הומאוסטזיס הוא מונח מתחום הביולוגיה ומשמעותו היא הגעה של הגוף למצב של איזון ושיווי משקל בין הצרכים הפיזיולוגיים הפנימיים להשפעות החיצוניות. כך למשל שמירה על טמפרטורת גוף קבועה או קרובה לקבועה בתנאי טמפרטורה משתנים, או שמירה על מאזן נוזלים בגוף. זיגמונד פרויד טען כי המונח הומאוסטזיס (או השאיפה לאיזון פנימי) קיימת גם מבחינה פסיכולוגית ומטרתו של הפרט היא להפחית מתחים נפשיים ולשמור ככל האפשר על האיזון הנפשי.

האתגר הוא לנוע על הרצף ולזהות מתי נכון לשאוף לאיזון פנימי | צילום: shutterstock

לתיאוריות מאוחרות יותר (הומניסטיות למשל) דווקא טענה הפוכה: השאיפה הבסיסית של האדם אינה שמירה על איזון פנימי או שיווי משקל נפשי, אלא דווקא להיפך: שאיפה להפרה בלתי פוסקת של האיזון על מנת להתפתח לכיוונים של הגשמה עצמית. כלומר, דווקא חוסר איזון וחוסר סיפוק גורמים להתקדמות, בעוד שאיזון פנימי גורם לסטטיות "דריכה במקום".

מה התפיסה הנכונה?

כמו תמיד, ניתן להניח כי ההתייחסות הנכונה לנושא זה היא לא באופן דיכוטומי, שחור או לבן, אלא תפיסה של רצף ותנועתיות. כלומר: איזון פנימי או חוסר איזון פנימי יכולים לשרת את האדם לטוב או לפגוע בו, בהתאם לנסיבות. איזון פנימי בין המרכיבים השונים בחיים (רצונות, רגשות, עבודה, משפחה) הוא חשוב ותואם למצבו הנפשי של האדם, לעומת מצב של הומאוסטזיס בתחום המקצועי אשר יכול להוביל ל"קפיאה על השמרים" וחוסר התקדמות, מצב שאגב אף הוא חיוני לעתים.

האתגר הוא כמובן לנוע על הרצף ולזהות מתי נכון לשאוף לאיזון פנימי ומתי לנוע ולצאת מאזור הנוחות. ישנן תקופות ומצבים בחיים בהם שמירה על איזון ומציאת איזון מאתגרת במיוחד. זמנים בהם, למשל, יש חוסר איזון ביולוגי – תקופות כמו גיל ההתבגרות מחד ו"גיל המעבר" מאידך, תקופות של שינוי מסגרות (בתחילה – חינוכיות ובהמשך תעסוקתיות ושינויי סטטוס בחיים: נישואין/גירושין, הורות חדשה וכדומה(.

ההיבט הפיזיולוגי-גופני

בהיבט הפיזיולגי-גופני שכיחה במיוחד התופעה של יציאה מהומיאוסטזיס על רקע ביצוע פעילות ספורטיבית בעצימות בינונית, גבוהה או מרבית, בתנאי טמפרטורה לא רגילים – חום/קור, בתנאים של רעב, מחסור משמעותי בגליקוגן – רב-סוכר הבנוי מגלוקוז המשמש כדלק החשוב בפעילות אירובית ובכלל, בתנאים של עייפות מסוגים שונים, התמודדות עם לחצים נפשיים רבים שמוציאים את האדם מהאיזון, ונוכחות תהליכים קטבולים – תהליכים הכוללים פירוק וחמצון של רכיבי תזונה, ועוד.

מה אתם עושים על מנת להיות באיזון? | צילום: shutterstock

בכל האמור בפן הפיזיולוגי נראה שאחת מהמטרות החשובות הנה ללא ספק, החזרת מערכות הגוף השונות להומיאוסטזיס. כאשר מצב של חוסר איזון גופני הוא מתמשך ובהעדר טיפול או תהליך שיקומי התערבותי, הדבר יכול להוביל לפציעות ספורט שונות, ירידה בחיוניות, בוויטליות ובתפקוד הכללי של האדם. ללא ספק, כאשר אדם מתאמן על בסיס קבוע, מנהל אורח חיים בריא וחווה חוסר איזון פיזיולוגי – הדבר גורם לתסכול לעתים.

תחום נוסף אשר יכול להביא לשינוי בהומאוסטזיס גופני, הינו שינוי קיצוני באורח החיים של האדם. לכן גם שינוי לטובה או שיפור באורח החיים חשוב שיעשה באופן הדרגתי, מבוקר. כך לדוגמה העלאת עומס באימוני כושר או במטלות מסוגים שונים באופן מפוקח ומקצועי. מכאן – שנודעת חשיבות להעלאת המודעות לחשיבות האיזון הגופני וחשיבות ההיוועצות באנשי מקצוע שונים בעת ביצוע שינויים משמעותיים באורח החיים הספורטיבי/גופני. אנשי מקצוע כדוגמת רופא ספורט, פיסיולוג מאמץ, או דיאטן/נית קלינית.

איזון משקל הגוף

אחד התחומים בהם קשה במיוחד להגיע לתחושה של איזון פנימי, השלמה ושלוות נפש הוא בכל האמור במשקל הגוף (שאף הוא ביולוגית קשור להומאוסטזיס ולכן אכן קיים משקל אליו הגוף "שואף לחזור") ונראות. דווקא בקרב ספורטאים חובבים ומקצועיים העיסוק בנושא המשקל והנראות הוא אינטנסיבי, על אף שעל פניו הם חיים אורח חיים בריא אשר אמור "לשחרר אותם" מהעיסוק בנושאים אלה.

אולם, אולי דווקא בשל כך והיות ובאופן טבעי ישנה השוואה לקבוצת "השווים" (ואצל העוסקים בספורט קבוצת השווים היא יותר הומוגנית מבחינת הנראות), הדבר יכול להוביל לתחושת חוסר נוחות ולשאיפה לצאת מאזור הנוחות ולדחוק בגוף עוד יותר על מנת לשפר את הנראות ואת המשקל ללא התחשבות בגורמים חיצוניים ואובייקטיביים כמו: עלייה בגיל ושינויים גופניים, דבר אשר יכול לגרם מחד לנטילת סיכונים מיותרים ודחיקת הגוף אל מעבר לגבול הרצוי לו, ומצד שני – למצב של חוסר שביעות רצון מתמדת עד כדי איבוד שמחת החיים ואף – דיכאון.

לכן גם לספורטאים מומלץ מדי פעם, "להציץ" החוצה מעבר לעולם הספורטיבי ולהשוות עצמם לקבוצות שווים אחרות בחיים – קבוצות עמיתים, משפחה, שכנים וחברים. השוואה רב ממדית תאפשר יצירת דימוי עצמי מציאותי יותר ומאוזן יותר. איזון פנימי מיטיב וגמיש בכל האמור באורח חיים בריא, פירושו לנוע בין אימון אדוק והדוק, משמעת פנימית התמדה ותחרותיות, לבין הנעה מתוצאות האימון תחושת העילוי העלייה באנדורפינים, מהחברותא וכן גם מאוכל ויציאה מהשגרה, גם שגרת אימונים וגם שגרה תזונתית.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר קרוב ל- 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות למניעת סימום בספורט

דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט