחר יותר הודיע אותו אדם שהאיגוד ינסה לשלוח את לנסקי לאליפות. זאת, למרות שכשלה בנסיונה הנוסף לקבוע את הקריטריון ואפילו לא היתה קרובה אליו.

רוב האתלטים הנהדרים שיש לנו כאן הצליחו לעשות זאת למרות איגוד האתלטיקה ולא בזכותו | צילום: טיבור יגר

האיגוד טועה ופועל כאן נגד האינטרסים של האתלטיקה בישראל. זו שאלה של אמון. סביב התוצאות של אולגה לנסקי התעוררו כבר שאלות של אמינות. לאולגה לנסקי יש בעיית אמינות. הפרשה הנוכחית רק מחריפה אותן. לפני שנה, היא רצה, שוב בתחרות מקומית קטנה, מהר יותר מהשיא הישראלי ב-100 מטר. השיא לא אושר לאחר שהיא נעלמה באופן מסתורי משהו כאשר נאלצה להופיע לבדיקת סמים. אולגה לא היתה קרובה השנה לקביעת הקריטריון באף אחת מהתחרויות בהן השתתפה פרט לזו שברוסיה. התחרות בירינו היתה תחרות מקומית, אשר תוצאותיה לא פורסמו באופן רשמי בשום מקום. הבחירה בתחרות כזו כתחרות יעד, מעוררת תמיהות. אבל, יותר מכל דבר, בולטת פרשת הזיוף לכאורה. למרות שבתחרות לא נמדדה רוח, מישהו, איננו יודעים מי, שלח לאיגוד האתלטיקה הישראלי אישור על כך שהרוח נמדדה והיתה בגבולות המותר. על פניו, אם רוח לא נמדדה, אז המסמך מזויף, והוא נערך, כפי הנראה, על ידי אדם שידע שללא מדידת רוח, התוצאה לא תאושר. כל הדברים הללו אינם מראים שאולגה או מישהו מהמקורבים אליה עשה משהו רע, הם רק מערערים את אמינות התוצאה שהיא השיגה.

מספר האתלטים קטן ולא מראה סימני גדילה

אתלטיקה, למרות שלכאורה נמדדת על ידי שעונים ומדי מרחק, היא גם עניין של אמון. לא מעט שיאים, עולמיים וישראלים, הם חוקיים אבל לא אמינים. החלטת האיגוד תורמת עוד קיסם למדורה הזו. אבל, יתכן גם שהאיגוד אינו טועה אלא מנסה להסתיר את התקלה. בשנים האחרונות ידע איגוד האתלטיקה לא מעט בושות וכשלונות. הפוליטיזציה של בחירת היו"ר מביאה לשם לעתים אנשים שאינם מתאימים לתפקידם; לעתים כאלו שאינם מתעניינים באתלטיקה ולעתים כאלו שאינם מבינים את השינויים שעוברים על העולם הזה, או שהם חסרי יכולת ביצוע.

נותר הרושם שאיגוד האתלטיקה אינו מבין את עולם התקשורת של ימינו וחי לו עדיין בשנות השמונים. מספר האתלטים הפעילים קטן מאוד ולא מראה סימני גדילה, הם עדיין לא גיבשו תוכנית כיצד להתייחס לענף מרוצי הכביש ההולך וגדל, מערכות המיחשוב שלהם אינן מעודכנות ואינן אמינות, ורוב האתלטים הנהדרים שיש לנו כאן, הצליחו לעשות זאת למרות איגוד האתלטיקה ולא בזכותו. לפיכך, כאשר הגיעה הידיעה על כך שאתלטית ישראלית שגדלה כאן, הצליחה לקבוע את הקריטריון הזדרז האיגוד לאמץ את הידיעה בחום מבלי לבדוק האם התוצאה אמינה או לא. עכשיו, קשה לאנשים שם להודות שהם רצו לתקשורת לפני שבדקו ומתעורר החשש שהם מנסים להכשיר את ההישג רטרואקטיבית. חבל.